תוצאות רבותי!
וזהו, הרגע הגדול הגיע, הכרזת הזוכים בשלב א' של האתגר
בלי לומר מילה
שוקללו הצבעות של צוות השיפוט, הצלצולים שלכם, וזאת הרשימה שהתגבשה:
במקום העשירי: בב
עם הסיפור על שימון ואבא וגלידת הצזיקי, סיפור פנטסטי עם ריח מסתורין שאני חייב לדעת את ההמשך שלו, אך לדעת השופט השני הוא לא מספיק נהיר, ולפיכך – מתסכל.
במקום התשיעי:במבה נוגט
עם הסיפור על אריאל שנמנע ללכת עם אבא לבית הכנסת, סיטואציה מצמררת, מעוררת הזדהות.
במקום השמיני:yochi000
עם הסיפור על הבחורה שלא סגורה על עצמה, היא קיבלה מהשופט השני 8 נקודות ואת ההערה הבאה: אפיזודה קטנה שמגדירה עולם שלם רב מורכבויות. מגזרית ועדיין מצליחה להיות אוניברסלית. ובעיקר עומדת נהדר באתגר.
ובמקום השביעי:איפכא מסתברא
עם השיר "כאב", שאני התעקשתי שהוא אמור לרדת לאיטו, אך לשוא, 'ערפל' התעקש הניק באיפכא מסתברניקיות, 'ערפל, הוא ירד לאיטו'.
ועם כל הכבוד לשיר, הוא ספג ביקורת משופט ב' על כך שהצורה נהדרת, אך התוכן פחות. אני לא הסכמתי והוויכוח ניטש עד כה.
במקום השישי: קריאייטיבית
עם הסיפור הנהדר, שברשותי אצטט משפט מתוכו: "והיא, בהתרגשות , מגניבה מבט מבעד למחיצה, מחייכת חיוכון לנער בר מצווה שלה ולוחצת הכי חזק שאפשר "מזל טוב שרה'לה" היא אומרת, ואז לוחשת לי באוזן עוד משפט. הכי בשקט, כדי שאיש לא יפספס. אני מרגישה שנוזל חם עולה לי לראש וזורם דרך הלחיים" פשוט מצויין.
במקום החמישי:Y&M
למרות ששתי השורות האחרונות מיותרות לחלוטין, ולמרות שתיקים לא תולים אלא תלויים (ולא משנה כמה סופרת מסויימת תנסה למכור את השטות המוחלטת הזאת, משפט כמו "מסדר התיקים תלה מולה" הוא עילה להוצאה להורג של מגיה לו היתה כאן מדינה טוטליטרית) עדיין הסיפור מעביר באופן נפלא את תחושת חוסר האונים, וזה מצויין.
במקום הרביעי: לבן
עם האפיזודה המכמירה הבאה:
"בשש השעון המעורר של מנחם הקפיץ אותה. מעוכה לגמרי, מצאה את עצמה מצונפת בסלון, בפינת הספה. על הידיים שלה, בזווית מסוכנת- מקומט ורוטט התכרבל תינוק פצפון. בנימין. הנשימה נחנקה לה בקנה והדמעות טיפסו מהר מאי פעם. היא נרדמה. עם בנימין. על הידיים. לרבע שעה. הוא יכול היה ליפול! הוא יכול היה להחנק בתנוחה הנוראית הזו! מהר מהר, כשהידיים שלה רועדות היא מחבקת את בנימין ונעמדת. מגלה שגם הרגליים שלה מתקפלות. העריסה שלו מוצעת במצעים מגוהצים, מדיפים ניחוח ענוג. שוב היא מבצעת תנועה מסורבלת מדי. גם הפעם היא לא הצליחה להניח אותו בתנוחה הנכונה; השקטה, הבלתי מורגשת. שוב הוא מתמתח. משמיע קול קטן, ואז גדול יותר- ואחריו עוד אחד, נמרץ והחלטי. מנחם מפהק ורוטן בו זמנית. "התעוררתי כל חמש דקות מהצרחות שלו. הסלון לא מספיק רחוק." משהו פוקע בה. היא לא מסוגלת להיות אמא. אסור לה להיות אמא. היא מפונקת. היא לא מסוגלת להסתדר בלי לישון. כל האמהות יכולות. והיא לא."
זה קטע שנותן בעיטה בבטן, מעמיד את הקורא מול מציאות אבסורדית מחד, ויומיומית מאידך. תלוי איפה מסתובבים..
