~~~אתגר חודש טבת - בלי לומר מילה~~~

gp

משתמש צעיר
הוא ראה את הקופסא! בררררר.... אבאל'ה! תציל אותי! וואו כייף לקורח!
אלוקים אני מאבד פורפורציה!
להירגע! לא לחשוב! ים... שמש... נרות....עגבניה...עגבניה!
רגע אולי רואים עלי?לא! אני שוב מרגיש את זה מטפס! גוש תקוע בגרון
חבל שאין מראה!-או אולי נס שאין מראה? לא רוצה לחשוב, די! שיגמר כבר! חם חם מתחמם...
"תגיד אתה מרגיש טוב? אתה ממש אדום!"
כבר גמבה בורדו...
ואני מתחיל להזכר...:

---

הוא זחל לכיוון המקרר והציץ ימינה ושמאלה, אמא לא בשטח!לעבודה!
הי, יש כאן כדורים לבנים. הוא לקח לו שתיים ו אופס! אחד החליק לו מהיד! נוזל צהבהב בגוונים נשפך לכל עבר. וואו! הוא יכין לאמא יצירה, שתשמח! אז למה היא כעסה שהוא שבר לה את "כל התבנית ביצים"?!

טם טם טדם פםפם!
הוא מדמיין כמה ננסים אפרקניים קופצים טנגו על שולחן המורה לקצב זקני השבט המחזיקים את תופי הפם פם
אוווף! הוא שוב איבד את הפסוק! או הנה! "ויאמר אל אהר-רגע! הוא שכח לאמר לאבא שאהרן התקשר! טוב הוא כבר יגיד לו. אוחח! יש קוצים על הכסא! עוד חמש דקות נגמר השיעור. אבל אתמול הוא תכנן להקשיב היום! טוב, אז אולי מחר...

בוקר.
הוא בולע את עיגול הלבן הלבן הזה. טעם לוואי מר ממלא את כל חלל פיו.
הנהג צופר מלמטה ולבסוף הוא מוצא את עצמו על הקוצים מאתמול
השיעור מתחיל, אט אט נעלמים הקוצים נעלמים, הוא מחפש את האפריקנים מאתמול, אבל במקומם עומד שם המורה, ו-הי! הוא קולט מה הוא אומר! זה עובד!
ולא, המאה במבחן הוא לא של העיגול הלבן, הוא לגמרי שלו!

אז למה הלבן הזה גורם לו מול הקופסא להיות אדום?
 

בתישראל

משתמש פעיל
רציתי לדון כאן איתכם על סִיטוּאַצְיָה,
שלשם שינוי לא קשורה למוֹדֶרְנִיזַצְיָה,
גם בעבר כיכבה היא באותה וָרִיאַצְיָה.

היא מורידה לאנשים את המוֹטִיבַצְיָה,
כי המדד לא נקבע לפי אוֹבְּיֶקְטִיבִיזַצְיָה,
ואפילו לא מבקשים אִינְפוֹרְמַצְיָה.

גם לא נותנים מקום לרוֹטַצְיָה,
ולא תעזור שום אֶסְקָלַצְיָה,
כי היא כבר הפכה לנוֹרְמָלִיזַצְיָה.

במיוחד פוגעת היא היכן שיש אִינְפְלַצְיָה,
וגורמת לנוגעים בדבר לדֵּמוֹרָלִיזַצְיָה,
בעוד הנהנים רואים בה אִידֵאָלִיזַצְיָה.
 

בידרמן

משתמש רשום
עיצוב גרפי
ושוב ניסה ר' יונט'ל להתחיל בתלמודו, אולם גם הפעם היצר באכזריותו הכריע, מבלי לירות אף ירייה אחת.
ר' יונט'ל היה שם דבר, כל צורב הביט בו במבטי הערצה, ראה בו תמרור הכוונה ומקור לחיקוי. אך מה קרה לו בימים האחרונים? מוחו משוטט אי שם, וראשו פשוט לא כאן.
ור' יונט'ל ממשיך בשלו, בעקשנות שרק הוא יודע, מפעיל את חושיו ומתחיל שוב. ולמרות שזו לו הפעם העֵשְרֶה שהוא מתחיל לאותו בוקר, הוא מתחיל שוב.
