ליל תשעה באב. רחבת הכותל מלאת מחיצות ומתפללים מעטים המקוננים על חורבן בית המקדש.
את תשומת ליבי משך בכיו של הילד העומד לידי,הוא נשען על הבד הלבן וכל גופו רועד מבכי. מי זה? למי שייך הילד הזה? ו---על מה הוא יכול לבכות, בכי כזה, קורע לבבות ממש. מה קרה לו?
התבוננתי בו, הוא היה מוזר, שונה מכל הילדים שהכרתי. לראשו כיפה גדולה מסכה תכולה מוטה על סנטרו ובידו החזיק היטב חבילה קטנה.
"ילד, ילד, קרה לך משהו? אתה זקוק לעזרה?" ראיתי שהוא שוקל אם לענות או לא.
"כן, אני באמת זקוק לעזרה, אני אפילו איני יודע, היכן אישן הלילה"
"מה? אינך יודע היכן תישן? למה אתה מתכון?
אני מתכון ש-איני יודע היכן אישן הלילה, ומה אעשה מחר בבוקר וביום שאחרי מחר, ובכלל...
"אינני מבין דבר.מי אתה? מאין באת? ו - - -"
בסדר. אני אספר לך, אני מקוה שלא תתחרט באמצע שהסכמת לשמוע אותי.
אתה יודע מה ילד, בא נתרחק מעט מציבור המתפלים, כך נוכל לשוחח באין מפריע.
"הכל התחיל לפני שבוע בדיוק, חזרתי מתלמוד התורה---
נסעתי בקו 18 כהרגלי והתישבתי ליד אדם מבוגר שגר ברחוב לידי.ונסענו במשך כ 20 דקות זה לצד זה.
בדרך לפה נודע לי שהאדם ההוא התגלה כחולה מאומת. סטיתי מהדרך כדי לקנות בדיקה ביתית בכל כספי" ,
הילד הרים את החבילה הקטנה המוחזקת בידיו, "ועכשיו, אינני יודע היכן אישן הלילה, בחדר הילדים או בחדר בידוד, ומה יהיה אם אצא חיובי?"
"אל תדאג כל כך, בא נבצע את הבדיקה ולוואי תתבשר בבשורות טובות במהרה"
ביצענו את הבדיקה, ולרווחתו של הילד התשובה היתה שלילית
"אינני מאמין!" קרא הילד "אך, האם עודני מחויב בבידוד?"
וכך, כששאלתו של הילד מהדהדת בחלל. ידעתי, כי הגל ראשון אמנם תם, אך סיפורם של כל אותם מבודדים עדין לא נשלם.
את תשומת ליבי משך בכיו של הילד העומד לידי,הוא נשען על הבד הלבן וכל גופו רועד מבכי. מי זה? למי שייך הילד הזה? ו---על מה הוא יכול לבכות, בכי כזה, קורע לבבות ממש. מה קרה לו?
התבוננתי בו, הוא היה מוזר, שונה מכל הילדים שהכרתי. לראשו כיפה גדולה מסכה תכולה מוטה על סנטרו ובידו החזיק היטב חבילה קטנה.
"ילד, ילד, קרה לך משהו? אתה זקוק לעזרה?" ראיתי שהוא שוקל אם לענות או לא.
"כן, אני באמת זקוק לעזרה, אני אפילו איני יודע, היכן אישן הלילה"
"מה? אינך יודע היכן תישן? למה אתה מתכון?
אני מתכון ש-איני יודע היכן אישן הלילה, ומה אעשה מחר בבוקר וביום שאחרי מחר, ובכלל...
"אינני מבין דבר.מי אתה? מאין באת? ו - - -"
בסדר. אני אספר לך, אני מקוה שלא תתחרט באמצע שהסכמת לשמוע אותי.
אתה יודע מה ילד, בא נתרחק מעט מציבור המתפלים, כך נוכל לשוחח באין מפריע.
"הכל התחיל לפני שבוע בדיוק, חזרתי מתלמוד התורה---
נסעתי בקו 18 כהרגלי והתישבתי ליד אדם מבוגר שגר ברחוב לידי.ונסענו במשך כ 20 דקות זה לצד זה.
בדרך לפה נודע לי שהאדם ההוא התגלה כחולה מאומת. סטיתי מהדרך כדי לקנות בדיקה ביתית בכל כספי" ,
הילד הרים את החבילה הקטנה המוחזקת בידיו, "ועכשיו, אינני יודע היכן אישן הלילה, בחדר הילדים או בחדר בידוד, ומה יהיה אם אצא חיובי?"
"אל תדאג כל כך, בא נבצע את הבדיקה ולוואי תתבשר בבשורות טובות במהרה"
ביצענו את הבדיקה, ולרווחתו של הילד התשובה היתה שלילית
"אינני מאמין!" קרא הילד "אך, האם עודני מחויב בבידוד?"
וכך, כששאלתו של הילד מהדהדת בחלל. ידעתי, כי הגל ראשון אמנם תם, אך סיפורם של כל אותם מבודדים עדין לא נשלם.