הנושאים החמים
הנושאים החמים
בהתחלה אני הייתי מקובע להכל חוץ מהורה. דהיינו סקסופון רוב הזמן, חוץ מלעיתים נדירות כמו בר יוחאי וכדו'. וקלרינט להורה, ואולי לשירי נשמה חופה וסעודה...
אבל לאחרונה יותר התגמשתי. ומדוע? כמה טעמים.
כאשר יש יותר מנגן אחד, לפעמים הסקסופון משתלט על האירוע (בפרט אם אין סאונדמן מקצועי באזור). לכן לפעמים אעדיף לנגן בקלרינט את תפקיד הסקסופון, אלתורים, פירוקים אקורדים, קול שני וגם סולו.
כאשר אין זמר או סולן מוצלח עדיף לקחת את החוק לידיים, ולנגן רק מלודיה עם הסקסופון, וזהו! את כל השאר להשאיר לקלידן וכדו'.
מבנה השיר והסולם.
בדר"כ במוזיקה חסידית/צ'אלמרית/וכדו', שירים שמחים עוד ישמע עובר אהללה ודאנס וכו' נהוג לקפץ בין הסולמות פה בהתחלה עובר לסול ולפעמים עולה ל-לה. ולכן זה יושב טוב עם סקסופון, אז אקח סקסופון לידיים. לקלרינט הוא מידי גבוה לשירים מהירים אם אתה לא הכי מיומן.
אך אם הזמר שר במנעד אחד, כמו דו או רה או לה (שבהחלט אפשרי לנגן אותו בקלרינט ברגיסטר העליון עם קצת התאמנות) עדיף את הקלרינט, שהם הסולמות שהכי מחמיאים לו.
ובסוף מבנה השיר, יש שירים שהקלרינט פשוט תפור להם, ניגון הצמח צדק, ניגוני חב"ד המקפיצים למיניהם. בר יוחאי, וכל מאמינים של לוי פאלקוויטש (נראה לי) ועוד כמות נכבדה של שירים שהפתיח או המעבר שלהם הולחן במיוחד עבור הקלרינט, ולהשתמש עם סקסופון - זה מעליב.
הכלל הוא שאין כלל. כמה שיותר דינמיות - יותר מעניין.
