אתה יכול לעבוד ב...

[הני ר.]

- קשור גם לנושא ההזדהות שעלה לאחרונה -
אני ה'אינטרנט גוי' של כל השכנים.
'כמה יעלה לי לבוא אליך להכנס רגע למייל?'
- 'עזוב אותך, איזה מייל בדיוק אתה צריך? אני נכנס למייל שלך הרגע. אמרת שהסיסמא למייל שלך היא הטלפון שלך, לא?!'

עבודה הכי מבזה.
קיבלת מקום 1

 

[yonatanr]

ואח"כ הם מרכלים לכל השכונה שיש לכם אינטרנט בבית ה"י!!!

"לצורכי עבודה בלבד"...

 

[שיילה]

העבודה שהציעו לי מבזה סיזיפית ודורשת כוחות מיוחדים
יחד עם זאת הסיטואציה נתנה לי סיפוק עמוק ואמיתי.
זה קרה ממש לאחרונה. ביקרתי אדם יקר לליבי בביה"ח שיקומי, שם רוב הדיירים הינם נייחים. כנראה בגלל שתיזזתי את עצמי בינות לחדרים, טעה אחד הזקנים שחולה במחלת הפרקינסון ל"ע וחשבני לאחד האחים או הרופאים. קרא לי ולחש באוזני שנתפסו לו הברכיים ואם אני יכול לעסות ולשחרר אותם. ניסיתי לומר שאינני מהצוות אך במבטו ראיתי את חוסר האימון בצוות (שברובו ערבי) שמן הסתם מתנער ממנו דבר יום ביומו. גייסתי את כל הידע שאין לי ופעלתי על פי הוראותיו וככל הנראה הוקל לו. אך אז ננעצו בי עיניים מבוגרות לרוב, זו רצתה מים קרים וזה רצה שאקרא לבנו וכו'.
עשר דקות של עבודה זרה...
ולא, לא הרגשתי מבוזה.

 

[בא בחשבון]

ולי הציעו זייפנות... יותר מכמה פעמים.
"רק שני תלושים, תזיזי אותם אחורה - בשביל הדרגה במעון... הם לא מתעמקים. אל תדאגי".
"יש מצב שאת מכינה לי אישור לימודים? פשוט בשביל הסטודנט ברב קו... יש לי את הלוגו שלהם וכרטיס שעוד תקף..."
ועוד ועוד. (האמת שאת התשלום הם די שכחו... ואני לא יודעת איך מזייפים אותו... עדיין )

 

[אסתיג]

לא היה
גם אם היה זו התה צריכה להיות התגובה...
מעיישה שקורה אחד למליון וחמש מאות שנה, לפי הארכיאולוגים אבל הוא מעיישה טוב.

