בּוֹא אֶל הַתֵּבָה
פירש מורנו הבעל-שם-טוב:
הכנס עצמך אל תיבות התפילה - - -
אַלְפַּיִם שָׁנָה, מָה הָיִינוּ צְרִיכִים?
הָיְתָה לָנוּ הַלְּבֵנָה לְאָבֶן
וְהַחֵמָר הָיָה לָנוּ לַחֹמֶר
וְרוּחַ? הָרוּחַ לֹא הָיָה
כִּי רַק הַמַּבּוּל
וּבָנִינוּ מִגְדָּלִים פּוֹרְחִים
בִּסְרַק הַפִּלְפּוּל
צִלִּים שְׁחוֹרִים עַל הַלּוֹבֶן
בְּלִי דְּבָרִים, בְּלֹא אֹמֶר.
בָּנִינוּ לָנוּ עִיר
וּמִגְדָּל, רֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם.
הָיָה לְשׁוֹנֵנוּ מָהִיר
וְדַל, כְּקַלּוּ הַמַּיִם.
רָחַקְנוּ מִשְּׂפַת חוֹל, יַבָּשָׁה
כִּסְפִינַת קִיטוֹר מַפְלִיגָה
מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ עַל גַּל.
הָיְתָה שְׂפָתֵנוּ חֻלִּין, יְבֵשָׁה
כִּשְׂפַת דּוֹר פַּלָּגָה
וְרֹאשֵׁנוּ אֶל-עָל - - -
כָּל הַיּוֹם הִתְפַּלַּלְנוּ
בִּגְבוּל הַנָּחוּץ, בְּמִדָּה
שָׂפָה וְלַחוּץ, מְלֻמָּדָה
וְלֹא מִבִּפְנִים
........ וְשָׁכַחְנוּ:
........ אֲנָשִׁים קְטַנִּים אָנוּ.
........ כֹּה קְטַנִּים.
הָבָה נִבְנֶה לָנוּ תֵּבָה.
נְשִׁיטָהּ
עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים.
הָבָה נִקַּח לָנוּ אַהֲבָה
פְּשׁוּטָה
בְּאֹמֶר, דְּבָרִים.
נִפְתַּח חַלּוֹנִים
בַּלְּבָבוֹת, לַשָּׁמַיִם
בָּם תָּבוֹאנָה יוֹנִים
בְּפִיהֶן עֲלֵה זַיִת.
נַעֲלֶה בִּדְמָמָה
וְנִרְאֶה אֶת הָאָרֶץ
אִם חֲרֵבָה הִיא עֲדַיִן
אוֹ הִצִּיפָה אוֹתָהּ הַדִּמְעָה.
וְנִזְכֹּר:
לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ.
כִּי עֵת לָלֶכֶת; עֵת לַעֲצֹר;
עֵת לָשֶׁבֶת
וְלִיצוֹר;
.... וְעֵת, הוֹ, עֵת –
............ לְהִתְפַּלֵּל.
פירש מורנו הבעל-שם-טוב:
הכנס עצמך אל תיבות התפילה - - -
אַלְפַּיִם שָׁנָה, מָה הָיִינוּ צְרִיכִים?
הָיְתָה לָנוּ הַלְּבֵנָה לְאָבֶן
וְהַחֵמָר הָיָה לָנוּ לַחֹמֶר
וְרוּחַ? הָרוּחַ לֹא הָיָה
כִּי רַק הַמַּבּוּל
וּבָנִינוּ מִגְדָּלִים פּוֹרְחִים
בִּסְרַק הַפִּלְפּוּל
צִלִּים שְׁחוֹרִים עַל הַלּוֹבֶן
בְּלִי דְּבָרִים, בְּלֹא אֹמֶר.
בָּנִינוּ לָנוּ עִיר
וּמִגְדָּל, רֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם.
הָיָה לְשׁוֹנֵנוּ מָהִיר
וְדַל, כְּקַלּוּ הַמַּיִם.
רָחַקְנוּ מִשְּׂפַת חוֹל, יַבָּשָׁה
כִּסְפִינַת קִיטוֹר מַפְלִיגָה
מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ עַל גַּל.
הָיְתָה שְׂפָתֵנוּ חֻלִּין, יְבֵשָׁה
כִּשְׂפַת דּוֹר פַּלָּגָה
וְרֹאשֵׁנוּ אֶל-עָל - - -
כָּל הַיּוֹם הִתְפַּלַּלְנוּ
בִּגְבוּל הַנָּחוּץ, בְּמִדָּה
שָׂפָה וְלַחוּץ, מְלֻמָּדָה
וְלֹא מִבִּפְנִים
........ וְשָׁכַחְנוּ:
........ אֲנָשִׁים קְטַנִּים אָנוּ.
........ כֹּה קְטַנִּים.
הָבָה נִבְנֶה לָנוּ תֵּבָה.
נְשִׁיטָהּ
עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים.
הָבָה נִקַּח לָנוּ אַהֲבָה
פְּשׁוּטָה
בְּאֹמֶר, דְּבָרִים.
נִפְתַּח חַלּוֹנִים
בַּלְּבָבוֹת, לַשָּׁמַיִם
בָּם תָּבוֹאנָה יוֹנִים
בְּפִיהֶן עֲלֵה זַיִת.
נַעֲלֶה בִּדְמָמָה
וְנִרְאֶה אֶת הָאָרֶץ
אִם חֲרֵבָה הִיא עֲדַיִן
אוֹ הִצִּיפָה אוֹתָהּ הַדִּמְעָה.
וְנִזְכֹּר:
לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ.
כִּי עֵת לָלֶכֶת; עֵת לַעֲצֹר;
עֵת לָשֶׁבֶת
וְלִיצוֹר;
.... וְעֵת, הוֹ, עֵת –
............ לְהִתְפַּלֵּל.