אמנם היום קשה, אבל רק כך מחר יהיה יותר קל.
ובערב פנה ר' יונט'ל לפינה הקבועה, ושם הליט את פניו בסידור ומפיו נזדעקה התפילה, "אוי, אייבישטער, והערב נא.... את דברי תורתך בפינו, אוי! דווקא לימים האלו כל הזמן אני מבקש, אוי, ו-ה-ע-ר-ב נ-א!".
ואולי תהה אי מי מהצד שמא דבר השתבש לו במוחו של יונט'ל, תפילת השחר בתפילת הערב? אך כשהחמה זהרה במלא עוזה בלבו של יונט'ל והאבן נגולה מעל ליבו, גילה כי אכן השחר הפציע.
 

cv

משתמש סופר מקצוען
הדמיות בתלת מימד
עיצוב ואדריכלות פנים
זאת הסיבה שעד עכשיו לא כתבתי כלום לאתגר.
אפילו שבאמת רציתי.
ותכננתי.
זה הדבר ההוא שקשור אולי להפרעת קשב, אולי קצת לעצלות, ובטוח לפספוס של הרבה הזדמנויות.
זאת התכונה הדביקה הזו שגורמת לי לא לעמוד במחויבויות שלי פעם אחרי פעם.
אפילו שאני בנאדם אחראי. בעיקרון.
אני מנסה תמיד להשתנות. אבל אפילו הניסיונות האלו נקטעים. בגללה.
היא ממשיכה להסתפח אלי.
למעשים שלי.
לתכניות ולרצונות.
היא גורמת לכל גל של שאיפה יפה או רצון טוב להתנפץ על סלעי המציאות.
והקטע הזה, שאני מעלה לאתגר, הוא סוג של עוד שלב במלחמה מולה.
ולכן אני מעלה אותו עכשיו.









..
 

עחאי

משתמש מקצוען
הפקות ואירועים
על השיש הבשרי צלחות וסירים מחכים לשטיפה, על השיש החלבי עומד בקבוק הקטשופ בגב זקוף לצד פרוסות הלחם הנגוסות למחצה וקופסת השוקו הפתוחה.
חלק מארונות המטבח פתוחים ועל הרצפה זרוקים כל מיני חפצים אלו שאפשר לקרוא להם בשמם ואילו שכבר לא... המצב על השולחן אף הוא לא מרנין, ופלה, פלאפון, שאריות של סלט ירקות, גביעי לבן מונחים עליו באי סדר
ובתווך מתרוצצת ימימה, פותחת עוד ארון וסוגרת בטריקה, בועטת את הלכלוך מצד אחד לשני, מזיזה בקול רעש את הכיסא הקרוב אליה ודוחפת ברגל חתיכת לגו שבורה למחצה.
"איפה הרב קו שלי"? היא ממלמלת ומעיפה את הדף שנקלע לצידה, מזיזה כיסא נוסף, עוברת לסלון מרימה מפה, מניחה, מזיזה עציץ לא מחזירה רצה לספה וצועקת:
"הרב קו שלי!!! מי ראה אותו?? אני ממהרת"!!!
חוזרת למטבח פותחת מגירה, ועוד אחת. שולפת את החוברת מתכונים מזיזה את המפות המקופלות , רצה לארון בסלון מוציאה ספר פותחת מנערת, מוציאה את ערימת העיתונים ו...
 

מריומה~

מהמשתמשים המובילים!
בלילות בא הבכי
כשהוא לא
מתהפכת במיטתי
מצפה לשלו

דמעות מעיני עפות
ביתי על כנו
רוחי ונשמתי מדדות
פסיעה אחת שלו

ימי הפכו טלטלות
לסרק תלתליו
פוכרת אצבעות
טביעות אצבעותיו

רקיעים בוקעות התפילות
ימלמל שפתיו
צחוק יעשה ומחולות
יחלו עלומיו
 

א-ירושלמית

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
UX UI
D I G I T A L
כשהייתי תלמידת סמינר, אי אז לפני הרבה שנים, שאלתי את המורה אם יש את "זה" בסמינר. המורה הזדעזעה; ברור שאין!
