בעז"ה
ביקורת ספרות \ על הבינה, החמות ומה שביניהן
נספח: הסיפור
הבינה המלאכותית, כך ידוע לכולנו, מהווה היום פריצת דרך של ממש. כמו הפעם הראשונה שבה נדלקו הנורות בגינתו של אדיסון, והפעם הראשונה ששמענו על הפלאפון המרובע והשחור, גם הפעם האנושות יודעת: העולם לא נראה כפי שהיה אתמול.
הבינה המלאכותית מפגינה כישורים מרשימים בתחומי היצירה האנושית, ותוך כדי כך משתמשת בכלים שאנו, בני האדם, חשבנו שרק אנחנו נוכל להשתמש בהם אי פעם: יצירתיות, הומור, חדשנות, והבנה דקה של הציפיות האנושיות.
הבינה המלאכותית לא רק מחלחלת לחיינו, היא מתחילה לשנות אותם בפועל ממש. כבר כיום יש לבינה המלאכותית יכולות שאינן נופלות מבני האדם בתחומים רבים: היא מסוגלת לבנות יצירות אומנות תוך שניות בודדות, עורכת עיתוני ענק, בונה קודים וכותבת מאמרים מקצועיים. ידה של הבינה המלאכותית, העשויה בסך הכל מאינסוף שורות קוד, מתחילה לדחוק את ליבם הפועם של בני אדם ממקומות עבודה ומתהליכים יצירתיים, שעד היום היו שייכים אליהם בלעדית.
ומה עם כתיבת סיפור? סיפור הוא לא סך הכל של העתקה ושילוב של דברים קיימים, כמו שהבינה מסוגלת ליצור בציורים או בקודים; סיפור נוגע בלב ליבה של ההוויה האנושית. הוא מספר על החיים, על אלפי הנימים השזורים בהם, על המאורעות הקטנים והגדולים שבהם, ועל התהליכים הפנימיים, הבלתי צפויים לפעמים, שבני האדם עוברים במהלכם. סיפור מוצלח בהכרח ישקף את מורכבות המין אנושי בצורה היפה והעמוקה ביותר. ככותבים, אין ספק שהסוגיה הזו מסקרנת אותנו במיוחד. כעת, ואולי לראשונה בהיסטוריה, יוצג בפני הבינה אתגר ספרותי שלאחריו היא תתייצב בפני ביקורת ספרות נוקבת, המנסה לענות על השאלה: האם הבינה המלאכותית אכן מסוגלת לשקף את המורכבות האנושית, וליצור סיפור מוצלח?
האתגר שהוצב בפני הבינה המלאכותית לא היה קל: היא התבקשה לכתוב סצנה מתוך סיפור על זוג חרדים שיש להם קשיים מול החמות. האישה חשה שהיא בתחרות עם חמותה בכל הנוגע לבישוליה הנפלאים. הבינה התבקשה להוסיף מתח לסצנה, ושהסצנה תסתיים באווירה הומוריסטית ומשוחררת. ניתנה לבינה רק הזדמנות אחת להפיק את היצירה המיוחלת; בהתאם לרצון שזו תהיה יצירה אך ורק שלה, לא התערבנו בעריכה או בדיוקים נוספים.
הסיפור שנוצר על ידי הבינה, לכאורה, עונה על כל הדרישות: הוא נענה לאתגר הן מבחינת התוכן והן מבחינת האווירה. הסיפור מתחיל בהצגת הקונפליקט: מרים מרגישה תחת לחץ התחרות שמציבה מולה חמותה ובישוליה המדהימים. המתח מחלחל לזוגיות ולא מאפשר לזוג היקר להרגיש בנוח אחד עם השני. השיא מגיע בהתפרצותה הדרמטית של החמות למטבח, ובהבטחתה "לדאוג להכל". המצב לא יכול להיות גרוע יותר.
לפתע, מרים מחליטה להשתחרר מכבלי שיעבודה להשוואה הבלתי פוסקת, ובאופן מפתיע, דווקא הגעתה לקצה מצליחה לשחרר את הקונפליקט המתמשך. חמותה חשה כלפיה הזדהות ומתחרטת על התחרות הסמויה, והשלווה חוזרת לשרור בבית.