לא לגמרי נכונה, הקביעה שלכם.
ומעשה שהיה כך היה. מפי בעל המעשה.
ישבנו בבית כלשהו (במקרה בית בתי הנשואה) - הורי הכלה העתידה והיא עצמה גם, והורי החתן המתעתד להתארס, אולי הערב, אחרי פגישת היכרות בין המחותנים המוכרים - מתוך אותה הקהילה, אבל מעיר אחרת. ז"א מכירים, אבל לא לפני ולפנים, משהו שמצדיק היכרות מחודשת לפני, כשלב לפני שהזוג העתידי ייפגש. ההורים שלו באו לראות אותה ואת הוריה, לדבר קצת, להכיר קצת יותר. בקיצור סוג של היכרות כמנהג חסידים חשובים...
השדכנית רוצה לצאת כבר עם השידוך לרחוב. גם הצדדים. הבחורה מתוחה מעצם הפגישה, וכל ההצגה וההתייפיפות עם הורי הבחור. די נגמור כבר וזהו. אנחנו הוריה כמובן גם לחוצים. די להיות אחרי זה וזהו. מכאן אנחנו אמורים להמשיך לבית אחר (כלתם הנשואה) על מנת שהילדים שלנו ייפגשו סופסוף.
בין פגישה לפגישה ניקח מרווח נשימה, שזה אורך בערך כמו שאורכת הדרך לבית הכלה ההיא. גמרנו את הפגישה בינינו, ההורים והבחורה. הם יורדים לרכב שלהם - מצידנו על מנת להתניע לכיוון הכלה כדי להתניע לכיוון הגמר.
עוברות כמה דקות. אנחנו מנתחים בינתיים את האירועים האחרונים של השעה האחרונה, ופתאום מתקשרת השדכנית "ההורים שואלים האם יוכלו לעלות שוב לכמה דקות, כדי להתיישב שוב, כדי לדבר שוב, כדי למתוח את החבל המתוח שוב?"
ואנחנו, מה נעשה - נגיד לא? פשוט, לא? ברור ש...לא. חשנו התעללות ממש. עד שהלכו, עד שירדו, עד שהיו אמורים להתניע את הרכב ואת הגמר, ולמחרת לחיים וווארט. מה עכשיו? מה נזכרו שלא בדקו - אולי דווקא שירותים? שתיה? אמנם הבחורה לא חלצה שם נעלים, כך שלא קלטו בזווית העין את המידה המדוייקת. או אולי רוצים לבחון מקרוב את מס' העדשות במשקפיים... לכו תדעו.
כמובן אמרנו כן חגיגי ומתוח. ושוב עלו, ושוב התיישבו, ושוב דברנו כמה דקות. ואחרי המתח החוזר הזה ירדו שוב, והתניעו שוב, ואנחנו עם המרווח נשימה שתכננו שכרגע הצטמצם כל כך, הלכנו ברגל לכיוון בית הכלה שלהם, על מנת להמשיך בהתנעה שנקבעה.
בדרך אני מתקשרת על רצף ההיסטריה לשדכנית - תגידי לי, מה קורה כאן מה קרה להם? שכחו משהו? מה זה ההלחצה הזאת, מספיק המתח הסטנדרטי שמרקיע קרקעות.
ומה היא עונה לנו? תקשיבו, כששלחתי להם תמונה של הבחורה, הבאתם לי תמונה משפחתית מחתונת הבת הקודמת שלכם. היו שם שתי בחורות - זו המועמדת וזו שאחריה. דומות דומות. יש שמתבלבלים אפילו ביניהן. אנחנו לא. והיא כן. היא ראתה בתמונה את זו הצעירה יותר בשנה, והחליטה מיוזמתה שהיא המדוברת. אולם כשישבנו צד ה... מול צד ה... לא הבינה מה קורה כאן. האם היא טועה, טעתה, או שאותה היא ראתה בתמונה? אמנם דומות דומות, אבל משהו נראה לה שונה בכל זאת. האם זו באמת היא, או שעבדו עליה...
בקיצור, התקשרה האמא דחוף לשדכנית כדי לברר את העניין הגורלי. ההיא הסבירה לה שוב שזו שעומדת בתמונה כאן, ולא שם, היא המדוברת, והשניה היא אחותה הצעירה ממנה...
בין כך ובין כך חזרה להבנה שלה שהכל משמים. ולא שהיתה לה העדפה מסוימת לצעירה, אבל בתמונה - הצעירה יותר משכה יותר את תשומת לבה.
בהמשך הערב והאירועים הפגישה בין הילדים התקיימה ברוב מתח ולחץ, כנהוג. ולמחרת נחגג הווארט בשעה טובה ומוצלחת, ברוב פאר והדר. כנהוג.

