נכתב ע"י Art Studio;1479439:את כבר לא ילדה נודדת עם הרוח,
בשדות של אז כבר אין פרחים,
רק זכרון רחוק והד מזמור שכוח
מתלווה אליך בדרכים.
אולי ליבך כבד, אולי עייפת מלכת,
השנים - גם בך - חרשו תלמים,
ידעת ימים קשים, וחורף, ושלכת,
ילדותך היתה חלום תמים.
צל כבד ורוח עז, ואת כאן לבדך,
ורגב אדמה מאז מונח בתוך ידך,
מה לוחשת אדמה לך בחשיכה,
מה אומרים חייך? מה? ולמה את בוכה?
למדני לא לשאול, וכרצונך לזרוע,
איך להתפלל, על מה לבכות,
מתי לקפוץ לים ואת גליו לקרוע
ומתי על חוף רק לחכות...
לימים לחרוש באדמת עופרת,
לימים לשמוט ולעזוב,
מה היא רוח זו אשר עלי עוברת?
גבורת הארז או תפילת אזוב?
צל כבד ורוח עז ואת כאן לבדך,
ורגב אדמה מאז מונח בתוך ידך,
זה הלחש בדממה וקול מאדמה,
מה יתרון וכח מה? - לבד הנשמה.
מהו בן אנוש לחוזק יד וזרוע?
מה אדם לחשבונות ועול?
רק להתכופף ובתמימות לזרוע
ולשאת עינים בלי לשאול.
צל כבד ורוח עז ואת כאן לבדך,
ורגב אדמה מאז מונח בתוך ידך,
זה הלחש בדממה וקול מאדמה,
מה יתרון לכח, מה - לבד הנשמה.
2 שורות שונות קצת:
מתי לקפוץ לים ואת גליו לקרוע
ומתי על חוף רק לחכות...