אתגר חודש כסליו

[מרכז שטרן להורות קלה]

רעיון המייל הוא מצוין!
גם רעיון האנונימיות.

אלא שהייתי מוסיף עוד שני דברים.

1. כל היצירות יעלו בסוף השבוע (לדוגמא...), ויכתבו באופן אנונימי.
בסוף האתגר תעלה רשימה ובה פירוט שמות הניקים ומספרי יצירותיהם.

2. לא לצלצל באתגר!!! ולמה?
אם תעשו סקר בין הפרוגיסטים דכאן על השאלה 'כמה פעמים צלצלתי כי ראיתי שאחרים צלצלו?' תקבלו תשובה. עכ"פ - כך נראה לי.

אז מה כן?
שכל מדרג ישלח הודעה פרטית עם מספרי היצירות הטובות לדעתו (מוגבל לשלוש או חמש וכדו'), ולפי זה תדע מי זכה במירב הצלצולים.
אם זו עבודה קשה מדי עבורך, אשמח לעזור ולמיין את הדירוגים.

מה אומרים החבריא?

====

אבל רעיון לאתגר עצמו לא נתתם, וחושבני שרבנו רוצה הטוב מתכוון גם לזה בבקשתו. הלא כן?

 

[שפריץ]

אי אפשר למנוע את בעיית העדר.

אם לא תהיה עדריות, לא תהיינה יצירות רבות, ולא יהיו צלצולים רבים.

דווקא כן עוזר לנו לראות כמה העלו, עוזר לנו לראות כמה צלצלו, עוזר לנו שהאשכול קופץ שוב ושוב ושוב.
זה חלק מהאתגר.

אם הוא יהיה כזה נוקשה ומטריח, ההשתתפות תהיה מועטה יחסית.

רק אני חושבת כך?

 

[תהילה חזקיאן]

אולי כדאי לעשות העלה יומית של היצירות.
כך גם האשכול יוקפץ מדי יום. גם נראה כמה כתבו.
ואני לא מבינה מה אכפת לכם מהצלצולים. לדעתי זה אמור להיות שיקול בדרגה פחותה.
זה אתגר כתיבה - לא בחירות.

 

[עדיאל]

אולי כדאי לעשות העלה יומית של היצירות.
כך גם האשכול יוקפץ מדי יום. גם נראה כמה כתבו.
ואני לא מבינה מה אכפת לכם מהצלצולים. לדעתי זה אמור להיות שיקול בדרגה פחותה.
זה אתגר כתיבה - לא בחירות.

גם ספר טוב נמדד במספר העותקים שהוא מכר, אפילו שרוב רוכשי הספר לא יודעים לכתוב.
ברור שיצירה טובה, היא זאת שכבשה הרבה מאד לבבות, גם כאלו לבבות שבעליהם לא בהכרח אוחזים בעט.
ולכן, הצלצולים - כמובן במידה והם מצולצלים לגופה של יצירה - הם מדד נאות, לפחות כחלק מתוך שלל המדדים.
כמו במוזיקה, שהצלחתה נמדדת בערבותה לאוזן השומעים, אף כאלו שלא יודעים בעל פה את סולם הטונים.

 

[עדיאל]

ולגופו של ענין.
לדעתי צורת הבחירה של הגב' קפלר, שבה הצלצולים היו רק אחוז קטן ולא מכריע משלל השיקולים, הוא נבון ונאות.
כאשר הדברים מתנהלים כך, אין כ"כ צורך בכל האנונימיות המסרבלת והמקשה.

אבל כמובן שדעת הרוב, היא הקובעת.

 

[מלפפון]

אני חושבת שצלצולים הם המדד העיקרי אם לא היחיד.
אם לספרות היו כללים ברורים, אזי היה עלינו לחפש סופר שאמון על כללים אלו והוא זה שיקבע איזו יצירה היא הטובה ביותר.
מכיון שהספרות בתוצר שלה היא לפי קהל היעד, ומה שהופך את הספר לרב מכר הוא לא ההליכה לפי כללים מסוימים אלא אהדת הקהל, הרי שאני חושבת שצלצולים הם אלו שיכולים לקבוע ללא עוררין את היצירה הזוכה.
ככה זה בספרות.
אין כללים לאמנות, וזו האמנות פה..

 

[עדיאל]

אני חושבת שצלצולים הם המדד העיקרי אם לא היחיד.
אם לספרות היו כללים ברורים, אזי היה עלינו לחפש סופר שאמון על כללים אלו והוא זה שיקבע איזו יצירה היא הטובה ביותר.
מכיון שהספרות בתוצר שלה היא לפי קהל היעד, ומה שהופך את הספר לרב מכר הוא לא ההליכה לפי כללים מסוימים אלא אהדת הקהל, הרי שאני חושבת שצלצולים הם אלו שיכולים לקבוע ללא עוררין את היצירה הזוכה.
ככה זה בספרות.
אין כללים לאמנות, וזו האמנות פה..

