אתגר אתגר דו-שבועי/ אילו וכאילו

פניני ריין

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
כמה כיף זה הצבעות מכורות מראש.
כמו, למשל, לערוך בקהילת כתיבה הצבעה על רמת מופרעות של אתגר. ממש הופתעתי שהיה מי שסימן 'לא מופרע'. כנראה הוא לחץ בטעות.
וברגעים אלו ממש אני מעבירה חגיגית את כתר המופרעות אליכם. ההיגיון הולך יפה לישון, השכבנו אותו בחדר השני שלא יקשיב לשיחות של המבוגרים. קדימה, תתחילו להפגיז.

דבר ראשון, המחוון על אתגר זה יהיה: 45% כתיבה איכותית, 50% הצגה מעניינת, מתוחכמת ולא בולטת של אקספוזיציה, ו5% מחקר. מקוריות לא צריכה ניקוד, גם ככה היא מקבלת ממני יחס עודף.

האתגר שלנו היום נועד לשפשף את כתיבת האקספוזיציה.
נמאס לי לגמרי לקרוא ספרים של סופרים באמת טובים, ובאמת מוצלחים, שבאמצע המתח עוצרים פתאום ומתחילים להאריך בסיפורי רקע על התקופה והדודה-רבה של הגיבור. שלא נפספס את המשפחולוגיה.
אז כשליחות לאומית לציבור הקוראים, ומתוך הנחה שכאן באזור מסתובבים הסופרים של הדור הבא, החלטתי לעשות כמיטב יכולתי הדלה לשים לדבר סוף.

ולאתגר:
ימים טובים עומדים לבוא עלינו.
פתחו עיניים בדרך לכותל, חדדו אוזניים בביקור אצל סבא, תציצו ברמב"ם ברגע פנוי.
בחרו מצווה או מנהג שאינם נוהגים היום.
זאת אומרת- הם יכולים לנהוג פעם, לנהוג בעתיד, או לא לנהוג אף פעם. (בן סורר ומורה לדוגמה)
לבעלי אומץ- אפשר גם להמציא. (יום טוב על חיסול נסראללה, מה דעתכם? אולי אפילו ינהגו בו לדבר בביפרים;))
רקע הסיפור יכול להיות כל מקום. ההיסטוריה, העתיד, אילו וכאילו, הלכה בקרוב למעשה, ואפילו יקום חילופי בו חיים בני ישראל אחרים-עובר.

אל תאריכו בתיאורים ורקעים. כתבו סיפור. חשבו מה מרגיש עבד שמצפה לשחרורו ביובל, על מה יכולות לריב שתי צרות, איך ילד קטן בהונגריה מנסה להציץ למטבח של סבתא לפני סוכות. תחשבו על הגיבורים שלכם, ממה הם פוחדים, למה הם מקווים, מה גורם להם לפעול.
ותדאגו שהסיפור שלכם לא הופך לערך אנציקלופדי אלא נשאר סיפור. עם עלילה, גיבורים ורגשות.

בהצלחה!

לפטפטת, הטלת רעיונות מופרעים או בקשות מידע דחופות ("מי יודע איך היו עושים "כך יצאו אבותינו ממצרים" בתימן??)--בנספח.
 
נערך לאחרונה ב:

מימיי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
שלהי תרע''ד – אמריקה.

אני עומד במחסן החנוק ומסתכל בחיוך עייף על הסחורה, לא מאמין שכל הטוב הזה מחר יעבור בעלות וישאיר לי הרבה כסף למשך השנה הקרובה.

בצעדים עייפים אני נועל היטב את המחסן ויוצא לכיוון בית הכנסת, להודות על כל הטוב.

התפילה מתחילה, אבל אני אי שם בשעה עשר וחצי של מחר בבוקר, סוגר עסקה ומעביר את המפתחות לסמואל. החזן ממשיך בקצב שלו, אבל אני איבדתי אותו לגמרי. מחר אתפלל טוב, אני מבטיח לעצמי וחוזר למחשבות על המחסן.

*****

לפעמים חלומות מתגשמים, לפעמים גם סיוטים.

אני קם שטוף זיעה לריח עז של תירס חרוך, בקליטה מהירה אני קולט שהמחסן שלי נשרף, ואיתו גם הרווח של העסקה הגדולה.

אני רץ יחף למחסן שממוקם בקצה החצר ומגיע לשם כשבידי דלי מים שהספקתי לשאוב בדרך ומוכן לכל תרחיש.

הדלת פתוחה, אני נכנס בזהירות מנסה למצוא את האש.

אין אחת כזאת.

המחסן מלא ביצורים לבנים וחמים שניתן לראות אותם אפילו באור ראשון של חמש לפנות בוקר.

בחיפוש מהיר בין הלבנבנים אני מבין שהלכה הסחורה. הלכה העסקה. הלך הכסף.

אפוף ייאוש אני חוזר לבית ומתארגן לתפילה.

