רוכסן סגול המחבר שני חלקי פוליגל לבן בצורת בית. ציורים עדינים של חלונות מסוגים שונים על רקע בהיר
מוכר? המשך יבוא מאת דבורי רנד
הרבה פעמים קורה לי שאני גומרת ספר בשלוק אחד, אבל נדיר לחלוטין שאני מוצאת את עצמי מדפדפת לעמוד הראשון שניה אחרי שסיימתי את הפרק האחרון -
מה שאכן קרה בספר הזה...
את הפעם הראשונה הקדשתי בשביל לקרוא את העלילה, להכיר את הדמויות ולכאוב איתם, לשמוח איתם ולחיות איתם.
הפעם השניה היתה מיועדת אך ורק בשביל לבדוק איך יוצרים קסם, מהם המילים שמשתמשים בהן בכדי להביא לתוצר מוגמר מושלם כל כך...
הספר מתאר את חייהן של 2 משפחות שכורח המציאות הביא אותן להתאחד לכדי משפחה אחת תוך שמירה וזכרון והמון מקום לחיים הקודמים שלהן...
המילה הראשונה שצצה לי מיד בסיום הספר וביטאה בדיוק את התחושה שלי היא: קונפליקט
הספר מלהטט באומנות מדהימה, וברגישות עוד יותר מדהימה בין קונפליקטים שונים ומגוונים
איך מרגישה אשה שהיתה רגילה לעצמאות וללבד כשבעלה נוטל את מפתחות הבית ופותח את הדלת לרווחה? ומה עובר עליה כשהוא מבקש לאחד את חשבונות הבנק שלהם?
איך מתייחסים לילדים שלו שעכשיו מרגישים בני בית אצלך? ואיך נותנים לילדים שלך עצמך את התחושה שהבית הזה הוא עדיין שלהם?
מה קורה כשיש התנגשויות בין הילדים שלו לשלך? ואיך מדלגים בחכמה רבה על הפגיעה הנגרמת כתוצאה מזה?
איך מתגברים על הכאב כשהילדים שלך מעדיפים לשתף את אביהם במקום את בעלך?
ומה עושים כשההורים שלך לא אוהבים ומקבלים את בעלך? לעומת תחושת החום המשפחתית שנושבת אליך מכיוון הוריו?
הקונפליקטים בספר מקיפים את כל הגיבורים מהקטן ועד הגדול שבהם ומגדילים אותם, מחזקים אותם ובונים את האישיות שלהם.
הספר נעים מאד לקריאה, השפה נעימה וברורה חפה מטעויות ושגיאות לשוניות, וכל עמוד בו הוא חויה מאלפת של צחוק, דמע, התמודדות וגבורה
יש גם צד שני...
משהו בדמויות המלאכיות עושה רושם קצת לא אמין
נכון, כתוב הרבה על טעויות ובחירות לא נכונות, אבל משום מה, ואולי רק לי זה מרגיש קצת מאולץ... כאילו הסופרת התאמצה למצוא את הקטע ה'לא מלאכי' בדמות -
מיכה הבעל האידיאלי שיודע להגיד את המילה הנכונה ולעזור במקום המתאים ולהחמיא תמיד.
וכן, הוא גם כועס לפעמים, בפעמים מידי מסוימות כשהאשה שלו חותמת על ערבות ענקית בלי ידיעתו. אבל אחרי כמה שעות של כאב – הוא מקבל ומשלים ושוכח...
והוא גם אבא מדהים שרץ עם חום גבוה לקנות את המעדן המיוחד לבן שלו, ומעיין בספרים בשביל העבודה של הבת שלו, וכועס רק כשצריך ונעלב לפעמים, אבל רק לפעמים
וציפי שהיא האחות הכי הכי שתמיד יש לה זמן וכח ורצון לאחותה הצעירה, ואף פעם הבית שלה לא ריק מאוכל משובח ויש לה בכל זמן את ה1080 ₪ להלוות באופן מיידי. ותמיד יודעת את המילה שתכנס ישר לליבה של אחותה ופנויה לארח את הילדים מתי שרק צריך...
והדמויות הללו שנכנסו בסערה למציאות חדשה של משפחה נוספת לצידן וההתאקלמות היתה מהירה לחלוטין וחלקה, ושום ציוץ קל לא מעיב על האופוריה המשפחתית הלזו...
ועוד משהו קטן,
הדבר הכי מדובר בספר היה הקטע הגסטרונומי. הסופרת לקחה קצת קשה מידי את הביטוי שהדרך ללב עוברת דרך הקיבה והיא השליטה את האמרה הזו בספר
כל פרק ופרק מכיל בתוכו את החלק הקולינרי של החיים באופן שגורם קצת לבחילה
אם היה מדובר אך ורק על אוכל, מילא. אך המתוק המתוק הזה שנגרס בפיהם של הילדים והמבוגרים בלי אבחנה – גרם לי לתחושת קבס עצומה
על הספר הזה אפשר להגיד: מומלץ בכל פה - - -
מוכר? המשך יבוא מאת דבורי רנד
הרבה פעמים קורה לי שאני גומרת ספר בשלוק אחד, אבל נדיר לחלוטין שאני מוצאת את עצמי מדפדפת לעמוד הראשון שניה אחרי שסיימתי את הפרק האחרון -
מה שאכן קרה בספר הזה...
