אתגר אתגר דו שבועי - ועל המלחמות

[דיונון]

הפסקת אש.
המנצחים ייבחרו בקרוב.

 

[דיונון]

תשעה עשר סיפורים מיוחדים במינם, מרגשים, כל אחד תופס זוית שונה וייחודית... ריגשתם.
פשוט נגעתם בלב.
הנטיה הכללית היתה לסיפורים עצובים - כאב, אבדן, וטראומה.
וזה נגע בלב, בנקודות הנכונות.
*
בתנועה כבדה הוא מרים את עיניו ממסך המחשב, דוחף את כסא המנהלים לאחור בתנועה חלקה,
קם וניגש לחלון הקיר המערבי הפורש לעיניו את כל גוש דן עד המים הכחולים,
וכשמבטו בוהה בים התיכון מגובה עשרים ואחת קומות,
הוא מפטיר - אחחח... הם צריכים רק לכתוב על מלחמות. רק לכתוב...
סב לאחור ושולף מבר המשקאות בקבוק שמפניה צר וממשיך למלמל - ואני, אני צריך לבחור את הטוב ביותר בין כל הטובים האלו...
ואז הוא מפסיק לדמיין ומוזג לעצמו כוס סבן אפ מבקבוק הפלסטיק שבידו תוך שהוא מהרהר 'תכף עולים המחירים של השתיה המתוקה...'.
חוזר אל המחשב ומפסיע דרך שער הנצחון את ילדת בית יעקב, שיודעת לכתוב סיפור חזק כל כך.
ברכות ל @לאלה במקום השלישי! - הוא מכריז בקול רשמי.
ובמקום השני עם סיפור מרתק על החשאיים - @נ. גל !
גל כפיים שטף את החדר.
ובמקום הראשון - הוא מכריז בפאתוס - לא אלאה אתכם במילים, קבלו את - - - - -
מישהו חיבל ברמקולים.
מישו חיבל ברמקולים!
חיבל!!!
צליל חיבור חשמלי נשמע בבוקסות.
אה, זה רק התנתק בזדון על ידי מישהו, סליחה, אפשר להמשיך.
איפה היינו?!
הצצה חטופה בדפי הA5 שלפניו -
אה -
וכשמבטו בוהה בים התיכון מגובה עשרים אחת קומות - - -
קריאות בוז קוטעות את המונולוג המשמים שהוא חיבר בדמדומי השנ"צ באוטובוס.
המקום הראשון!
הראשון!!! - הקריאות עולות מכל עבר.
- אהה, הראשון!
עם סיפור מלא, עשיר, מכסה טפח ומגלה טפחיים - המילים הלא מתוכננות נשפכות מפיו באופן ספונטני, כנות, מספרות את תחושותיו - קבלו את @sparrow bird !
בראבו!

הוא יורד מהבמה בצעדים מדודים, כאילו לא אכפת לו לוותר על שרביט הניהול שאחזו בו גדולי הפורום.
מחשב את צעדיו הבאים, ו -
וואי!! איך שכחתי! הדבר הכי חשוב!
הוא רץ חזרה לבמה כדי לומר את דברו האחרון,
אבל שומר הסף חוסם את דרכו,
- אתה כבר לא בעל'בית! לך מפה. - מתיז לעברו הלה בשמחה לאיד.

 

[Sparrow Bird]

תשעה עשר סיפורים מיוחדים במינם, מרגשים, כל אחד תופס זוית שונה וייחודית... ריגשתם.
פשוט נגעתם בלב.
הנטיה הכללית היתה לסיפורים עצובים - כאב, אבדן, וטראומה.
וזה נגע בלב, בנקודות הנכונות.
*
בתנועה כבדה הוא מרים את עיניו ממסך המחשב, דוחף את כסא המנהלים לאחור בתנועה חלקה,
קם וניגש לחלון הקיר המערבי הפורש לעיניו את כל גוש דן עד המים הכחולים,
וכשמבטו בוהה בים התיכון מגובה עשרים ואחת קומות,
הוא מפטיר - אחחח... הם צריכים רק לכתוב על מלחמות. רק לכתוב...
סב לאחור ושולף מבר המשקאות בקבוק שמפניה צר וממשיך למלמל - ואני, אני צריך לבחור את הטוב ביותר בין כל הטובים האלו...
ואז הוא מפסיק לדמיין ומוזג לעצמו כוס סבן אפ מבקבוק הפלסטיק שבידו תוך שהוא מהרהר 'תכף עולים המחירים של השתיה המתוקה...'.
חוזר אל המחשב ומפסיע דרך שער הנצחון את ילדת בית יעקב, שיודעת לכתוב סיפור חזק כל כך.
ברכות ל @לאלה במקום השלישי! - הוא מכריז בקול רשמי.
ובמקום השני עם סיפור מרתק על החשאיים - @נ. גל !
גל כפיים שטף את החדר.
ובמקום הראשון - הוא מכריז בפאתוס - לא אלאה אתכם במילים, קבלו את - - - - -
מישהו חיבל ברמקולים.
מישו חיבל ברמקולים!
חיבל!!!
צליל חיבור חשמלי נשמע בבוקסות.
אה, זה רק התנתק בזדון על ידי מישהו, סליחה, אפשר להמשיך.
איפה היינו?!
הצצה חטופה בדפי הA5 שלפניו -
אה -
וכשמבטו בוהה בים התיכון מגובה עשרים אחת קומות - - -
קריאות בוז קוטעות את המונולוג המשמים שהוא חיבר בדמדומי השנ"צ באוטובוס.
המקום הראשון!
הראשון!!! - הקריאות עולות מכל עבר.
- אהה, הראשון!
עם סיפור מלא, עשיר, מכסה טפח ומגלה טפחיים - המילים הלא מתוכננות נשפכות מפיו באופן ספונטני, כנות, מספרות את תחושותיו - קבלו את @sparrow bird !
בראבו!