*****

לאחר שהודעתי לסמואל על ביטול העסקה, ואחרי שבדקתי מה אפשר לעשות עם הר של פופקורן ולצחוק במשך רבע שעה צחוק מטורף על כך שלא זיהיתי את היצורים הלבנים בתחילת הבוקר, התחלתי בעשייה.

קראתי לכל בני משפחתי הקרובים והרחוקים, והקמנו יחד מפעל ביתי.

טעמנו פופקורן עם הרבה שילובים מוזרים, והחלטנו שהשילוב שהכי ייחטף בשוק יהיה פופקורן שוקולד.

המסנו שוקולד, ערבבנו עם הגרגירים, הכנסנו לשקיקי בד, מכרנו בשוק, והדבר הפך להיט.

פופקולד דובר בכל האזור ועבר הלאה מפה לאוזן, ואנחנו הפכנו לשם ודבר.

מחישוב מהיר של הרווחים, הרווחתי פי ארבעה מהסכום שהייתי אמור להרוויח על העסקה עבור התירס שהיה במחסן.

*****

שלהי תשפ''ד – ישראל.

''אהמ.. אשמח להגיד כמה מילים''.

דממה שררה באולם, כולם הקשיבו לחיים בן השלוש עשרה שהחל לדבר.

''תמיד בסעודת הפופקולד אני שמח, אבל השנה יותר מתמיד.

בזכות עבודת המחקר שעשיתי על הפופקולד, אני מבין ומעריך את המנהג המשפחתי שלנו. עד עכשיו, חשבתי שזהו סתם עניין מטופש, אבל כעת – אני יודע שסעודת הפופקולד היא סעודת הודיה לה' על הנס שקרה לאחד מסבותינו הקדושים, וכן, סעודת הודיה על הניסים שבכל יום ויום.

אז תודה ה' על ניסך שבכל יום תמיד''.

מחיאות כפיים נשמעו, וסעודת הפופקולד המשיכה בשלווה וכשהסתיימה – הבטיחו כולם שיפגשו שוב בשנה הבאה.
 

תהילה בצלאל

משתמש מקצוען
ניסיון אחרון. אחרת אפרוש בשיא.

*

השמש עוד ברום השמים, קרניה מנצות מבין הסורגים, משליכות את צלליהם על הקיר הנגדי לי. היום עוד ארוך, ארוך כל כך. והמחבוא שלי, זה שאחריו חיפשתי כבר שבועיים קודם אינו מהמוצלחים ביותר.

"אליצור!", אשר יגורתי בא לי. מה חשב לעצמו בניהו כשהוא בא לחפש אותי בבית הבד העתיק. ולמה דווקא הוא מכולם?! "אליצור! אני יודע שאתה פה!".

אני מתכווץ עוד, שומע את פסיעותיו בוקעות דרך הדלתות החורקות. פוסע אחור כשהוא מקיף את הריחיים, רודף אחרי במעגל שאינו נראה.

"אליצור!", הוא רץ כעת. ויש לו יתרון, כי אני כפוף וצעדיי לאחור איטיים בהתאם. "תפסתי אותך!", הוא תופס בדש חולצתי. "מה בדיוק אתה עושה פה?".

"כלום", אני מיתמם, מתרומם ומנקה מעלי שכבות אבק. "מה אתה עושה פה?".

"מה שאתה עושה פה", גבותיו של בניהו מתכווצות. "כלום".

"איזה כיף!", אני צוהל. "למה לא אמרת קודם? סתם התלכלכתי כל כולי!".

"ועכשיו תצטרך לנקות את הבגדים שלך, חה!", בניהו מרוצה מעצמו. "תעשה יום כביסה אחרי שהסתיים יום הכביסה".

"מה פתאום", אני מעפעף. "שבוע הבא כבר המלאכה חוזרת לידי העוסקות בה".

"היום חמישי בשבוע, כך שלא נשארה לך ברירה".

"נשארה לי ועוד איך. הנה ראה –", אני מכה על בגדיי, "האבק ירד ברגע, לא נותר ממנו פירור".

בניהו מניד בראשו. "אתה לא מוצלח ביום כביסה, אף פעם לא היית. אבל אולי תוכל להסביר לי איפה היית אתמול, ושלשום, ויום לפני זה ו-".

"הבנתי, הבנתי", אני קוטע את הטורדנות המעצבנת שלו. "איפה הייתי כל השבוע, הבנתי!".

"ו...?", הוא מנגן, מקרב אלי את ראשו ומרים את גבותיו מעלה, כמעט עד לקו שיערותיו הנמוך מדי.

"הייתי פה", אני מבליט את סנטרי. "ולא עשיתי כלום".

"חוץ מיום כביסה", בניהו מעז להתגרות בי.

"לא, שכח מזה. גם את זה לא", אני מתכופף אל הרצפה, עורם עלי חזרה ערימות אבק מעלות חנק.

"אתה גאה ועקשן שפשוט לא קיים בשום מקום!", בניהו נהיה אדום, יותר מצבע שיערותיו. "מנהג זה מנהג. תפסיק להתחמק מכל מה שלא מוצא חן בעיניך!".

