הנושאים החמים
הנושאים החמים
הקטע של ידידינו @מטאלי
הקערה עשוית העץ הייתה מלאה באורז צהבהב מהביל, המסובים קמצו בידיהם קמיצות אורז דחוסות ושיגרום אל פיהם הבולס בעוצמה, צורת האכילה הפכה כמעט מקודשת לשבט הקנצ'וצ'יגארה, וכפי שגרסו הגורסים :"מנהג אבותינו… בידינו!"
התובנה שאם לא יעשה מעשה אחת דינו למות הלמה בראשו של צ'ין צ'ן צ'ונג בהפתעה גמורה.
הוא רץ החוצה רועד, מועד בבוץ שהשאירו גשמי המונסון,לאחר דקות ארוכות של מתח חזר למאהל עוטה על פניו חיוך רחב.
המסובים בהו בו בתדהמה עת עשה דרכו לראש השולחן, זרועו טמונה בחיקו.
●○●○●○●○●○●○●
הכל החל כשצ'אן צ'ו צ'ונג ה"שיומי" של מחוז הקנצ'וצ'יגארה ורעייתו חבקו בן בכור-זקונים שכן החוק במחוז צ'ינצ'אנשגורה הסיני מתיר צאצא אחד גם כשמדובר במשפחת השיומי.
התינוק היה יפה עינים מלוכסנות כמובן, ופניו צהובות קמוטות כשורש כורכום עסיסי, "יורש עצר אצילי" חייכה אליו אמו, ואביו רק עמד בדומיה עיניו עצומות ממלמל תפילה חרישית.
כששב ופקחן כמעט ונדם ליבו.
היד!
איך לא ראה זאת קודם?
ידו של עוללו לא הייתה אלא גוש בשר עגלגל וחסר צורה.
כנפי רוחו נשאוהו אל ילדותו, הוא שוב ראה את אביו עומד מולו ומתרה בו "צ'אן צ'ו, השיומי הוא האדם 'המושלם', שמור על גופך היטב למען תוכל לרשת הכתר…"
וכעת, מה יהא על בנו? מה יהא על הכתר?
צ'אן צ'ו ניסה הכל, אך אף לא רופא אחד נתן תקווה. עד הצ'ימושי הגדול נסע רק בכדי לשמוע שאין מרפא לבנו!
ליבו שקע בקרבו, בנו יאבד את נזר השיומי ממשפחתו הרוממה!
הולכי רכיל גילגלו פיסות מידע מקוטעות אודות מום עמו הפציע לעולם השיומי לעתיד, שאכן הוטמן בביתו לבל תשזפנו עין זרה עדי יגיע ל'יום המבחן' המוכיח כי ראוי הוא לירש את תפקיד אביו רם המעלה.
ויום זה הגיח מן העתיד בזריזות מרשימה.
באותו היום ערכו נכבדי הכפר סעודה כיד המלך במאהל הגדול בכניסה לכפר, וכשהשמש עמדה בקו הנהר הופיעו השיומי ובנו בפתח המאהל.
תדהמה פשטה בקהל כשצ'ין צ'ן הניף לשלום יד עגלגלה ככדור.
המאהל הפך לסוער, בליל של קולות וזעקות, עד שידו הרוממה של השיומי הונפה "מועצת השבט החליטה להעניק לבני אפשרות להוכיח את כישוריו לעיני העדה, והיה, אם יצליח בכך יזכה להמשיך דרכי, אם לא, אחת דינו למות.
מבחנו של בני אם כן, להוכיח שביכולתו לאכול אורז כמנהג אבותינו"
צ'ין צ'ן הרועד רץ אל החוץ מקץ דקות ארוכות שב, מחויך. דממה מתוחה שררה כשניגש אל אביו ושלף את ידו מחיקו.
אל הזרוע היו מחוברים ארבעה ענפים דקים היוצרים צורת קילשון קשורים היטב אל הפרק, הוא נעץ אותן בקערת האורז אחר קרבן אל פיו...
"יחי השיומי" הריעו אלפי הסינים המאושרים.