אבל אחר כך עברתי ליד אחד מחדרי המזכירות, הצצתי לתומי, והמסך הכה אותי בהלם. בדיוק "זה" היה פתוח. כלומר, המורה שיקרה לי. ברור היה לי שהיא ידעה שבסמינר כן יש חיבור ל"זה".
אחר כך נתקלתי בסתירה הזאת בעיתונים הכי שמורים וסגורים: אסור להזכיר את המילה הזאת בעיתון, אבל כשיש תמונה ששכחו לקנות אותה, החותמת של שאטרסטוק מופיעה עליה בצורה הכי מכוערת ובולטת. אז "זה" מותר, או אסור?
ועדיין, מדברים על "זה" רק ברמזים. ורק במודעות מחאה נוקבים בשם של "זה".

כאילו שזה סרטן, או משהו מדבק.
ואם מישהו רוצה לכתוב על 'המחלה ההיא', הוא מוזמן. גם פה אסור להזכיר את השם.
 

יואל ארלנגר - קקטוס

אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
התוצאות של שלב א' אי"ה במוצאי שבת.
 

יואל ארלנגר - קקטוס

אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
תוצאות רבותי!

וזהו, הרגע הגדול הגיע, הכרזת הזוכים בשלב א' של האתגר
בלי לומר מילה
שוקללו הצבעות של צוות השיפוט, הצלצולים שלכם, וזאת הרשימה שהתגבשה:
במקום העשירי: בב
עם הסיפור על שימון ואבא וגלידת הצזיקי, סיפור פנטסטי עם ריח מסתורין שאני חייב לדעת את ההמשך שלו, אך לדעת השופט השני הוא לא מספיק נהיר, ולפיכך – מתסכל.
במקום התשיעי:במבה נוגט
עם הסיפור על אריאל שנמנע ללכת עם אבא לבית הכנסת, סיטואציה מצמררת, מעוררת הזדהות.
במקום השמיני:yochi000
עם הסיפור על הבחורה שלא סגורה על עצמה, היא קיבלה מהשופט השני 8 נקודות ואת ההערה הבאה: אפיזודה קטנה שמגדירה עולם שלם רב מורכבויות. מגזרית ועדיין מצליחה להיות אוניברסלית. ובעיקר עומדת נהדר באתגר.
ובמקום השביעי:איפכא מסתברא
עם השיר "כאב", שאני התעקשתי שהוא אמור לרדת לאיטו, אך לשוא, 'ערפל' התעקש הניק באיפכא מסתברניקיות, 'ערפל, הוא ירד לאיטו'.
ועם כל הכבוד לשיר, הוא ספג ביקורת משופט ב' על כך שהצורה נהדרת, אך התוכן פחות. אני לא הסכמתי והוויכוח ניטש עד כה.
במקום השישי: קריאייטיבית
עם הסיפור הנהדר, שברשותי אצטט משפט מתוכו: "והיא, בהתרגשות , מגניבה מבט מבעד למחיצה, מחייכת חיוכון לנער בר מצווה שלה ולוחצת הכי חזק שאפשר "מזל טוב שרה'לה" היא אומרת, ואז לוחשת לי באוזן עוד משפט. הכי בשקט, כדי שאיש לא יפספס. אני מרגישה שנוזל חם עולה לי לראש וזורם דרך הלחיים" פשוט מצויין.
במקום החמישי:Y&M
למרות ששתי השורות האחרונות מיותרות לחלוטין, ולמרות שתיקים לא תולים אלא תלויים (ולא משנה כמה סופרת מסויימת תנסה למכור את השטות המוחלטת הזאת, משפט כמו "מסדר התיקים תלה מולה" הוא עילה להוצאה להורג של מגיה לו היתה כאן מדינה טוטליטרית) עדיין הסיפור מעביר באופן נפלא את תחושת חוסר האונים, וזה מצויין.
