שיתוף - לביקורת בואו איתי יחד

[חנה ש.]

ב"ה

לעולם לא אשכח את אותו הפורים, ואת הסיפור שנשאר חרוט בזיכרוני.

אותו הפורים היה ביום שישי ואנחנו התארחנו אצל חברים, בדרך, כמובן, נתקלנו בשיכורים.

השיכור עליו נסוב סיפורינו היה נראה רציני למדי, הוא עצר את בעלי, תוך כדי הליכה, אחז בזרועו כמו שאוחזים בקשיש שמתקשה בהליכה ואמר לו ברצינות תהומית, בוא, בוא איתי.

לאן אתה רוצה שאני אבוא איתך, הוא תמה.

בוא איתי כדאי לך, אני אקח אותך אל הגאולה הכללית.

כולם יכולים לבוא הוא הוסיף, אני הולך לשם, תבוא גם.

לא ידענו אם לצחוק, בתוך הלב הבנו שמדובר בשיכור אבל המציאות היתה מעבר לכל דמיון.

האברך הלז תופס עדיין בזרועו של בעלי ומושך אותו כלפי מעלה הרחוב.

בעלי התבלבל לרגע, ושאל, אז לאן לבוא?

השיכור לא התבלבל בוא הולכים, הולכים לגאולה הכללית.

כמובן שזו לא היתה הדרך שלנו, היינו בדרך אל המשתה אשר הכינו לנו החברים שלנו, אוחזים בקוגל תפוחי אדמה.

מהי הגאולה כללית, למה אתה מתכוון שאלנו.

הגאולה, זה מקום טוב, כולם יכולים לבוא, תבואו אני הולך לשם.

האמת היא שדי התחשק לנו ללכת לשם, ולקח לנו כמה רגעים לקלוט, שבעצם השיכור הזה לא הולך לשום מקום, וגם לא סוחב אותנו לשום מקום, רק הולך במעלה הרחוב ומדמיין מהרהורי ליבו.

השיכור ראה שאנחנו לא מתכוונים להמשיך אתו אל עבר משאת ליבו, והמשיך במעלה הרחוב מזמין את העוברים ושבים להצטרף אליו.

אבל הקריאה הזאת והמשיכה הזאת, נשארו חרוטים בליבי.

ראיתי שיכורים רבים בימי חלדי, שיכורים מצחיקים מאוד, שיכורים בוכים, אבל שיכור רציני כמוהו מעולם לא ראיתי.

והרי אנחנו עמך, שיכורים ולא מיין, שתינו את כוס התרעלה עד תום, בבקשה אבא, תבוא.

נלך כולנו יחד אל עבר הגאולה הכללית.

 

[חנה ש.]

ריבונו של עולם,
שיכורים אל תקרי,
אלא כשרים,
כשרים הם בנך,
ואף כשרה היא השעה.

 

[הספרן]

ריבונו של עולם,
שיכורים אל תקרי,
אלא כשרים,
כשרים הם בנך,
ואף כשרה היא השעה.

בגלל אנשים כמוכם שמליצים יושר על השיכורים,
הגיע סטיב שיכור הכפר לרב ושאל אותו אם אפשר להתגייר,
וכשהרב נדהם ושאל אותו למה?!
השיב לו סטיב, שאצל היהודים השתייה כדת, ודת כזו הוא אוהב.......