אתגר אתגר דו שבועי - המכתב האחרון

[efratLit]

יהודה,
אני מאמין שהעוזרת שהבאת תמצא את הפתק הזה. תמיד שלחת עוזרות טובות, שחופרות יותר מדי. גם מתחת למזרן.
אל תבכה עלי. אני בטוח שטוב לי עכשיו. ועוד יותר – לך.
רציתי לומר לך כבר הרבה זמן סוד שאני שומר היטב בתוך ליבי. אמא שלך עודדה אותי לזה, אבל היא הלכה מהר ואני לא הצלחתי. כל פעם שרציתי לספר, המילים נתקעו לי בין השיניים, כוססות אותי מפנים אבל לא מוכנות לצאת החוצה. ככה זה. מילים בוגדות.
אף פעם לא הייתי בעד מילים.
אוי, יהודה,
זוכר שקראתי לך בפסח האחרון לעזור לי עם הבית? החלטתי אז שהגיע הזמן, אבל מה לעשות, הבאת עוזרת.
יהודה, ילד שלי,
תזכור זאת,
אני אוהב אותך.

 

[הנף מקלדת]

שלושת אלפים צופים חיכו לקרוא את המכתב הזה, כולם כיוונו את שעוניהם למוצאי שבת פרשת וישלח.
בהגיע השעה נחת המכתב מופרסם בריש גלי...

אני מגייס כוחות אחרונים בשביל לכתוב לכם.

אין לי את היכולת לראות את פניכם, אבל אני כל כך בטוח שלמרות שאתם מתאמצים לשמור על ארשת פנים רחומה, לא יהיה קשה לזהות את בעיניכם את הניצוץ האוניברסלי של השמחה לאיד.

מעולם לא פניתי אליכם ישירות, בנאיביות ציפיתי לתחרות הוגנת. אבל היום הקריירה שלי על סף סיום, הפשלתי שרוולים לכתוב לכם.
התחושה, אם התעניינתם, לא נעימה. כמו שור הבר ששוכב מובס, גוסס, מביט בלהקת העיטים שחגים מעליו ומצפים לקביעת מותו.

רק לפני שבועיים ראיתם אותי עולה לגדולה, מן השפה ולחוץ זרעתם איחולי הצלחה, אך בסתר ליבכם כבר חרשתם מזימה, להדיח אותי. בדמעה חרשתם וברינת נקמה תקצורו.

מיטב הכישרונות חברו עלי. מצוידים במקלדות מחודדות עד דק. כל אחד מתנשא לאמור אני אמלוך.

מרוב השפלה וייאוש חשבתי להמשיך להביט בכם בשלווה כואבת, לתת לקץ להגיע, ואז בפצעים טבולים במלח לראות את מלחמות הירושה מתנהלות במשובת סופרים.

עד כאן!

אזרתי כגבר, צעקתי בליבי, "אם אני צריך לפנות את כס יו"ר האתגר, אני אעשה זאת בדרך שבה אני קובע את הכללים." קירות ליבי החזירו לי הד נחרץ.

"זהות היו"ר הבא תיקבע על ידי." עליתי לטונים השמורים לארועים פנים מפלגתיים. "אפרוש בשיא ואעשה גם אנוכי לביתי."

ובכן קרבו אלי כולכם, הסכיתו אוזן למכתב.

עכשיו אגלה לכם את הקץ של האתגר, ואת העתיד לבוא באתגר הבא.

כולכם ראויים, מכתבים נאים רשמתם. אגרות ומנשרים מצוצים מן האצבע ,המורה על יצירתיות, עומק וכישרון כתיבה מתפרץ. אשרי שזכיתי.

דעו לכם שכולכם הייתם טובים אפילו מאד.
אבל יורש יש רק אחד.
ועל ידו אמנה סגנים שימשיכו לשאת בגאווה את מורשתי לאתגרים הבאים.

ובכן...

המכתב נחתם בפתאומיות, הציפיה נותרה מתוחה כמו סדינים על החבל, נרטבים בשבת גשומה במיוחד.
השומר הנאמן שאחראי לנעול את האתגר אחרי שכולם יוצאים, לא יכל לשאת את האכזבה, הוא תלה את מנעול הברונזה הכבד על שערי האתגר. העיף מבט במכתבים המפורסמים בו. אז בהחלטיות תקע את מפתח הניקל סובב להכא ולהתם.
רק פתק השאיר אחריו:
"האתגר נעול"

 

[הנף מקלדת]

נעשה את זה קצר למרות שהלבטים ארוכים.

היו פה כמה טובים
וגם כמה מוזרים
כמה מיוחדים
וקצת מצחיקים.
גם מכתב שלא היה כל כך מכתב, אבל ביצוע נדיר.


ומכאן לזוכים/ות

במקום השלישי
@מ. י. פרצמן
הרעיון, ההגשה, סוחפים.
והמכתב קצר ונוגע.

במקום השני
@אילה רובינפלד
הרעיון דומה, מכתב שנמצא בעזבונו של נפטר.
גם פה אהבתי את הכתיבה ואת ההברקה.
קולח ומרתק.

ובמקום הראשון
@הדוויג
דברים היוצאים מן הלב... תמיד נכתבים היטב.
זעקה אקטואלית, שנכונה גם אם הסיפור של הסופר מפוברק לחלוטין.

מקווה שמכתבכם כולכם יגיע ליעדו.

החותם בדמעות ובתפילה
ה. מקלדת

 

[מ. י. פרצמן]

במקום השלישי
@מ. י. פרצמן
הרעיון, ההגשה, סוחפים.
והמכתב קצר ונוגע.

תודה תודה.
קרדיט לכותב המכתב - יעקב עצמו. הסיפור אמיתי, במכתב לא נגעתי.

 

[הדוויג]

ובמקום הראשון
@הדוויג
דברים היוצאים מן הלב... תמיד נכתבים היטב.
זעקה אקטואלית, שנכונה גם אם הסיפור של הסופר מפוברק לחלוטין.

תודה רבה על הזכייה.
מקווה שהייתי מקבל אותה גם אילולא הגנבתי לשופט מעטפה שמנה של דולרים מתחת לדלת...

 

[ביזנסטורי - אילה]

במקום השני
@אילה רובינפלד
הרעיון דומה, מכתב שנמצא בעזבונו של נפטר.
גם פה אהבתי את הכתיבה ואת ההברקה.
קולח ומרתק.

נס שלא מקום ראשון.

תודה על האתגר, על הזכיה ועל השיפוט.