בובה בובה
משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
•
הוא ניסה בפעם המליון לאותו לילה למצוא תנוחה נוחה. לא הצליח. התכסה בשמיכה. שוב הזרת הציצה. שם את הכרית על הראש. הרגיש שהוא נחנק.
דיייייייייייי נמאס לו.
קפץ החוצה מהמיטה, התלבש, לקח את המפתח מהוו ויצא החוצה.
סיבוב מהיר, הצתה ויציאה לדרך.
איכשהו הגיע לבוטקה של הפיס, זאת שליד בית הכנסת של הבוכרים.
משומה היה שם אור והמוכר החביב, לא בוכרי דוקא, ישב שם וספר את הכסף.
אפשר אחד? אפשר, כן.
איזה הוא רוצה? את הדאבל 80? בכיף אחי. הנה עט, שב תמלא.
מלא, לקח את הספח השאיר את הכרטיס. שיהיה.
הרגיש שמלאך החלומות מתחיל לפרוש עליו את כנפיו ורגע לפני שיירדם סופית ברכב ואשתו תתפלץ מדאגה - אחרי הכל אנחנו בזמן של פיגועים לא עלינו ולא עליכם - עשה אחורה פנה וחזר הביתה.
אחרי שבוע יצא לו לקפוץ לבית הכנסת של הבוכרים - יצחק ביקש ממנו לבוא להשלים מנין בשעה של בדיוק אמצע הצהרים שהיא בדיוק מתאימה לסגולה של ה.. לא בדיוק הבין, אבל מה אכפת לו לעשות טובה לחבר, ועוד אחד שצריך סגולות.
ההוא הנחמד מהבוטקה דג אותו בדיוק כשיצא מבית הכנסת, עוד עם היד על המזוזה.
הי, חביבי! בדקת מה עם הכרטיס? לא, הוא לא בדק. הוא לא זוכה, אף פעם לא זכה. אבל למה לא לבדוק?
הוציא את הכרטיס מהכיס האחורי - מזל משמים ששכח לשים את המכנס בכביסה ובדיוק לקח היום מהערימה של התיקונים שעדין לא תוקנה - והשווה את המספרים אחד לאחד.
כן, הוא זכה.
חזר הביתה, ספר לאישה. באמצע הדמיונות על היכטה שיקנו שתוביל אותם לבית הקיץ - עוד לפני שעיכלו לגמרי את הבשורה - אחרי שהתקשרו לילדים והזהירו שלא יעבירו הלאה -
הוא התעורר.
בסוף, כנראה, נרדם.
דיייייייייייי נמאס לו.
קפץ החוצה מהמיטה, התלבש, לקח את המפתח מהוו ויצא החוצה.
סיבוב מהיר, הצתה ויציאה לדרך.
איכשהו הגיע לבוטקה של הפיס, זאת שליד בית הכנסת של הבוכרים.
משומה היה שם אור והמוכר החביב, לא בוכרי דוקא, ישב שם וספר את הכסף.
אפשר אחד? אפשר, כן.
איזה הוא רוצה? את הדאבל 80? בכיף אחי. הנה עט, שב תמלא.
מלא, לקח את הספח השאיר את הכרטיס. שיהיה.
הרגיש שמלאך החלומות מתחיל לפרוש עליו את כנפיו ורגע לפני שיירדם סופית ברכב ואשתו תתפלץ מדאגה - אחרי הכל אנחנו בזמן של פיגועים לא עלינו ולא עליכם - עשה אחורה פנה וחזר הביתה.
אחרי שבוע יצא לו לקפוץ לבית הכנסת של הבוכרים - יצחק ביקש ממנו לבוא להשלים מנין בשעה של בדיוק אמצע הצהרים שהיא בדיוק מתאימה לסגולה של ה.. לא בדיוק הבין, אבל מה אכפת לו לעשות טובה לחבר, ועוד אחד שצריך סגולות.
ההוא הנחמד מהבוטקה דג אותו בדיוק כשיצא מבית הכנסת, עוד עם היד על המזוזה.
הי, חביבי! בדקת מה עם הכרטיס? לא, הוא לא בדק. הוא לא זוכה, אף פעם לא זכה. אבל למה לא לבדוק?
הוציא את הכרטיס מהכיס האחורי - מזל משמים ששכח לשים את המכנס בכביסה ובדיוק לקח היום מהערימה של התיקונים שעדין לא תוקנה - והשווה את המספרים אחד לאחד.
כן, הוא זכה.
חזר הביתה, ספר לאישה. באמצע הדמיונות על היכטה שיקנו שתוביל אותם לבית הקיץ - עוד לפני שעיכלו לגמרי את הבשורה - אחרי שהתקשרו לילדים והזהירו שלא יעבירו הלאה -
הוא התעורר.
בסוף, כנראה, נרדם.