"אהה", אני מהנהן. "עדיף שאלבש את בגדיהן של אחיותיי כדי לקיים את המנהג כמו שצריך? כמו שעושים כמה כאלו שלא ארכל עליהם? או עליהן?", אני מגחך עם המילים האחרונות.

"זו כבר בעיה שלהן. אוף בלבלת אותי. אתה אמור לקיים את המנהג ולא לפזול לאיך אחרים מקיימים אותו!".

"אני. לא. מקיים. את. המנהג. הזה. מצידי תלך לרכל בכל הכפר שאליצור הגאה והעקשן לא מוכן לשאת בעולן של הנשים, גם לא יום אחד בשנה".

"אבל למה?", בניהו עקשן לא פחות ממני. "זה לא שאתה הבודד, נכון? כ-ו-ל-ם עושים את זה".

"כולם או כולן?", אני נועץ בו מבט מתגרה. "תביא לי מקור למנהג חסר השורשים הזה. לפחות אחד!".

בניהו ממצמץ. "פסח", הוא יורה. "לא מספיק טוב בשבילך?".

"פסח רחוק ממנו כמו שאני רחוק מיום כביסה", אני מושך כתף. "ובכלל, יש סיבה למה נקראת עבודת מצרים עבודת פרך. היא לא רחוקה מזו הנוכחית!".

"סך הכול שבוע", בניהו משרבב את שפתיו, "שבוע חלקי, מראשון עד חמישי, בו הגאה והעקשן של הכפר מתבקש כמו כולם להבין מעט בנטל הנשים, לשלוח יד אל הפלך, לכבס במימי הנהר, לצאת אל שוק הדגים, למרוט עופות, לבשל, לאפות, לטפל בפעוטות, לחלוב את הפרה, לאבק את הב-".

"הבנתי, הבנתי!", אני שוב קוטע אותו בצרחה. "לשאת בנטל הנשים. הבנתי!".

"אם הבנת", קולו של בניהו הופך לוחשני. "מה בדיוק אתה עושה פה?".

"כלום", אני כמעט חורץ לו לשון. ממצמץ לרגע, מבין שמשהו אינו כשורה. "איך בעצם הצלחת אתה לבוא ולחפש אחרי, אם אתה אמור כרגע לבצע את כל הרשימה הנוראית שהקראת לי?".

"אהמממ", בניהו פוער עיניים. "שאלה טובה. אבל ממש טובה. כזו שאף אחד לא שאל אותי כל השבוע". הוא מעביר את משקל גופו מרגל לרגל, מכווץ את עיניו מעט פחות מגודלן המקורי ולוחש: "אני מנהלת המשק, מבין? זה שדואג לוודא שהכול מתקתק כמו שצריך".

"אני מבין", אני מוריד את ראשי מעלה ומטה, כמו ילד טוב. "ואני הדחליל של הגינה, זו שדואגת ששום עוף לא ינחת בשדה התירס, מבין?".

"אז מה אתה עושה פה?", גבותיו של בניהו יורדות, שואפות אל עיניו. "רוץ אל השדה, פרוש את ידיך וקרא בקול גדול: ציפור, ציפור, עופי!".

"אני אעשה את זה", אני קובע בטון החלטי, פונה אל הדלתות. "חוץ מהקטע של הקריאה, זה לא מסתדר עם דמות הדחליל השותקת".

"צודק בעצם", בניהו מהנהן. "צודק לחלוטין!". הבעתו קופאת לרגע, פניו הופכות עולזות במיוחד. "אתה יודע מה? עכשיו כשאני חושב על זה, נשמע דווקא נחמד התפקיד שלקחת על עצמך. לא יהיה אכפת לך שאעמוד לצידך, שם בשדה התירס, נכון?"
 
נערך לאחרונה ב:

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קז

א הֹדוּ לַיי כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:ב יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יי אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר:ג וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם:ד תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ:ה רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף:ו וַיִּצְעֲקוּ אֶל יי בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם:ז וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב:ח יוֹדוּ לַיי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:ט כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב:י יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל:יא כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ:יב וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר:יג וַיִּזְעֲקוּ אֶל יי בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:יד יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק:טו יוֹדוּ לַיי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:טז כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ:יז אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ:יח כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת:יט וַיִּזְעֲקוּ אֶל יי בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:כ יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם:כא יוֹדוּ לַיי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:כב וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה:כג יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים:כד הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יי וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה:כה וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו:כו יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג:כז יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע:כח וַיִּצְעֲקוּ אֶל יי בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם:כט יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם:ל וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם:לא יוֹדוּ לַיי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:לב וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ:לג יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן:לד אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ:לה יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם:לו וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב:לז וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה:לח וַיְבָרֲכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט:לט וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן:מ שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ:מא וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת:מב יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ:מג מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יי:
נקרא  6  פעמים

אתגר AI

חשבון הנפש • אתגר 17

לוח מודעות

למעלה