אלווין ג'וניור נכנס לחדר הרחב.
יותר מעשרה אנשים ישבו שם עצומי עיניים, כל אחד שידר מחשבות רעות.
אנרגיה כבדה עמדה בחלל החדר.
האנרגיה שידרה כל כך הרבה, עד שראשו של אלווין הלם נמרצות.
זה היה סימן מעולה שהאנשים כאן מתקשרים היטב.
אלווין התגבר על חיוכו שרצה להתפשט על פניו. הוא חש ברצונו או שלא, ברגשות שונים האופפים אותו.
עיניו חלפו על פני המתקשרים.
הם האחראים למלחמה העולמית.
כל אחד פה אחראי על חשיבה חשוכה שדוחסת את התחושות של האנשים בעולם.
זה הגרעין. מכאן מתחיל הכל.
הוא ידע שאם קורה משהו רע לאנשים כאן, כוחם של אנשי האור יגבר.
לכן אנשיו נמצאים בכל חלקי הגלובוס. הוא קרא להם הנה כדי לרכז אחת ולתמיד את כל האנרגיות השליליות למקום אחד וליצור מסה שלילית.
למרבה הצער זה כי המסה החיובית מרימה ראש.
אבל כשהם כאן ביחד הוא מבין משהו מפתיע. החיבור ביניהם יוצר רגש מפחיד.
אהבה.
אנשי האור נלחמים. הם מרבים מחשבות טובות ומעשים טובים.
המתקשרים שלו מספרים לו שזה קורה הרבה. פתאום רוי מרגיש פרגון במקום קנאה.
דוני שמחה פעמים רבות, לוס חש שהדאגות בורחות לו, ובורי כבר לא מסכן כל כך.
זה קשה.
זה מפחיד.
איך מפסיקים את הסחרחרה הזו?
הוא קרא להם לכאן להתכנס.
'תגבירו, תגבירו את החושך' צווח עליהם.
אבא שלו שלח לו הודעה שהוא חש שינוי באוויר. משהו קורה.
הוא שלח פניה נרגשת לאנשי המחשבים שלו שמפעילים
בוטים "המשיכו לעורר שנאה ברשתות".
אבא שלו אלווין הגדול מודיע שהוא לא מרוצה שכולם הגיעו למקום אחד.
"יש אהבה, חיבור, מחשבות טובות, עידוד" פלט את המילים בשאט נפש, " תנסו לסכסך בעולם עוד קצת".
"זרקנו מילים כמו שוויון בנטל, נול עובד קשה. לא אוכל, לא ישן. מרוכז כמו אורניום".
"תעודד את האחראי על שנאה עצמית".
" לעודד אותו זה אומר שהוא יפסיק לשנוא את עצמו", אמר אלווין גוניור.
" הומור זה אור גדול לאנושות, תפסיק להשתמש בו", כעס אלווין הגדול.
"דאגה, כעס, פסיביות, נו אני רוצה לראות אותנו מנצחים תפריד ביניהם וזהו". אלווין קיבל את ההודעה ונאנח.
"הבעיה שיש משהו גדול מאיתנו. כח עולה שלוקח את כל האנרגיה שלנו. חשבתי שאיגוד אנשי השנאה יפחית את הכח של אנשי האהבה. אבל הכח שלהם מגיע גם לכאן. אנחנו מתקשים להתמודד".
"חחח.. הכח הזה יתמוטט, כמו תמיד".
"לא. הם אנשים שלוקחים לנו הכל והופכים את הכל לאהבה". אלווין הגדול הביט בפחד קדימה, "ואני מרגיש את זה", הוסיף ועצם את עיניו בלאות, "זה הדבר שאני הכי שונא. אהבה זה נשק מסוכן מאיפה זה הגיע פתאום?"
הוא נפל ממקומו.
נותן לגלים של אהבה לחלוף על פניו.
"אני שונא
אני מקנא
אני לא שווה
תמיד שנאו אותי
אף אחד לא מסתכל עלי", צעק בכוחותיו האחרונים.
האהבה הזו חלפה על פניו ואמרה לו "הכל בסדר, אלווין".
היא היתה מאירה, יציבה, בהירה.
"אני שונא, מקנא, מפחד. טוב לך?"
"זה בסדר לשנוא לקנא לפחד ולטעות, צריך לכוון הכל לשם שמים".
"אני לא רוצה להיות טוב", זעם.
"גם לרע יש תפקיד בעולם" חייכה האהבה.
לא היו לו שאלות פתאום.
הוא נכנע.
מאז הוא כבר לא גדול.
הוא מעביר את זמנו בגידול חסה בגינה.
החסה בריאה, קצת מרירה, ואין בה אפילו חרקים, למרבה הצער.
*
האיראנים הביטו לכל הכיוונים.
"מה חשבנו כשיצאנו להילחם נגד העם הנבחר?" חשבו במבוכה, "נשלח להם מתנות כפיצוי, איזה בושות".
גם העזתים התחילו לחוש התנצלות עמוקה, "פאדיחות, מה עשינו, נשתף פעולה ונלך לגור במקום אחר, זה לא ארץ שלנו", דיברו זה לזה, כפופי גוו הם אספו חפציהם והסתלקו מעזה, משתדלים לתקן כל מה שעשו עד כה.
הפלסטינים הבינו שזה לא המקום שלהם, והחלו לעזוב את הארץ מתוך רגשי הבנה שלחינם נלחמו.
גם בחבלי ארץ אחרים התחילו להבין שמלחמה אינה הדרך: קים ג'ונג הבין שהוא לא אמור להיות שליט יחיד, ההבנה הזו היתה כל כך עוצמתית, הוא התחיל לשחרר ולהיות נדיב וחביב.
גם פוטין נסוג מרצונו להלחם נגד שכנתו.
וסין התחילה להנהיג בארצה סובלנות ונסוגה מרצונה להשתלט על העולם.
אנשים נעשו חביבים זה לזה, והעולם נשאר אותו דבר בדיוק ובכל זאת נכנע לאהבה.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
