זה מרגיש שאחרי השאלה השניה שנשלפה מהשרוול כדאי לקרוא שוב את כל התגובות של כולם..
האמת, מפתיע ומרענן את החשיבה..
אם השאלה השניה לא באה כשאלה רטורית, אז ברשות המורה
[הצבעתי קודם ] אוסיף ואומר שכנראה שאין על השאלה הזו תשובה אחידה..
כי יש מי ששיחת טלפון מציבה אותו בלי יכול להתמודד, ואז או שהוא עונה או שהוא נמלט מהאתגר, בשני סוגי התנהלויות שאינם נשלטות וחכמות..
[קצת כמו מישהו שלא יודע לשאול את עצמו אם מסתדר ונח לו כשמבקשים ממנו עזרה, ואז הוא פולט אוטומטית או כן או לא]
ויש מי שבסדר העדיפויות שלו נותן לזה מקום ברשימה מתוך שיקולים מגוונים, כמו השיקול בין האפשרות שהשיחה תהפוך לטרחנית וארוכה בזמן שפחות מתאים, והאפשרות הדי רחוקה שמדובר על שיחה חשובה ומשמעותית.
יש מי שחזרה לטלפון או ניסוח מייל גם כשעיתותיו בידו, הם מטלות שדורשות ממנו מאמצים ניכרים, שלא תמיד רוצים להשקיע..
ותמיד יש את השיקול שאם זה חשוב יחזרו אלי..
כנראה שבעיקר זה תלוי בשאלה האם אני מובל או מוביל..
הלא כן?