בהמשך לשרשור הביות, יש לי שאלה

[ציבי פרקל]

אני הייתי שם לפני שלוש שנים בביות מלא כולל לילה, הייתי צריכה רק להביא שעתיים בבוקר לתינוקיה כי אין שם אפס הפרדה.

גם אני לקחתי ללילה,
זה לא ביות מלא כששעתיים התינוקת בתינוקיה,
ובדיוק אז יצא שהיא הייתה צריכה לאכול וידעתי שהיא צורחת....
ואם אני זוכרת נכון אז גם בערב צריך להכניס.

ועוד משהו-
התינוקת שלי הייתה צהובה ביום הראשון והיא לא יכלה להיות איתי בחדר.
בביות מלא התינוק יכול להיות באור בחדר של האמא.
חוץ מזה נהניתי בביקור חולים מאוד

 

[איה איה]

בואו נפתח פורום "נשות- כהנים: הזכות וההתמודדות."

 

[אהבת עולם]

כן,
אבל ביקור חולים הוא היחיד בארץ שמאפשר לידת עכוז כשגרה,
אחוז ניתוחים קיסריים הנמוך בארץ,
ואחוז לנל"ק (לידה רגילה אחרי קיסרי) הגבוה בארץ.
מי ששוקלת, צריכה לקחת בחשבון את כל הנתונים.

מה שחשוב כשבודקים אחוזי ניתוח קיסרי - זה לבדוק כמה קיסרי חירום יש וכמה אלקטיבי
כי די ברור שמי שיודעת שיש לה קיסרי תלך , בדרך כלל להדסה או שע"צ ופחות לביקור חולים...
לגבי עכוז אני מאד מסכימה ,
ובכלל אחוזים פחות משנים למי שיודעת מה המדיניות שלה והולכת להתעקש עליה.
או למשל לא לוקחת אפידורל.. ממילא הסיכוי של הניתוח קטן יותר.

 

[שישיה]

גם אני לקחתי ללילה,
זה לא ביות מלא כששעתיים התינוקת בתינוקיה,
ובדיוק אז יצא שהיא הייתה צריכה לאכול וידעתי שהיא צורחת....
ואם אני זוכרת נכון אז גם בערב צריך להכניס.

ועוד משהו-
התינוקת שלי הייתה צהובה ביום הראשון והיא לא יכלה להיות איתי בחדר.
בביות מלא התינוק יכול להיות באור בחדר של האמא.
חוץ מזה נהניתי בביקור חולים מאוד

לא היה צריך להכניס בערב,
בעיקרון, ביות מלא זה שהות סביב השעון מלבד טיפול קצר בתינוקיה, אפס הפרדה זה תינוק לא נפרד מאמא. אבל לא נתווכח על ההגדרות.

ואני לא נהנתי בפעם האחרונה בביקור חולים ולכן אח"כ הלכתי לעין כרם ונהנתי הרבה מעבר לציפיות...

 

[אהבת עולם]

לידה עצמה, הבעל יכול ללוות את אשתו לביה"ח גם במקרה של חשש טומאה לכהן, וגם במקרה של ודאי .
(כמו לדוגמא, כשהגענו ללידה ובחוץ היתה "אזהרה לכהנים".)
הבעיה היא עם הביקורים,
ואם צפוי אשפוז ארוך... אז קשה מאד כשהבעל והבנים נאלצים להישאר בחוץ,
"רק בעיניך תראה ושמה לא תבוא."

חידשת לי.
עדיין בעיני הלידה הכי חשובה, אפשר את כל השאר לקצר (פשוט ללכת הביתה..)
ויאללה , תפתחי אשכול מענין אותי מה עוד ההתמודדויות .
אני בת כהן

 

[איה איה]

הערת אגב, באופן כללי:

לידה היא חוויה עוצמתית וכוללת (יש יאמרו טראומטית),
אשפוז אחרי לידה הוא בימים סוערים מאד- מבחינה גופנית ונפשית.

עד כמה הזיכרונות שלנו מבתי- החולים בהם ילדנו, הם "נקיים"?
האם כשאת זוכרת ש"כשילדתי בביה"ח X והיה סיוט", הסיוט היה בגלל המיילדת האנטיפטית או בגלל הכאבים המטורפים?
"המחלקה מזוויעה"- בגלל חוסר ההגיינה או בגלל שהשוויגער באה לבקר מוקדם מדי?

קשה להיות אובייקטיביים. אחרי לידה זה כמעט בלתי אפשרי

 

[איה איה]

חידשת לי.