●○●○●○●○●○●○●
כך נולד לו המזלג.
הקערה עשוית העץ הייתה מלאה באורז צהבהב מהביל, המסובים קמצו בידיהם קמיצות אורז דחוסות ושיגרום אל פיהם הבולס בעוצמה, צורת האכילה הפכה כמעט מקודשת לשבט הקנצ'וצ'יגארה, וכפי שגרסו הגורסים :"מנהג אבותינו… בידינו!"
התובנה שאם לא יעשה מעשה אחת דינו למות הלמה בראשו של צ'ין צ'ן צ'ונג בהפתעה גמורה.
הוא רץ החוצה רועד, מועד בבוץ שהשאירו גשמי המונסון,לאחר דקות ארוכות של מתח חזר למאהל עוטה על פניו חיוך רחב.
המסובים בהו בו בתדהמה עת עשה דרכו לראש השולחן, זרועו טמונה בחיקו.
●○●○●○●○●○●○●
הכל החל כשצ'אן צ'ו צ'ונג ה"שיומי" של מחוז הקנצ'וצ'יגארה ורעייתו חבקו בן בכור-זקונים שכן החוק במחוז צ'ינצ'אנשגורה הסיני מתיר צאצא אחד גם כשמדובר במשפחת השיומי.
התינוק היה יפה עינים מלוכסנות כמובן, ופניו צהובות קמוטות כשורש כורכום עסיסי, "יורש עצר אצילי" חייכה אליו אמו, ואביו רק עמד בדומיה עיניו עצומות ממלמל תפילה חרישית.
כששב ופקחן כמעט ונדם ליבו.
היד!
איך לא ראה זאת קודם?
ידו של עוללו לא הייתה אלא גוש בשר עגלגל וחסר צורה.
כנפי רוחו נשאוהו אל ילדותו, הוא שוב ראה את אביו עומד מולו ומתרה בו "צ'אן צ'ו, השיומי הוא האדם 'המושלם', שמור על גופך היטב למען תוכל לרשת הכתר…"
וכעת, מה יהא על בנו? מה יהא על הכתר?
צ'אן צ'ו ניסה הכל, אך אף לא רופא אחד נתן תקווה. עד הצ'ימושי הגדול נסע רק בכדי לשמוע שאין מרפא לבנו!
ליבו שקע בקרבו, בנו יאבד את נזר השיומי ממשפחתו הרוממה!
הולכי רכיל גילגלו פיסות מידע מקוטעות אודות מום עמו הפציע לעולם השיומי לעתיד, שאכן הוטמן בביתו לבל תשזפנו עין זרה עדי יגיע ל'יום המבחן' המוכיח כי ראוי הוא לירש את תפקיד אביו רם המעלה.
ויום זה הגיח מן העתיד בזריזות מרשימה.
באותו היום ערכו נכבדי הכפר סעודה כיד המלך במאהל הגדול בכניסה לכפר, וכשהשמש עמדה בקו הנהר הופיעו השיומי ובנו בפתח המאהל.
תדהמה פשטה בקהל כשצ'ין צ'ן הניף לשלום יד עגלגלה ככדור.
המאהל הפך לסוער, בליל של קולות וזעקות, עד שידו הרוממה של השיומי הונפה "מועצת השבט החליטה להעניק לבני אפשרות להוכיח את כישוריו לעיני העדה, והיה, אם יצליח בכך יזכה להמשיך דרכי, אם לא, אחת דינו למות.
מבחנו של בני אם כן, להוכיח שביכולתו לאכול אורז כמנהג אבותינו"
צ'ין צ'ן הרועד רץ אל החוץ מקץ דקות ארוכות שב, מחויך. דממה מתוחה שררה כשניגש אל אביו ושלף את ידו מחיקו.
אל הזרוע היו מחוברים ארבעה ענפים דקים היוצרים צורת קילשון קשורים היטב אל הפרק, הוא נעץ אותן בקערת האורז אחר קרבן אל פיו...
"יחי השיומי" הריעו אלפי הסינים המאושרים.
●○●○●○●○●○●○●
כך נולד לו המזלג.