אז לכן, להעלות אנונימית או לא?
לא הבנתי את מסקנת הדברים שהבאת.

 

[שירי א]

אני חושבת שצלצולים הם המדד העיקרי אם לא היחיד.
אם לספרות היו כללים ברורים, אזי היה עלינו לחפש סופר שאמון על כללים אלו והוא זה שיקבע איזו יצירה היא הטובה ביותר.
מכיון שהספרות בתוצר שלה היא לפי קהל היעד, ומה שהופך את הספר לרב מכר הוא לא ההליכה לפי כללים מסוימים אלא אהדת הקהל, הרי שאני חושבת שצלצולים הם אלו שיכולים לקבוע ללא עוררין את היצירה הזוכה.
ככה זה בספרות.
אין כללים לאמנות, וזו האמנות פה..

לפעמים ספרות טובה היא לאניני טעם.
לא כל סופר מחפש להיות אהוד דווקא על הרוב...

 

[מלפפון]

אז לכן, להעלות אנונימית או לא?
לא הבנתי את מסקנת הדברים שהבאת.

המסקנה היתה לגבי הצלצולים. האם אכן אפשר לבחור יצירה רק לפי כמות הצלצולים שהיא קיבלה. ולפי דעתי זה מדד קובע, וכבר הסברתי למה.

כמובן שבאנונימיות- זה יתן מדד יותר אמיתי.
כי אז יבחרו באמת לפי היצירה ולא לפי הכרות אישית.

אבל אם רוצים באמת לאתגר, זה טיבו של אתגר.
ועל הדרך לומדים גם מיתוג..
יש ספרים של סופר מסוים שבפעם הראשונה 'הלך לו', והיצירה שלו הפכה לרבת מכר.
הספר השני שלו כבר יצא מוצלח פחות, אבל הרבה קנו אותו כי זכרו את הראשון שלו.
הוא מיתג את עצמו טוב בתחילה. הרס לו את השם בספר השני, ובשביל הספר השלישי הוא כבר יצטרך להתאמץ. כי אנשים לא יקנו בעיניים עצומות אלא יבחנו קודם את היצירה.

כך זה כאן באתגר. יש כאלו שאני אוהבת את הכתיבה שלהם וזה נותן להם נקודת פתיחה טובה. יש יותר סיכוי שאצלצל להם.

אם היצירה שלהם תהיה גרועה, לא יצלצלו, אבל אם היא תהיה סבירה, הם יקבלו צלצולים למרות שאם היו קוראים להם בשם ניק אנונימי, לא היו מקבלים בכלל צלצול.

הכי טוב להעלות בצורה אנונימית, אבל אם לא, תדרש מניקים חדשים השקעה גדולה יותר. זה הכל.

 

[מלפפון]

לפעמים ספרות טובה היא לאניני טעם.
לא כל סופר מחפש להיות אהוד דווקא על הרוב...

אז שיכתוב למגירה.
חבל על הכסף.

חוץ מזה, שמי יקבע אם יש לו באמת אנינות טעם או שבעצם הוא רק 'משוגע' ויש עוד 4 משוגעים שאוהבים את מה שהוא כתב?

אנינות טעם זה מושג בעייתי.

 

[GRN]

אני חושבת שצלצולים הם המדד העיקרי אם לא היחיד.
אם לספרות היו כללים ברורים, אזי היה עלינו לחפש סופר שאמון על כללים אלו והוא זה שיקבע איזו יצירה היא הטובה ביותר.
מכיון שהספרות בתוצר שלה היא לפי קהל היעד, ומה שהופך את הספר לרב מכר הוא לא ההליכה לפי כללים מסוימים אלא אהדת הקהל, הרי שאני חושבת שצלצולים הם אלו שיכולים לקבוע ללא עוררין את היצירה הזוכה.
ככה זה בספרות.
אין כללים לאמנות, וזו האמנות פה..

כתיבה היא אמנות
ואמנות היא לא עניין מסחרי
למעשה, הקהל לא באמת יודע להבחין באמנות טובה
וזה נכון בכל שטחי האמנות.

עולם האמנות מעריך מאוד יצירות
שמי שאינו מצוי בנבכי האמנות - לא מבין למה.

 

[מלפפון]

השאלה היא מהי מהות האתגר.
ומי הוא שיחליט מה באמת אמנתי ומה לא.
וכבר קראת את סיפורה של מיה קינן (או מוישה גוטמן?) בקטיפה מוסף סיפורי החג על הצייר המפורסם שעמד ברחוב עם היצירה שלו ואף אחד לא התרשם.
(כולל ההוא שהיה קונה לבטח את היצירה שלו במליוני שקלים אם היתה עומדת בתערוכה היוקרתית).
מבחינתי אנינות טעם בנושא אמנות היא שטויות שאיזה משוגע אחד המציא.

(יש מצב שלמשוגע ההוא קראו ואן גוך)
יש מצב שציירתי אמנות יפה יותר מהמונה ליזה ואף אחד לא התלהב.