אני לא פוסקת, כן?
מי שיש לה שאלה שתשאל רב.

 

[צליל בגיל]

בהנחה שיש לה בעל... למה היא צריכה לעשות הכל לבד?
אפשר להוסיף לסכום של הלידות שם גם 3 ימי חופשה של הבעל , שיעזור...

כוונתי היתה לקושי בשעות שלאחר הלידה זה שתבוא אח"כ אחות לא מקל על החוסר אונים.
וקחי בחשבון שאם כן משאירים אותה יום נוסף בגלל חוסר דם או...היא עדיין צריכה לתפקד שם לבד
ולא מצוי כמעט שמישהו נשאר איתה כל הלילה בחדר. זה קשה.

 

[סוכריה]

יש משהיא שאולי יש לה להשאיל את הספר "הרבה יותר מחלב"?
והאם יש כאן משהיא שיש לה דף שמראה צורות הנקה טובות ונכונות (גם בשכיבה)
תודה.

 

[מריומה~]

איזה שרשור מענין ומחכים.

הבנתי שהאשכול הזה הוא כתרפיה אז נרשמתי ג"כ לסדנא.

קבלו את שלי ---
לא מוכרחות לקרוא רק שופכת הגיגים.
וממילא אף אחת לא באמת קוראת ואו מסוגלת להכיל את השניה
אז לפחות יזרקו עלי רגשי אשם בכדי שאהיה מודעת לאיך אוכל לנהוג בשמרנות הראויה המסורה מבית סבא מדורי דורות.

מי שזה מעייף אותה או שאין לה סבלנות לקרוא כי כבר אצה לה הדרך לכתוב את שלה מוזמנת לדלג.
מפטיחה(הטעות במכוון) שלא אפגע וגם אם לא אקבל לייק אחד לא אתלונן.

אבל בקשה לי אחת.
אם יש מישהי שכן רוצה להגיב חשבי שניה לפני שאת מגיבה.

מה תגובתך תתן לי?
ומה שאר החברות יקבלו גם הם על הדרך.
כי לכתוב קצת על עצמי ואפילו לקבל בזיון אחד או חשיפה חודרנית שווה לי כל עוד מישהי הרוויחה משהו אמיתי מזה.


אני לגמרי בעד ביות.
בכנות .
מזדהה לגמרי - הסכיתו ושמעו.
זה טוב ומועיל לתינוק, לכוחות הקיום שלו לעתיד.
ליכולת הספיגה והתמודדות לקראת ימי ההיפרדות ואתגרי החיים שבא יבואו.
זה מחזק את הקשר אם -תינוק
זה בונה את הילד שאיפת חיינו. בשר מבשרינו.
לנו אישית בתור אמהות.זה בקטנה.
הקשר עם הילד הוא לא מטרה בפני עצמה אלא רק כצינור שיוכל לתת בנו אמון לחינוך ליראת שמים.

הכל אנו מוכנות לספוג.
כל מה שיתן לגידולו המושלם.
מה זה כאבים. סחרחורות. דימומים.
לחץ דם גבוה חרדות. רעידות. חוסר אונים
בשבילו הכל אנחנו עושים כי זה הדבר הכי יקר לנו.
שלא תבינו אותי לא נכון. אני באמת מאמינה בזה.
מאמינה שלהיות אמא זה תשוקה אדירה. להניק מדמך זה מיצוי הנשיות.
לגדל ילד. לאלפו בינה ולהמשיך את דורות עמ"י זה תכלית השאיפות.
ואני באמת דוגלת שהילד בראש מעייני לפני עצמי ובשרי.
ואעשה הכל! הכל!הכל!
בשביל שיגדל בריא בגופו ברוחו ובנשמתו כיהודי ראוי.

ועכשיו קצת ברצינות

אפרופו האשכול שפתחתי- היה לי הכבוד להיות מוזכרת כאן באשכול.
https://www.prog.co.il/threads/הכל-על-מעונות-מציאות-מול-אידיאל.320380/

במעון שאני ו @efrat1 עובדות ניכר אילו תינוקות עברו ביות ומחוסנים נגד הזנחת המטפלות או רק חוסר יכולת המטפלות.
יש להם כוחות נפש אדירים לחכות בסבלנות עד שהמטפלת תתפנה אליהם אחרי שסיימה את ארוחת הבוקר שלה וכוס הקפה.