הוא יורד מהבמה בצעדים מדודים, כאילו לא אכפת לו לוותר על שרביט הניהול שאחזו בו גדולי הפורום.
מחשב את צעדיו הבאים, ו -
וואי!! איך שכחתי! הדבר הכי חשוב!
הוא רץ חזרה לבמה כדי לומר את דברו האחרון,
אבל שומר הסף חוסם את דרכו,
- אתה כבר לא בעל'בית! לך מפה. - מתיז לעברו הלה בשמחה לאיד.

ת'אמת.
אני די בהלם.
תודה על המילים החמות.
היו פה סיפורים יפהפיים נוגעים אחד אחד.
היה תענוג לעקוב ולקרוא

רחלי'ז הכי אהבתי את שלך (סליחה לא יודעת לתייג)

וקצת על מאחורי הסיפור (אם זה מעניין מישהו) :

לפני כך וכך שנים יצא לי לדבר עם קרוב משפחה רחוק מבוגר למדי ששירת באחת היחידות בקרבות הבלימה ובימים והלילות מורטי העצבים שלפני צליחת התעלה.
היה לי ידע על מלחמת יום הכיפורים והיא מאז ומתמיד מאוד עניינה אותי,
אבל חוויות אישיות של אדם נמוך דרג שהיה שם לא יצא לי לשמוע ולקרוא (חוץ מחיים סבתו או אביגדור קהלני, אבל הם היו בגזרת הצפון מול הסורים). אני פחות סופרת את חוויותיהם של מפקדים בכירים יותר כמו אמנון רשף, לצורך העניין.
הוא היה קצת המום שהדור הצעיר כן מכיר ויודע דברים על הנושא (ודאי דור צעיר חרדי)
ואז שאלתי אותו שאלה די תמימה שמסתבר שנגעה בעצב חשוף
"XXX אתה לא חושב שאריק שרון קצת השתמש בכם כפיתיון ?"
אחרי ההלם הוא אמר לי
"אין לך מושג כמה את צודקת וכמה התשובה מורכבת, ויש לי חברים שלא אוהבים את מה שאני אומר בקולי קולות בנושא..."

החלק של המעוזים (והתעוזים) שנפלו הוא חלק כואב שהכרתי רק בשנים האחרונות ממש. נחשפתי באקראי ממש לחומר קריאה מרתק וכואב ולהקלטות אמיתיות מהמעוזים המשוועים לעזרה.
את כאב הלב שהיה לי אחר כך, קשה לתאר במילים.
חייבת לציין שבשל הדד-ליין של האתגר לא היה לי זמן לוודא האם מעוז "טלוויזיה" הוא אחד מאלה שביקשו עזרה, קיבלו הטבחות לחילוץ ובסוף נלכדו ע"י המצרים. הצוותים של רבים המעוזים ניצלו, במחיר כבד ששילמו היחידות נשלחו לחלץ אותם. זה השיקול שגרם לפיקוד העליון בלב כבד לנטוש את המעוזים האחרים לגורלם המר. פשוט לקחתי את השם שהכי זכרתי משנים של קריאה על הנושא, אז סליחה על חוסר הדיוק.

למה בחרתי לכתוב דווקא על מלחמת יום הכיפורים ?

אני חושבת שזו המלחמה שהיתה קו שבר מאוד משמעותי בעם ישראל, מדינת ישראל, ממשלת ישראל וצבא ההגנה לישראל, והקשר ביניהם. זו היתה מלחמה שהשנים שבאו אחריה הביאו עוד ועוד רגעים, תובנות והשלכות היסטוריות שהחזירו את בני כל אותו הדור בחזרה שוב ושוב אל החווה הסינית ואל עמק הבכא...
זו היתה המלחמה שהיתה ישראל שאחריה והיתה ישראל שלפניה.

סיימתי לחפור. תודה