במקום הרביעי: לבן
עם האפיזודה המכמירה הבאה:
"בשש השעון המעורר של מנחם הקפיץ אותה. מעוכה לגמרי, מצאה את עצמה מצונפת בסלון, בפינת הספה. על הידיים שלה, בזווית מסוכנת- מקומט ורוטט התכרבל תינוק פצפון. בנימין. הנשימה נחנקה לה בקנה והדמעות טיפסו מהר מאי פעם. היא נרדמה. עם בנימין. על הידיים. לרבע שעה. הוא יכול היה ליפול! הוא יכול היה להחנק בתנוחה הנוראית הזו! מהר מהר, כשהידיים שלה רועדות היא מחבקת את בנימין ונעמדת. מגלה שגם הרגליים שלה מתקפלות. העריסה שלו מוצעת במצעים מגוהצים, מדיפים ניחוח ענוג. שוב היא מבצעת תנועה מסורבלת מדי. גם הפעם היא לא הצליחה להניח אותו בתנוחה הנכונה; השקטה, הבלתי מורגשת. שוב הוא מתמתח. משמיע קול קטן, ואז גדול יותר- ואחריו עוד אחד, נמרץ והחלטי. מנחם מפהק ורוטן בו זמנית. "התעוררתי כל חמש דקות מהצרחות שלו. הסלון לא מספיק רחוק." משהו פוקע בה. היא לא מסוגלת להיות אמא. אסור לה להיות אמא. היא מפונקת. היא לא מסוגלת להסתדר בלי לישון. כל האמהות יכולות. והיא לא."
זה קטע שנותן בעיטה בבטן, מעמיד את הקורא מול מציאות אבסורדית מחד, ויומיומית מאידך. תלוי איפה מסתובבים..
במקום השלישי: משויטט
עם הקטע הבא:
"הקור בחוץ הכה בי. פשפשתי בכיסי והוצאתי את חפיסת המלברו-אדום המקומטת. נותרו בה שתי סיגריות. צעדתי על הדשא הרטוב אל פינתי הקבועה מאז הבוקר. אנחה שקטה נבלעה בסלילי העשן שהיתמרו בעלטה. חשבתי על הניגוד האירוני בין תחושותיי בפועל לבין מה שעלי לחוש. בקרוב אהיה אבא. אתמול לפנות בוקר, כשהובהלנו לכאן עם אמבולנס צווחני, הייתי בטוח שאוטוטו אני מבשר לכולם את הבשורה המרגשת. אבל זה מתעכב יותר מדי, וכעת שתיים בלילה, ואני עייף כמו מישהו שהעירו אותו לפני למעלה מעשרים שעות מרוכזות בלחץ. הסיגריה נגמרה, היא הייתה קצרה מדי. השלכתי אותה למרגלותיי זרועת הבדלים. הצתי עוד אחת. אחרונה. "מה יש לך אחי?" לחישה עייפה מתוך החושך. הסתובבתי אינסטינקטיבית. אדם צעיר עם מעיל עבה ישב על הספסל, שני מטרים ממני. הוא נענע עגלה. ילדון חמוד ישב בתוכה.צינורית שקופה השתלשלה מעמוד עירוי מתגלגל אל זרועו הגרומה, עטורת הכתמים הכחולים. עיניו השחורות, השקועות והגדולות, חדרו בי וצמרמורת עזה פצעה את גבי במיליון דקירות."
זה קטע פשוט טוב, מעביר באחת את תחושת חוסר הוודאות, וחוסר הרצון להתעמת עם הלא ידוע, כתיבה זורמת ונקיה, אולי הייתי מוותר על כמה מהמילים האחרונות.