ואפרופו שני -הניקית @מים בששון
https://www.prog.co.il/threads/שיתוף-למה-הניקית-מים-בששון-עזבה-את-הפורום.328945/#post-5175451

שמעתן על המושג טראומות?
אני שמעתי וחוויתי.
איני רואה טעם למלאות את מאגרי הרשת בפיקסלי הכאובים.
בציפיות שאוכזבו. בקשיים שהערימו.
עזבו זה לא בשבילינו . נשים לפני לידה אחרי.
הורמונלית זה מסוכן לנו.


פתחתי סקר בשביל לקבל מידע מסוים. ואצה לי הדרך.
צדקה סבתא שלי שריחמה עלי מראש.
עזבי היא אמרה-אף אחת לא תבין אותך.
אף אחת לא באמת מעונינת להבין. כל אחת נמצאת בהישרדות שלה ובבקשה אל תשגעי ותפתחי לה מצפונים מיותרים.
אבל סבתא , אמרתי לה.
זו האמת. זה אנחנו . זה הילדים שלנו.
זה התשוקה הבוערת שקימת בנו לממש את המהות של הבריאה.
מיידאלה היא אמרה בשלווה סבתאית- אין להן זמן להבין אותך. חבל על הזמן שלך.
סבתא- אני לא יכולה לשמוע שכך את דוברת.
את תמיד מספרת לי את ספורי מסירות הנפש מה עשית בשביל אבא
אנחנו . אני. לא שווה את זה??

אז לכי להכין מרק עוף למוישלה.

סבתא- אני בפגיעות- זוכרת את הניקית מפרוג שסיפרתי לך עליה כמה היא חכמה. וכמה היא מספרת שהיא מצליחה בעבודה. בחינוך הילדים.
כמה ניכר שהילדים שלה מועצמים ומלאי אנרגיות אמהיות חיוביות?

מתוקה שלי. אהבתי. הייתי מציעה לך ללכת להשכיב לה ילדים. את יודעת לעשות את זה מצוין.
(הפונקציה ההורית שיקבלו ילדיה לא מיותרת כלל)

סבתא - את לא מכירה את הדור של היום.
כמה רגש נשפך. כמה עוז. כמה מסירות.
כמה אכפתיות. כמה נתינה.
שעות של יחס והתייעצויות
והמקסים הוא שהן על הדרך נהנות מחווית פריקה ושיתוף.

סבתא- הן לא מתכוונות למה שהן אומרות באמת. באבחת רגע הכל ימחק.
זה כולה מחשב.

סבתאאאאאא!!!
קרסתי בבכי.


מוקדש באהבה למנהלת המעון המדהימה שהחזיקה אותי בשעת השבר הגדול שעברתי.
לצוות המדהים שהיו איתי.
להורים היקרים של התינוקות אהובי נפשי שנתנו בי אמון רב לגדל את ילדיהם בשנתם הראשונה.
ולתינוקות האהובים שתמיד ישארו בליבי.

ומעל הכל לבעלי היקר.
לילדי המתוקים והכובשים המחכים בציפיה חסרת מעצורים לבייבי.
לבורא עולם שאינו נותן אף מכה ללא ריפוד.
הכל במסורה. הכל בחשבון.
הכל במידה המדויקת וביכולת הקיבולת. החזיק ומחזיק ויחזיק את כולנו תמיד.

אליו עינינו נשואות ובו בטחנו.
שלכן
גלומה.
שיהיה לע"נ סבתי אהובת נפשי שאהבה אותי בכל ליבה והיתה לי גם קצת לאם.

 

[מלפפון]

גלומה,
אחרי התגובה המקסימה שלך עולה לי לראש רעיון שכבר זמן רב אני חושבת עליו בשעשוע.
אתגר באיש את רעהו..

הייתי רוצה לקחת אשכול אמוציונאלי, של נשים.
ואז כשהוא אוחז בעמוד ה17 שלו לשלוח לכל משתתפת חובת השתתפות באתגר.

האתגר: יפתח אשכול נוסף, בו כל אחת תהיה חייבת לכתוב את ההפך מדעתה ועוד לשכנע על זה.
למשל אני אשכנע נגד ביות ונגד אפידורל.
אלו שהיו נגד ביות ישכנעו בעד.
נגד אפידורל, תהינה חייבות לתת טיעונים צודקים מדוע יש לקחת אפידורל בכל מחיר..

זה יכול להיות משעשע ברמות.

והקטע הוא שאני בטוחה ב100 אחוז שכל אחת תצליח לעשות את זה משכנע מאד (אלא א"כ היא תתחכם..), וזה עדין לא יגרום לה לשנות את דעתה...