את הפעם הראשונה הקדשתי בשביל לקרוא את העלילה, להכיר את הדמויות ולכאוב איתם, לשמוח איתם ולחיות איתם.
הפעם השניה היתה מיועדת אך ורק בשביל לבדוק איך יוצרים קסם, מהם המילים שמשתמשים בהן בכדי להביא לתוצר מוגמר מושלם כל כך...
הספר מתאר את חייהן של 2 משפחות שכורח המציאות הביא אותן להתאחד לכדי משפחה אחת תוך שמירה וזכרון והמון מקום לחיים הקודמים שלהן...
המילה הראשונה שצצה לי מיד בסיום הספר וביטאה בדיוק את התחושה שלי היא: קונפליקט
הספר מלהטט באומנות מדהימה, וברגישות עוד יותר מדהימה בין קונפליקטים שונים ומגוונים
איך מרגישה אשה שהיתה רגילה לעצמאות וללבד כשבעלה נוטל את מפתחות הבית ופותח את הדלת לרווחה? ומה עובר עליה כשהוא מבקש לאחד את חשבונות הבנק שלהם?
איך מתייחסים לילדים שלו שעכשיו מרגישים בני בית אצלך? ואיך נותנים לילדים שלך עצמך את התחושה שהבית הזה הוא עדיין שלהם?
מה קורה כשיש התנגשויות בין הילדים שלו לשלך? ואיך מדלגים בחכמה רבה על הפגיעה הנגרמת כתוצאה מזה?
איך מתגברים על הכאב כשהילדים שלך מעדיפים לשתף את אביהם במקום את בעלך?
ומה עושים כשההורים שלך לא אוהבים ומקבלים את בעלך? לעומת תחושת החום המשפחתית שנושבת אליך מכיוון הוריו?
הקונפליקטים בספר מקיפים את כל הגיבורים מהקטן ועד הגדול שבהם ומגדילים אותם, מחזקים אותם ובונים את האישיות שלהם.
הספר נעים מאד לקריאה, השפה נעימה וברורה חפה מטעויות ושגיאות לשוניות, וכל עמוד בו הוא חויה מאלפת של צחוק, דמע, התמודדות וגבורה
יש גם צד שני...
משהו בדמויות המלאכיות עושה רושם קצת לא אמין
נכון, כתוב הרבה על טעויות ובחירות לא נכונות, אבל משום מה, ואולי רק לי זה מרגיש קצת מאולץ... כאילו הסופרת התאמצה למצוא את הקטע ה'לא מלאכי' בדמות -
מיכה הבעל האידיאלי שיודע להגיד את המילה הנכונה ולעזור במקום המתאים ולהחמיא תמיד.
וכן, הוא גם כועס לפעמים, בפעמים מידי מסוימות כשהאשה שלו חותמת על ערבות ענקית בלי ידיעתו. אבל אחרי כמה שעות של כאב – הוא מקבל ומשלים ושוכח...
והוא גם אבא מדהים שרץ עם חום גבוה לקנות את המעדן המיוחד לבן שלו, ומעיין בספרים בשביל העבודה של הבת שלו, וכועס רק כשצריך ונעלב לפעמים, אבל רק לפעמים
וציפי שהיא האחות הכי הכי שתמיד יש לה זמן וכח ורצון לאחותה הצעירה, ואף פעם הבית שלה לא ריק מאוכל משובח ויש לה בכל זמן את ה1080 ₪ להלוות באופן מיידי. ותמיד יודעת את המילה שתכנס ישר לליבה של אחותה ופנויה לארח את הילדים מתי שרק צריך...
והדמויות הללו שנכנסו בסערה למציאות חדשה של משפחה נוספת לצידן וההתאקלמות היתה מהירה לחלוטין וחלקה, ושום ציוץ קל לא מעיב על האופוריה המשפחתית הלזו...
ועוד משהו קטן,
הדבר הכי מדובר בספר היה הקטע הגסטרונומי. הסופרת לקחה קצת קשה מידי את הביטוי שהדרך ללב עוברת דרך הקיבה והיא השליטה את האמרה הזו בספר
כל פרק ופרק מכיל בתוכו את החלק הקולינרי של החיים באופן שגורם קצת לבחילה
אם היה מדובר אך ורק על אוכל, מילא. אך המתוק המתוק הזה שנגרס בפיהם של הילדים והמבוגרים בלי אבחנה – גרם לי לתחושת קבס עצומה
על הספר הזה אפשר להגיד: מומלץ בכל פה - - -
נערך לאחרונה ב: