הנושאים החמים
הנושאים החמים
אבל גם כשהשבתי בחיוב לא נתן לי שתי מעטפות • רק אחת, אז מה זה שווה? • עם כבוד ופרסום לא קונים במכולת או מצביעים פעמיים בקלפי • כל הפרטים בכתבה המלאה.
הכל התחיל בבוקר, כדרכם של ימים.
שלא כמו בימים אחרים, היום יש לנו מצוות "ועשית ככל וגו'". אז עושים כמו כולם, הולכים להצביע. מה טוב לפני התפילה.
בכיכר הראשונה עוצר אותי נער מסולסל פאות ומציע לי דיסק המחולק חינם. דיסק! עגול כזה, שהצד השני שלו מסוגל להבריח יונים. מי משתמש היום בדיסק? לפחות שייתנו דיסקון-כיס, ונוכל להשתמש בו אחר כך כקישוט למחזיק המפתחות. בוחן את הדיסק העגול בעניין. בהנחה שדיסק ריק עולה כמה אגורות, מעניין מה החומר הצרוב עליו שגרם לו לאבד מערכו ולהתחלק חינם.
הפקק משתחרר. מגיע לכיכר היונים. הדיסק לא מבריח אותם. עוד פנייה אחת שמאלה והנה הקלפי, פעם שלישית השנה לא כולל הקפצות של מכרים ידידים ורעייתי-יונתי.
*
הקלפי סגורה. אדמו"ר הגיע להצביע. איך אמרו חכמים מאיתנו? כשהתותחים נוהרים לקלפיות – בדיקת התפילין והמזוזות. כמנהגם הקדוש של ישראל בחודש אלול.
האדמו"ר יוצא עם הפמלייה. נראה שכל שמונת חסידיו הגיעו ללוות אותו להצבעה. בודק ברשימה – אני בקלפי מספר 20. הקלפי פתוחה? ממש לא. הם יצאו להפסקה.
זה חייב להיות יו"ר ועדת קלפי מוצלח במיוחד אם ארגן לעצמו הפסקה כל כך מהר אחרי תחילת היום. אצלנו במערכת החינוך ההפסקה הראשונה היא רק אחרי שעה וחצי. ברומא התנהג כרומאי, ואתם הרי יושבים בתוך כיתה בבית ספר! שוין.
הנה, הדלת נפתחת. קשיש עבדקן וזוגתו החרדית ביותר מנופפים מהפרוזדור לשלום ליו"ר הוועדה, גאים בו על התפקיד החשוב לו זכה. הורים? אולי דודים-זקנים. כמה עמלו וטרחו לגדל אותו עד שהגיעו לרגע המאושר הזה.
זוג צעיר תמים למראה נכנס להצביע. אני מיד אחריהם וסיימנו. כמעט נושם לרווחה כמו נשימת הרווחה של נתניהו היום בעשר בלילה שתהדהד מקצה הארץ ועד קריית שמונה. אבל לא! הזוג החשוב הזה נחוש להדגים לזאטוטם בן השנה וחצי איך להצביע. יו"ר הוועדה מתנדב לצלם אותו מצביע. מתברר שהמוטוריקה הגסה של הזאטוט צריכה שיפור, והוא עוד נדרש להצביע פעמיים. פעם בשביל אבא ופעם בשביל אימא.
עצה שלי? תתרגלו איתו נתינת צדקה לקופה לפחות פעם בשבוע, ובשטרות.
*
עוד איזה קשיש בעל חזות מפוארת מנופף לשלום ליו"ר הוועדה וגם נוקב בשמו, והנה סוף סוף תורי. יו"ר הוועדה שכבר הספקתי להחליף את דעתי עליו כמה פעמים עד כה, מחזיק את תעודת הזהות ביד, מקריא את השם בהטעמה, מביט בי ובתמונה לחילופין, ומהרהר. טוב, אני יודע שהשמנתי, אבל דחילק, יש עוד תור ארוך מאחוריי. שחרר!
"אתה מ"ם מפרוג?" הוא שואל לבסוף.
אני הוא! אני ולא מלאך, אני ולא שורף קולות שמצביע לעוצמה יהודית. בבת אחת עוברים מאווירת קלפי כחלחלה ומלחיצה לאווירת פרוג ירקרקה ופורייה.
"כן! ומי אתה?"
"אני..." הוא אמר משהו שנשמע כמו שם או ניק. לך תשמע ברעש שיצרו שאר חברי הוועדה והממתינים חסרי הסבלנות מהדלת.
לפני שהסרט הנע נשא אותי החוצה עם הרוח, הוא הספיק לשחרר עוד כמה מחמאות שלצערי לא יכולתי להשיב עליהן כגמולן. כאמור, לא ידעתי מי האיש.
אז יו"ר ועדה יקר, בסיום היום המתיש הזה בעז"ה בניצחון גדול לכל מה שאתה מייצג, אל תשכח ליצור קשר ולהזדהות.
חגיגה לדמוקרטיה.
*
הקטע העממי הזה עלול להימחק בהמשך ביחד עם הלייק שלכם, אז תחסכו. כתיבה וחתימה טובה.
הכל התחיל בבוקר, כדרכם של ימים.
שלא כמו בימים אחרים, היום יש לנו מצוות "ועשית ככל וגו'". אז עושים כמו כולם, הולכים להצביע. מה טוב לפני התפילה.
בכיכר הראשונה עוצר אותי נער מסולסל פאות ומציע לי דיסק המחולק חינם. דיסק! עגול כזה, שהצד השני שלו מסוגל להבריח יונים. מי משתמש היום בדיסק? לפחות שייתנו דיסקון-כיס, ונוכל להשתמש בו אחר כך כקישוט למחזיק המפתחות. בוחן את הדיסק העגול בעניין. בהנחה שדיסק ריק עולה כמה אגורות, מעניין מה החומר הצרוב עליו שגרם לו לאבד מערכו ולהתחלק חינם.
הפקק משתחרר. מגיע לכיכר היונים. הדיסק לא מבריח אותם. עוד פנייה אחת שמאלה והנה הקלפי, פעם שלישית השנה לא כולל הקפצות של מכרים ידידים ורעייתי-יונתי.
*
הקלפי סגורה. אדמו"ר הגיע להצביע. איך אמרו חכמים מאיתנו? כשהתותחים נוהרים לקלפיות – בדיקת התפילין והמזוזות. כמנהגם הקדוש של ישראל בחודש אלול.
האדמו"ר יוצא עם הפמלייה. נראה שכל שמונת חסידיו הגיעו ללוות אותו להצבעה. בודק ברשימה – אני בקלפי מספר 20. הקלפי פתוחה? ממש לא. הם יצאו להפסקה.
זה חייב להיות יו"ר ועדת קלפי מוצלח במיוחד אם ארגן לעצמו הפסקה כל כך מהר אחרי תחילת היום. אצלנו במערכת החינוך ההפסקה הראשונה היא רק אחרי שעה וחצי. ברומא התנהג כרומאי, ואתם הרי יושבים בתוך כיתה בבית ספר! שוין.
הנה, הדלת נפתחת. קשיש עבדקן וזוגתו החרדית ביותר מנופפים מהפרוזדור לשלום ליו"ר הוועדה, גאים בו על התפקיד החשוב לו זכה. הורים? אולי דודים-זקנים. כמה עמלו וטרחו לגדל אותו עד שהגיעו לרגע המאושר הזה.
זוג צעיר תמים למראה נכנס להצביע. אני מיד אחריהם וסיימנו. כמעט נושם לרווחה כמו נשימת הרווחה של נתניהו היום בעשר בלילה שתהדהד מקצה הארץ ועד קריית שמונה. אבל לא! הזוג החשוב הזה נחוש להדגים לזאטוטם בן השנה וחצי איך להצביע. יו"ר הוועדה מתנדב לצלם אותו מצביע. מתברר שהמוטוריקה הגסה של הזאטוט צריכה שיפור, והוא עוד נדרש להצביע פעמיים. פעם בשביל אבא ופעם בשביל אימא.
עצה שלי? תתרגלו איתו נתינת צדקה לקופה לפחות פעם בשבוע, ובשטרות.
*
עוד איזה קשיש בעל חזות מפוארת מנופף לשלום ליו"ר הוועדה וגם נוקב בשמו, והנה סוף סוף תורי. יו"ר הוועדה שכבר הספקתי להחליף את דעתי עליו כמה פעמים עד כה, מחזיק את תעודת הזהות ביד, מקריא את השם בהטעמה, מביט בי ובתמונה לחילופין, ומהרהר. טוב, אני יודע שהשמנתי, אבל דחילק, יש עוד תור ארוך מאחוריי. שחרר!
"אתה מ"ם מפרוג?" הוא שואל לבסוף.
אני הוא! אני ולא מלאך, אני ולא שורף קולות שמצביע לעוצמה יהודית. בבת אחת עוברים מאווירת קלפי כחלחלה ומלחיצה לאווירת פרוג ירקרקה ופורייה.
"כן! ומי אתה?"
"אני..." הוא אמר משהו שנשמע כמו שם או ניק. לך תשמע ברעש שיצרו שאר חברי הוועדה והממתינים חסרי הסבלנות מהדלת.
לפני שהסרט הנע נשא אותי החוצה עם הרוח, הוא הספיק לשחרר עוד כמה מחמאות שלצערי לא יכולתי להשיב עליהן כגמולן. כאמור, לא ידעתי מי האיש.
אז יו"ר ועדה יקר, בסיום היום המתיש הזה בעז"ה בניצחון גדול לכל מה שאתה מייצג, אל תשכח ליצור קשר ולהזדהות.
חגיגה לדמוקרטיה.
*
הקטע העממי הזה עלול להימחק בהמשך ביחד עם הלייק שלכם, אז תחסכו. כתיבה וחתימה טובה.