 

[עדיאל]

אז שיכתוב למגירה.
חבל על הכסף.

חוץ מזה, שמי יקבע אם יש לו באמת אנינות טעם או שבעצם הוא רק 'משוגע' ויש עוד 4 משוגעים שאוהבים את מה שהוא כתב?

אנינות טעם זה מושג בעייתי.

ויכוח בהחלט מרתק.

אנינות טעם היא לא שטות, כשהופכים אותו לאליל, זו הנקודה שהיא הופכת להיות שטותית.
כשצייר מצייר עיגוליים קוסמיים בלתי ברורים מעוטרים בכתמי צבע מכוערים על משטח, לא אשתכנע בכלל שיש כאן עומק.
ואפילו אם האמן בהחלט התכוון להביע את התהיה המבוכתית של החיים, מבחינתי הוא עדיין תיאר אותה בכתמי צבע מכוערים שלא מביעים מאומה.
אולי כי אני לא מבין.

אם יש כאן מטרה ותכלית לאתגר, מעבר להנאה הצרופה, היא בוודאי, חידוד מטרת הכתיבה, חידוד האומנות והפיכתה לכלי להבעה עצמית באופן יעיל ומיטבי. ולכן, זה באמת המקום לדעת ולהבחין כתיבה טובה מהי. יצירה טובה מהי.
וכתיבה טובה, היא כזו שיוצאת מאנינות הטעם העצמית של הסופר, ונכנסת לליבם של השומעים.
אף אחד לא יגיד שמרצה, לדוגמא, שאינו מרתק את הקהל אלא מביע את צפונות ליבו בשפה המובנת רק לו ולשכמותו, הוא מרצה מעולה.
אז כן, יש לו נפש עמוקה, מבינה, יש לו תובנות מרחיקות לכת. מרצה הוא לא.

מי שכותב באנינות טעם, אפילו שהוא התכוון למשהו, ואני מניח שהוא התכוון למשהו, סופר הוא עדיין לא.
והאתגר פה, נועד לזהות סופרים.

 

[מה הענינים]

והאתגר פה, נועד לזהות סופרים.

'הקול הבא'?

 

[ארי בראון]

השאלה היא מהי מהות האתגר.
ומי הוא שיחליט מה באמת אמנתי ומה לא.
וכבר קראת את סיפורה של מיה קינן (או מוישה גוטמן?) בקטיפה מוסף סיפורי החג על הצייר המפורסם שעמד ברחוב עם היצירה שלו ואף אחד לא התרשם.
(כולל ההוא שהיה קונה לבטח את היצירה שלו במליוני שקלים אם היתה עומדת בתערוכה היוקרתית).
מבחינתי אנינות טעם בנושא אמנות היא שטויות שאיזה משוגע אחד המציא.

(יש מצב שלמשוגע ההוא קראו ואן גוך)
יש מצב שציירתי אמנות יפה יותר מהמונה ליזה ואף אחד לא התלהב.

לא הייתי לוקח דוגמא דוקא מהמונה ליזה שנבחנת לא בגלל יופי כמו בגלל מאפיינים מיוחדים אחרים ובטח שאין מצב שאותו משוגע היה ואן גוך שחי כל ימיו בעוני ולא עשה עסק מסחרי מהיצירות שלו.

 

[מלפפון]

לא הייתי לוקח דוגמא דוקא מהמונה ליזה שנבחנת לא בגלל יופי כמו בגלל מאפיינים מיוחדים אחרים ובטח שאין מצב שאותו משוגע היה ואן גוך שחי כל ימיו בעוני ולא עשה עסק מסחרי מהיצירות שלו.

עוד יותר משוגע..
אם כבר התלהבו ממנו, אז מה הוא ישב בחיבוק ידיים?
מילא היה שוקע בלימוד וצובר עוד מצוות, אבל ככה סתם?
מבוזבז.

 

[ארי בראון]

עוד יותר משוגע..
אם כבר התלהבו ממנו, אז מה הוא ישב בחיבוק ידיים?
מילא היה שוקע בלימוד וצובר עוד מצוות, אבל ככה סתם?
מבוזבז.

התלהבו ממנו אחרי מותו

 

[מלפפון]

"מוטב לאדם שייקרא שוטה כל ימיו
ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום ,,

טוב, זה לא הנושא.
מבחינתי יצירה נבחנת לפי מס' הנהנים ממנה.

 

[GRN]

"מוטב לאדם שייקרא שוטה כל ימיו
ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום ,,

טוב, זה לא הנושא.
מבחינתי יצירה נבחנת לפי מס' הנהנים ממנה.

כמה אנשים נהנים ממוסיקה קלאסית משובחת?
כמה נהנים מבום בום בום של זמר מקומי עממי?

 

[mig]

אומנות היא לא רק אסטטיקה ויופי,
היא בעיקר יכולת הבעה.

רוב ההמון נהנה מאסטטיקה ויופי ולא יורד לרזולוציות של הבעה.