אני ממש מחוייכת עכשיו.

 

[פנינה ריימונד]

איזה שרשור מענין ומחכים.

הבנתי שהאשכול הזה הוא כתרפיה אז נרשמתי ג"כ לסדנא.

קבלו את שלי ---
לא מוכרחות לקרוא רק שופכת הגיגים.
וממילא אף אחת לא באמת קוראת ואו מסוגלת להכיל את השניה
אז לפחות יזרקו עלי רגשי אשם בכדי שאהיה מודעת לאיך אוכל לנהוג בשמרנות הראויה המסורה מבית סבא מדורי דורות.

מי שזה מעייף אותה או שאין לה סבלנות לקרוא כי כבר אצה לה הדרך לכתוב את שלה מוזמנת לדלג.
מפטיחה(הטעות במכוון) שלא אפגע וגם אם לא אקבל לייק אחד לא אתלונן.

אבל בקשה לי אחת.
אם יש מישהי שכן רוצה להגיב חשבי שניה לפני שאת מגיבה.

מה תגובתך תתן לי?
ומה שאר החברות יקבלו גם הם על הדרך.
כי לכתוב קצת על עצמי ואפילו לקבל בזיון אחד או חשיפה חודרנית שווה לי כל עוד מישהי הרוויחה משהו אמיתי מזה.


אני לגמרי בעד ביות.
בכנות .
מזדהה לגמרי - הסכיתו ושמעו.
זה טוב ומועיל לתינוק, לכוחות הקיום שלו לעתיד.
ליכולת הספיגה והתמודדות לקראת ימי ההיפרדות ואתגרי החיים שבא יבואו.
זה מחזק את הקשר אם -תינוק
זה בונה את הילד שאיפת חיינו. בשר מבשרינו.
לנו אישית בתור אמהות.זה בקטנה.
הקשר עם הילד הוא לא מטרה בפני עצמה אלא רק כצינור שיוכל לתת בנו אמון לחינוך ליראת שמים.

הכל אנו מוכנות לספוג.
כל מה שיתן לגידולו המושלם.
מה זה כאבים. סחרחורות. דימומים.
לחץ דם גבוה חרדות. רעידות. חוסר אונים
בשבילו הכל אנחנו עושים כי זה הדבר הכי יקר לנו.
שלא תבינו אותי לא נכון. אני באמת מאמינה בזה.
מאמינה שלהיות אמא זה תשוקה אדירה. להניק מדמך זה מיצוי הנשיות.
לגדל ילד. לאלפו בינה ולהמשיך את דורות עמ"י זה תכלית השאיפות.
ואני באמת דוגלת שהילד בראש מעייני לפני עצמי ובשרי.
ואעשה הכל! הכל!הכל!
בשביל שיגדל בריא בגופו ברוחו ובנשמתו כיהודי ראוי.

ועכשיו קצת ברצינות

אפרופו האשכול שפתחתי- היה לי הכבוד להיות מוזכרת כאן באשכול.
https://www.prog.co.il/threads/הכל-על-מעונות-מציאות-מול-אידיאל.320380/

במעון שאני ו @efrat1 עובדות ניכר אילו תינוקות עברו ביות ומחוסנים נגד הזנחת המטפלות או רק חוסר יכולת המטפלות.
יש להם כוחות נפש אדירים לחכות בסבלנות עד שהמטפלת תתפנה אליהם אחרי שסיימה את ארוחת הבוקר שלה וכוס הקפה.

ואפרופו שני -הניקית @מים בששון
https://www.prog.co.il/threads/שיתוף-למה-הניקית-מים-בששון-עזבה-את-הפורום.328945/#post-5175451

שמעתן על המושג טראומות?
אני שמעתי וחוויתי.
איני רואה טעם למלאות את מאגרי הרשת בפיקסלי הכאובים.
בציפיות שאוכזבו. בקשיים שהערימו.
עזבו זה לא בשבילינו . נשים לפני לידה אחרי.
הורמונלית זה מסוכן לנו.