במקום השלישי: משויטט
עם הקטע הבא:
"הקור בחוץ הכה בי. פשפשתי בכיסי והוצאתי את חפיסת המלברו-אדום המקומטת. נותרו בה שתי סיגריות. צעדתי על הדשא הרטוב אל פינתי הקבועה מאז הבוקר. אנחה שקטה נבלעה בסלילי העשן שהיתמרו בעלטה. חשבתי על הניגוד האירוני בין תחושותיי בפועל לבין מה שעלי לחוש. בקרוב אהיה אבא. אתמול לפנות בוקר, כשהובהלנו לכאן עם אמבולנס צווחני, הייתי בטוח שאוטוטו אני מבשר לכולם את הבשורה המרגשת. אבל זה מתעכב יותר מדי, וכעת שתיים בלילה, ואני עייף כמו מישהו שהעירו אותו לפני למעלה מעשרים שעות מרוכזות בלחץ. הסיגריה נגמרה, היא הייתה קצרה מדי. השלכתי אותה למרגלותיי זרועת הבדלים. הצתי עוד אחת. אחרונה. "מה יש לך אחי?" לחישה עייפה מתוך החושך. הסתובבתי אינסטינקטיבית. אדם צעיר עם מעיל עבה ישב על הספסל, שני מטרים ממני. הוא נענע עגלה. ילדון חמוד ישב בתוכה.צינורית שקופה השתלשלה מעמוד עירוי מתגלגל אל זרועו הגרומה, עטורת הכתמים הכחולים. עיניו השחורות, השקועות והגדולות, חדרו בי וצמרמורת עזה פצעה את גבי במיליון דקירות."
זה קטע פשוט טוב, מעביר באחת את תחושת חוסר הוודאות, וחוסר הרצון להתעמת עם הלא ידוע, כתיבה זורמת ונקיה, אולי הייתי מוותר על כמה מהמילים האחרונות.
במקום השני:קדיתא
עם הקטע המכונן:
"כן, יש לי את זה. זה סופי. אוף. מתחשק לי כל כך לצעוק את השם של הדבר הזה פעם אחר פעם אחר פעם, ללעוס כל אות ואות מהמילה הזאת, לאיית אותה באיטיות של גן טרום חובה. בא לי לצאת לרחוב ולצעוק: "אנשים, אתם לא מאמינים, אתם יודעים מה יש לי?" כולם ישאלו: "מה? מה יש לך?" ואני אצרח את המילה הזאת ואסתכל עמוק עמוק לתוך העיניים של האנשים. אבל אסור, לא אומרים את המילה הזאת. אם אספר לה היא יכולה למות מצער. אם לא אספר לה, הסוד הזה יחנוק אותי. מה קשה יותר? למות מצער או מחנק? אני לא יודע להחליט, אז התקשרתי לִשְׁאוֹל. לא הבינו מה השאלה. שאלתי שוב. חשבו שאני משוגע. רציתי לאחל להם 'שיחנקו', אבל זה לא יפה. יש מילים שלא אומרים. בכל מצב. אז אמות לי וזהו. כולם יגידו שֶׁמַתִּי מהדבר הזה, רק אני אדע שזה בכלל לא נכון. מַתִּי מחנק. גם אתם תדעו, כי סיפרתי לכם. מַתִּי מחנק."
אי אפשר לכתוב את זה טוב יותר, כזה בדיוק רציתי כשתכננתי את האתגר, זה טוב, טוב מאוד. ואי אפשר בלי הערה מהשופט ב'שניתח את הקטע באופן שונה, וכך כתב: "מכניס אותך בעצמה להלך הרוח הסוער של החולה המתבשר בגרוע מכל. גם בצורה, גם בתוכן. הורדתי נקודה בגלל שימוש יתר במילה "מילה". בלי המילה כלל, היה קרוב למושלם."
ובמקום הראשון:
אני יודע שזה יפתיע חלק, אבל זה מה שיצא, וזה מה שנבחר ברוב קולות בכל הפרמטרים
קבלו את :GRN!
עם הקטע הכי קצר והכי מדוייק באתגר:
"טרם נולדה בכורתי
הייתי לפני לידה
לפני שנולד בני השני
ציפיתי לה
ובשלישית, כלומר לפניה
הייתי במצב מיוחד
כך היה כתוב בעיתון
וזה וודאי נכון"
צריך להוסיף משהו על זה? איך כתב השופט השני?: "מינמלסטי, ישיר ובעל אמירה חברתית אירונית שעושה את העבודה."
ולי בכלל אין מילים להנמיק את הבחירה, כי פשוט לקחו לי הכל.
תודה רבה לכל שולחי היצירות, בהודעה הבאה אנסה לפרט כמה הערות על יצירות נבחרות שלא עלו לשלב ב', בינתים תודה רבה לכל השולחים והשולחות, ולהתראות בשלב הבא.