 

[yonatanr]

לא לגמרי נכונה, הקביעה שלכם.
ומעשה שהיה כך היה. מפי בעל המעשה.
ישבנו בבית כלשהו (במקרה בית בתי הנשואה) - הורי הכלה העתידה והיא עצמה גם, והורי החתן המתעתד להתארס, אולי הערב, אחרי פגישת היכרות בין המחותנים המוכרים - מתוך אותה הקהילה, אבל מעיר אחרת. ז"א מכירים, אבל לא לפני ולפנים, משהו שמצדיק היכרות מחודשת לפני, כשלב לפני שהזוג העתידי ייפגש. ההורים שלו באו לראות אותה ואת הוריה, לדבר קצת, להכיר קצת יותר. בקיצור סוג של היכרות כמנהג חסידים חשובים...
השדכנית רוצה לצאת כבר עם השידוך לרחוב. גם הצדדים. הבחורה מתוחה מעצם הפגישה, וכל ההצגה וההתייפיפות עם הורי הבחור. די נגמור כבר וזהו. אנחנו הוריה כמובן גם לחוצים. די להיות אחרי זה וזהו. מכאן אנחנו אמורים להמשיך לבית אחר (כלתם הנשואה) על מנת שהילדים שלנו ייפגשו סופסוף.
בין פגישה לפגישה ניקח מרווח נשימה, שזה אורך בערך כמו שאורכת הדרך לבית הכלה ההיא. גמרנו את הפגישה בינינו, ההורים והבחורה. הם יורדים לרכב שלהם - מצידנו על מנת להתניע לכיוון הכלה כדי להתניע לכיוון הגמר.
עוברות כמה דקות. אנחנו מנתחים בינתיים את האירועים האחרונים של השעה האחרונה, ופתאום מתקשרת השדכנית "ההורים שואלים האם יוכלו לעלות שוב לכמה דקות, כדי להתיישב שוב, כדי לדבר שוב, כדי למתוח את החבל המתוח שוב?"
ואנחנו, מה נעשה - נגיד לא? פשוט, לא? ברור ש...לא. חשנו התעללות ממש. עד שהלכו, עד שירדו, עד שהיו אמורים להתניע את הרכב ואת הגמר, ולמחרת לחיים וווארט. מה עכשיו? מה נזכרו שלא בדקו - אולי דווקא שירותים? שתיה? אמנם הבחורה לא חלצה שם נעלים, כך שלא קלטו בזווית העין את המידה המדוייקת. או אולי רוצים לבחון מקרוב את מס' העדשות במשקפיים... לכו תדעו.
כמובן אמרנו כן חגיגי ומתוח. ושוב עלו, ושוב התיישבו, ושוב דברנו כמה דקות. ואחרי המתח החוזר הזה ירדו שוב, והתניעו שוב, ואנחנו עם המרווח נשימה שתכננו שכרגע הצטמצם כל כך, הלכנו ברגל לכיוון בית הכלה שלהם, על מנת להמשיך בהתנעה שנקבעה.
בדרך אני מתקשרת על רצף ההיסטריה לשדכנית - תגידי לי, מה קורה כאן מה קרה להם? שכחו משהו? מה זה ההלחצה הזאת, מספיק המתח הסטנדרטי שמרקיע קרקעות.
ומה היא עונה לנו? תקשיבו, כששלחתי להם תמונה של הבחורה, הבאתם לי תמונה משפחתית מחתונת הבת הקודמת שלכם. היו שם שתי בחורות - זו המועמדת וזו שאחריה. דומות דומות. יש שמתבלבלים אפילו ביניהן. אנחנו לא. והיא כן. היא ראתה בתמונה את זו הצעירה יותר בשנה, והחליטה מיוזמתה שהיא המדוברת. אולם כשישבנו צד ה... מול צד ה... לא הבינה מה קורה כאן. האם היא טועה, טעתה, או שאותה היא ראתה בתמונה? אמנם דומות דומות, אבל משהו נראה לה שונה בכל זאת. האם זו באמת היא, או שעבדו עליה...
בקיצור, התקשרה האמא דחוף לשדכנית כדי לברר את העניין הגורלי. ההיא הסבירה לה שוב שזו שעומדת בתמונה כאן, ולא שם, היא המדוברת, והשניה היא אחותה הצעירה ממנה...
בין כך ובין כך חזרה להבנה שלה שהכל משמים. ולא שהיתה לה העדפה מסוימת לצעירה, אבל בתמונה - הצעירה יותר משכה יותר את תשומת לבה.
בהמשך הערב והאירועים הפגישה בין הילדים התקיימה ברוב מתח ולחץ, כנהוג. ולמחרת נחגג הווארט בשעה טובה ומוצלחת, ברוב פאר והדר. כנהוג.