פתחתי סקר בשביל לקבל מידע מסוים. ואצה לי הדרך.
צדקה סבתא שלי שריחמה עלי מראש.
עזבי היא אמרה-אף אחת לא תבין אותך.
אף אחת לא באמת מעונינת להבין. כל אחת נמצאת בהישרדות שלה ובבקשה אל תשגעי ותפתחי לה מצפונים מיותרים.
אבל סבתא , אמרתי לה.
זו האמת. זה אנחנו . זה הילדים שלנו.
זה התשוקה הבוערת שקימת בנו לממש את המהות של הבריאה.
מיידאלה היא אמרה בשלווה סבתאית- אין להן זמן להבין אותך. חבל על הזמן שלך.
סבתא- אני לא יכולה לשמוע שכך את דוברת.
את תמיד מספרת לי את ספורי מסירות הנפש מה עשית בשביל אבא
אנחנו . אני. לא שווה את זה??

אז לכי להכין מרק עוף למוישלה.

סבתא- אני בפגיעות- זוכרת את הניקית מפרוג שסיפרתי לך עליה כמה היא חכמה. וכמה היא מספרת שהיא מצליחה בעבודה. בחינוך הילדים.
כמה ניכר שהילדים שלה מועצמים ומלאי אנרגיות אמהיות חיוביות?

מתוקה שלי. אהבתי. הייתי מציעה לך ללכת להשכיב לה ילדים. את יודעת לעשות את זה מצוין.
(הפונקציה ההורית שיקבלו ילדיה לא מיותרת כלל)

סבתא - את לא מכירה את הדור של היום.
כמה רגש נשפך. כמה עוז. כמה מסירות.
כמה אכפתיות. כמה נתינה.
שעות של יחס והתייעצויות
והמקסים הוא שהן על הדרך נהנות מחווית פריקה ושיתוף.

סבתא- הן לא מתכוונות למה שהן אומרות באמת. באבחת רגע הכל ימחק.
זה כולה מחשב.

סבתאאאאאא!!!
קרסתי בבכי.


מוקדש באהבה למנהלת המעון המדהימה שהחזיקה אותי בשעת השבר הגדול שעברתי.
לצוות המדהים שהיו איתי.
להורים היקרים של התינוקות אהובי נפשי שנתנו בי אמון רב לגדל את ילדיהם בשנתם הראשונה.
ולתינוקות האהובים שתמיד ישארו בליבי.

ומעל הכל לבעלי היקר.
לילדי המתוקים והכובשים המחכים בציפיה חסרת מעצורים לבייבי.
לבורא עולם שאינו נותן אף מכה ללא ריפוד.
הכל במסורה. הכל בחשבון.
הכל במידה המדויקת וביכולת הקיבולת. החזיק ומחזיק ויחזיק את כולנו תמיד.

אליו עינינו נשואות ובו בטחנו.
שלכן
גלומה.
שיהיה לע"נ סבתי אהובת נפשי שאהבה אותי בכל ליבה והיתה לי גם קצת לאם.

@*גלומה אני כל כך נהנית מחוכמת החיים שלך והמבט הישיר והאמתי!!!

 

[מריומה~]

@מלפפון יקרה
הייתי רוצה להצטרף לחיוך.
אבל אומר לך בכנות משהו.
אני לא מסוגלת כרגע למרות שהרעיון בהחלט יפה ויכול להיות מאתגר ומועיל.

וטיפ נוסף ככה בחינם--

אם אתה רוצה להיות אמין תהיה אמיתי עד הסוף.
לא יתכן שתכתוב דברים שאתה מאמין בהם ובסופו של דבר תתפרץ בצחוק אני עושה אחרת . מה שבא לי...
יש אנשים שמאמינים לכל מילה שלכם.
אם זה ענין של פורקן תכתוב סתם פרקתי.
מבחינתי ניק(בנאדם בלעז) שכותב משהו אני מאמינה.
אם הוא סותר את עצמו ולא לוקח ברצינות אז שידע שכל דבריו עלולים לקבל יחס כזה.
לשיקולו האישי.

 

[מלפפון]

לא הבנת את המשמעות של מה שכתבתי.

כתבתי שכל אחת יכולה לשכנע לכל כיוון, אבל היא תישאר תמיד עם הדעות שלה.
בד"כ מי יכתוב נגד הדעה שלו?
וזה האתגר כאן.

בכל מקרה, כתבתי שנשארתי מחוייכת, כי לא הייתי עושה כזה אתגר, אלא נשארת עם הרעיון..
כנראה יש אנשים שזה לא גורם להם לחייך.
לי כן.

ואגב, לא כתבתי את הנ"ל כי התגובה שלך לא שידרה אמינות.
אלא להפך!
היא היתה כנה ומקסימה.
אז אם הובנתי לא נכון. אני מתנצלת.
הרעיון הזה קיים אצלי כבר זמן מה.
חשבתי אותו במהלך השנים שאני בפרוג.
כנראה צריך וותק בשביל זה.. איזו מתנשאת אני נשמעת.. אה..