למעשה, אילו היינו בוחנים בעין קרה האם ענתה הבינה המלאכותית על הפרמטרים שהתבקשה, אין ספק שהיא הייתה מקבלת ציון גבוה. אבל מעטים האנשים שיחשבו שסצנה כזו אפשרית ויחושו הזדהות עם המתרחש. הקונפליקט חד מאד, בולט מאד, ומוגש לשולחן בעדינות של צלי עוף שלם עם תפוח על קודקודו; אנו מצליחים לחוש מעט הזדהות בתחילת הסיפור עם המתח של מרים, הכלה, ואולי אפילו עם המבוכה של הבעל למול הסיטואציה המורכבת; אבל ההזדהות הולכת ונחלשת עם התקדמות הסיפור, ככל שהחמות מתוארת, כמובן, כאישה המושלמת ביותר, ללא רבב; ההזדהות הולכת ומתפוררת כשהכלה מתפרצת ללא הודעה מוקדמת ופורקת את משא חייה, וכשהחמות מתפרצת בהתרגשות ומתוודה על חטאיה, נעלמות שאריות ההזדהות ואנחנו רק תוהים, מה, למען השם, היה באדי התבשיל שהם מכינים שם שגרם לכולם להתנהג ככה.
הסיפור חד מדיי, מוחלט מדיי, וצבוע בצבעים עזים ללא אף גוון ביניים. כשם שהקונפליקט הרסני, כך החרטה היא מעומק הלב; ככל שהכלה פגיעה, כך החמות מושלמת. למעשה, כאן נחשפת כוחה וחולשתה הגדולה ביותר של הבינה המלאכותית: הבינה המלאכותית אינה יודעת ליצור דבר; היא רק המעתיקה והמתכללת הטובה ביותר ביקום. היא לוקחת את דמותה של החמות מאלף סיפורים, את תגובתה חסרת האונים של הכלה מאלף סיפורים אחרים, ובונה את הסצנה מחדש.
הבינה יודעת להביא את הכלה עד הקצה על ידי אווירת מתח ואצבע מדממת, שזה אכן אפקט ספרותי מעורר הערכה; אבל היא לא תדע לספר את הסיפור שמתרחש בליבה של האישה הצעירה והמתוסכלת. הבינה יודעת לתאר התנהגויות, ואפילו התנהגויות שנחשבות מורכבות; אבל היא לא תדע לפרוט בעדינות על נימי המניעים הפנימיים המורכבים, ולעיתים הסותרים, של המין האנושי. היא יודעת להכניס אפקט מפתיע או הומוריסטי אם נבקש ממנה, אבל היא לא תדע לומר לנו שהכלה צוחקת אבל בליבה היא מרגישה מבוכה וחוסר נעימות, או שהבעל צוחק, אבל למעשה כל מה שהוא חושב עליו כעת זה ארוחת הצהריים המתאחרת.
כמו שחקני לגו, הדמויות מוצבות בדיוק היכן שהן אמורות להיות- לא סנטימטר אחד ליד. או, אם נמשיך בהשאלה הקולינרית, התבשיל נעשה בדיוק לפי המתכון, אבל הוא לגמרי חסר טעם.
ניתן לראות זאת לא רק בתוכן הסיפור, אלא גם בסגנון הכתיבה: הכתיבה בכללותה אומנם זורמת ונכונה, אבל יחד עם זאת הבינה שומרת על סף תיאורים גבוה, ואפילו הרגשות מתוארים בדייקנות ומוגשים ללא רבב. הבינה לא סומכת עלינו שנבין מהתנהגותה המתוחה של מרים את העובדה שרגשותיה סוערים כעת, היא חייבת לפרש לנו כל נים וכל רגש ולהסביר לנו בדיוק מה משמעותו- מרים מתוחה; היא חשה בתחרות; הו, כעת היא מתפרקת רגשית, והנה- היא מרגישה הקלה שלא חשה זה עידנים. נראה כי הבינה המלאכותית אינה סומכת עלינו, בני האדם, באבחנת מה שהיא עצמה אינה יודעת לזהות- סאבטקסט, מורכבויות, סתירות, מלחמות פנימיות וכל מה שהבלאגן האנושי מכיל בתוכו.
ולסיום: וודאי כולכם הרגשתם את הצרימה הקלה, ואולי הלא כל כך קלה, בתיאור שאינו מתאים כלל לציבור החרדי, על אף שהבינה התבקשה לכתוב סיפור המתאים לאורח החיים החרדי. אז אפשר לומר שגם אם עוד שנה, שנתיים או עשור תלמד הבינה המלאכותית להשתכלל מעל כל מגרעותיה ולכתוב רומנים בעלי רגש ומשמעות, הרי שאת העולם החרדי, המורכב מכללים משלו, ככל הנראה ייקח לה יותר זמן לפצח. אז מותר לנו להישען על הכיסא ולהירגע מעט: אותנו, לפחות, הבינה המלאכותית לא תוכל להחליף כל כך מהר.
למעט, אולי, סיפורי כלה וחמות. גם בסיפורת האנושית וגם בזו המלאכותית, אלו יישארו ככל הנראה גנריים לנצח.
-
הנושאים החמים
הנושאים החמים