לא להאמין באילו יקומים מקבילים חיים החסידים והליטאים...

בכל אופן, יש הבדל קטן בין שני אחיות בתמונה אחת שהתבלבלו ביניהם [ועדיין לא בדיוק מובן מה קרה אם חשבו שזו השניה], לבין בחור זר לחלוטין, ש'נפל' לבית משפחה שציפתה בדיוק באותו יום להגעת בחור בשם משפחה זהה.

 

[יאן]

ואח"כ הם מרכלים לכל השכונה שיש לכם אינטרנט בבית ה"י!!!

האמת היא, שגם לשכנים יש.
הם רק רוצים שיחשבו שאין להם.

 

[אסתיג]

ברור שאין מקרה אחד דומה למשנהו. הסיפור וההשוואה באים רק כדי לרמוז ולו משהו, על היות הדמיון והמציאות כ"כ קרובים. לפעמים.
או תמיד.
מה הבעיה בהתבלבלות בין שתי אחיות? אם אחת עושה רושם יותר חייכני וקליל, והשניה עושה רושם רציני מידי, או ההיפך משועשע. ודווקא אחת מבין האופציות מצאה חן בעיני האמא ההיא. (כמובן שכל מעשה התמונה בא לאחר בירורים מעמיקים, מקיפים ושטחיים... זה, כדי לצאת ידי חובה - גם התמונה, גם הבירורים) אז היא פשוט חוזרת כדי לבדוק אם יש אמת בתחושתה, תחושת אם בישראל. או שזו שעל כסא העינויים היא זו שליד כסא הכלה בתמונה...
וכן. עולם הפוך ראיתי בין המנהגים, נוהגים, התנהגויות,שבין קהילות ישראל. איש על מחנהו ואיש על דגלו.

 

[yonatanr]

אם אחת עושה רושם יותר חייכני וקליל, והשניה עושה רושם רציני מידי, או ההיפך משועשע. ודווקא אחת מבין האופציות מצאה חן בעיני האמא ההיא.

מה כבר אפשר לדעת מתמונה אחת? בדיוק באותה שניה האחת חייכה והאחת דוקא היתה רצינית...

 

[אסתיג]

נכון בהחלט. אבל מכיוון שככל הנראה התמונה היתה אצלה מספיק זמן כדי שתתיישב דווקא על אחת מהשתיים, ופתאום היא חשבה שעבדו עליה, והחליפו בין רחל ולאה...
ובאמת, כנראה שתמונה כן שווה חיוכים ורצינויות. כי העובדה היא שאחרי הכל בחנו את התמונה שוב, וראינו את מה שאנחנו יודעים מאז הולדת השתיים, שאכן זו החייכנית שבתמונה היא אכן חייכנית תמיד, נעימה וזורמת. והשניה זו שאכן היתה המועמדת דאז, בעלת הארשת הרצינית יותר, היא באמת כזאת רצינית, והרבה יותר קלאסית. החיוך הכובש בכל אופן באמת היה שייך לאחותה הצעירה ממנה.
יש חיוך ויש חיוך. יש חיוך למצלמה ויש חיוך מבפנים. מכל הלב.
היום, לא שהתהפכו היוצרות ממש, אבל דברים רבים השתנו באופי ובתכונות ועוד. תלוי גם לאיזו משפחה נכנסו השתיים. ויש לכך בסופו של דבר השפעה ישירה על המשך ההנהלות החברתית.