 

[מריומה~]

לא הבנת את המשמעות של מה שכתבתי.

כתבתי שכל אחת יכולה לשכנע לכל כיוון, אבל היא תישאר תמיד עם הדעות שלה.
בד"כ מי יכתוב נגד הדעה שלו?
וזה האתגר כאן.

בכל מקרה, כתבתי שנשארתי מחוייכת, כי לא הייתי עושה כזה אתגר, אלא נשארת עם הרעיון..
כנראה יש אנשים שזה לא גורם להם לחייך.
לי כן.

הבנתי גם הבנתי.
אם פרוג זה הייד פארק אז יאלה קדימה.
כולם לכאן!!

 

[מלפפון]

הבנתי גם הבנתי.
אם פרוג זה הייד פארק אז יאלה קדימה.
כולם לכאן!!

את לא הבנת אם זו התגובה שלך..
אבל בסדר. לא מסכימות, אבל אנחנו נשארות כידידות, נכון?

צריכה לצאת דחוף.
רק מניחה את זה כאן.

 

[מריומה~]

לא הבנת את המשמעות של מה שכתבתי.

כתבתי שכל אחת יכולה לשכנע לכל כיוון, אבל היא תישאר תמיד עם הדעות שלה.
בד"כ מי יכתוב נגד הדעה שלו?
וזה האתגר כאן.

בכל מקרה, כתבתי שנשארתי מחוייכת, כי לא הייתי עושה כזה אתגר, אלא נשארת עם הרעיון..
כנראה יש אנשים שזה לא גורם להם לחייך.
לי כן.

ואגב, לא כתבתי את הנ"ל כי התגובה שלך לא שידרה אמינות.
אלא להפך!
היא היתה כנה ומקסימה.
אז אם הובנתי לא נכון. אני מתנצלת.
הרעיון הזה קיים אצלי כבר זמן מה.
חשבתי אותו במהלך השנים שאני בפרוג.
כנראה צריך וותק בשביל זה.. איזו מתנשאת אני נשמעת.. אה..

עזבי אמינות.
לא צריכה שתאמיני לי.
יש לי בסביבה מספיק אנשים אמיתיים.
אני שואלת אותך ישירות - מה מטרת הפורום כאן?
כמה ערך את רוצה שאני למשל אתן לכל מילה או הגיג שאת מעלה למשל?

 

[אהבת עולם]

הי, לא לריב...
אני גם לא ממש מבינה, איך אפשר לשכנע במשהו שאת לא מאמינה בו?
נכון שאני יודעת את הטענות של הצד השני אבל אני כותבת רק מה שאני מזדהה ומאמינה , לא?

 

[שקדיה]

בדיוק בגלל שפורום איש את רעהו נועד לספק מידע ולא אתגרים ספרותיים, היא לא עושה את זה
אבל כאתגר בערב חברותי (או, מלפפון, את יודעת היכן מחכים לך )
זה יכול להיות רעיון חמוד

 

[לבן]

נתקלתי בהודעה שלך , ואני לא מבינה משהו.
3 מתוך 4 הילדים שלו היו עם צהבת וכולם היו בפוטו באור בתינוקייה בוכים נוראאא ורק הייתי מסתכלת עליהם ובוכה.
אני חושבת ששניים היו שם יום שלם , או יותר
מה זאת אומרת בחדר?? יש בית חולים שמאפשר דבר כזה? את בטוחה?
ובכלל , לא ידעתי שיש אפשרות בבתי חולים לא להחזיר את התינוקות בבוקר לשעתיים.
מעולם לא נתנו לי אפשרות כזאת.
אז מתי בודק אותם רופא? ואו , לא ידעתי שיש דבר כזה! חשבתי שהכוונה להיות עם התינוק בזמן שביה"ח מאפשר.
אשמח להסבר , אם ככה אני הולכת לברר על בית חולים אחר.
או שאני יכולה להתעקש על דבר כזה?

מישהי שלחה לי או שהעלתה כאן מסמך מקסים שמסכם את בתי החולים באפס הפרדה. לפי מה שכתוב שם בעין כרם הטיפול בתינוק צהוב הוא בחדר האם וביקור רופא נעשה ליד האם.
כמו שנכתב פה כמה פעמים עין כרם מעודדים מאד אפס הפרדה.