במקום השני:קדיתא
עם הקטע המכונן:
"כן, יש לי את זה. זה סופי. אוף. מתחשק לי כל כך לצעוק את השם של הדבר הזה פעם אחר פעם אחר פעם, ללעוס כל אות ואות מהמילה הזאת, לאיית אותה באיטיות של גן טרום חובה. בא לי לצאת לרחוב ולצעוק: "אנשים, אתם לא מאמינים, אתם יודעים מה יש לי?" כולם ישאלו: "מה? מה יש לך?" ואני אצרח את המילה הזאת ואסתכל עמוק עמוק לתוך העיניים של האנשים. אבל אסור, לא אומרים את המילה הזאת. אם אספר לה היא יכולה למות מצער. אם לא אספר לה, הסוד הזה יחנוק אותי. מה קשה יותר? למות מצער או מחנק? אני לא יודע להחליט, אז התקשרתי לִשְׁאוֹל. לא הבינו מה השאלה. שאלתי שוב. חשבו שאני משוגע. רציתי לאחל להם 'שיחנקו', אבל זה לא יפה. יש מילים שלא אומרים. בכל מצב. אז אמות לי וזהו. כולם יגידו שֶׁמַתִּי מהדבר הזה, רק אני אדע שזה בכלל לא נכון. מַתִּי מחנק. גם אתם תדעו, כי סיפרתי לכם. מַתִּי מחנק."
אי אפשר לכתוב את זה טוב יותר, כזה בדיוק רציתי כשתכננתי את האתגר, זה טוב, טוב מאוד. ואי אפשר בלי הערה מהשופט ב'שניתח את הקטע באופן שונה, וכך כתב: "מכניס אותך בעצמה להלך הרוח הסוער של החולה המתבשר בגרוע מכל. גם בצורה, גם בתוכן. הורדתי נקודה בגלל שימוש יתר במילה "מילה". בלי המילה כלל, היה קרוב למושלם."
ובמקום הראשון:
אני יודע שזה יפתיע חלק, אבל זה מה שיצא, וזה מה שנבחר ברוב קולות בכל הפרמטרים
קבלו את :GRN!
עם הקטע הכי קצר והכי מדוייק באתגר:
"טרם נולדה בכורתי
הייתי לפני לידה

לפני שנולד בני השני
ציפיתי לה

ובשלישית, כלומר לפניה
הייתי במצב מיוחד

כך היה כתוב בעיתון
וזה וודאי נכון"

צריך להוסיף משהו על זה? איך כתב השופט השני?: "מינמלסטי, ישיר ובעל אמירה חברתית אירונית שעושה את העבודה."
ולי בכלל אין מילים להנמיק את הבחירה, כי פשוט לקחו לי הכל.

תודה רבה לכל שולחי היצירות, בהודעה הבאה אנסה לפרט כמה הערות על יצירות נבחרות שלא עלו לשלב ב', בינתים תודה רבה לכל השולחים והשולחות, ולהתראות בשלב הבא.
 

יואל ארלנגר - קקטוס

אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
הותר לפרסום כי השופט השני באתגר הוא לא אחר מאשר איש התקשורת ואמן הסיפור הקצר: חיים גרילק, תודה
 

תפנית בעלילה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
הייתי מקדישה יותר מצלצול.
קקטוס לקח ברצינות את השיפוט כולל פירוט,הנמקה והתיעצות.אני מתארת לעצמי שזה לא היה פשוט,היו כאן חומרים מעולים.

באשר אלי אני בהחלט מופתעת לטובה.תודה!
 

GRN

משתמש סופר מקצוען
מנהל קבוצה
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עיצוב ואדריכלות פנים
די, אני בשוק
 

יואל ארלנגר - קקטוס

אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
חברים יקרים, מצטער מאוד.
חוסר זמן וריכוז גרמו לדחיית השלב השני, אשתדל היום במהלך הצילומים להעלות על ליבי את הרעיונות, ובבואי הביתה להעלות אותם עלי אשכול חדש של שלב ב'.
 

מרציפן

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
קקטוס?
יום הצילומים נגמר??
מחכים.
[אין כאן לא הלחצה, לא נדנוד ולא חפירה, אבל יש כאן הרבה מחמאה, הערכה ומעט סקרנות...]
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
נכתב ע"י מרציפן;2429435:
קקטוס?
יום הצילומים נגמר??
מחכים.
[אין כאן לא הלחצה, לא נדנוד ולא חפירה, אבל יש כאן הרבה מחמאה, הערכה ומעט סקרנות...]

יש לי רעיון לאתגר מעניין, אבל צריך אישור ממישו להעלות לא?
 

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  8  פעמים

אתגר AI

רישום קווי - חורף • אתגר 22

לוח מודעות

למעלה