מהי התמונה שצצה במוחכם כשאתם חושבים על המילה "אלסקה"?
אני אתן לכם כמה שניות לחשוב, ואשאר כאן בסבלנות של אינואיטי, כדי לקבל את התשובות שלכם, בינתיים אגש אל המקרר, ואמזוג לעצמי משקה קריסטל מנטה מרענן - תכף אשוב.
עדכון: אין משקה מנטה מרענן במקרר, בטעות שכחתי את השישיה הירקרקה בתא המטען של הרכב שלי, וכל הבקבוקים לוהטים, חבל - אבל אין מה לדאוג, במקפיא מחכה לי
מארז יוקרתי של אייס-דרים, תכף אספר לכם על
אייס דרים, אבל קודם כל הקדמה קטנה בשביל הקוראים הבודדים שטרם שמעו על אייס דרים.
יופיק יופיק הוא אינואיטי, או בכינוי המוכר יותר - אסקימואי, שמתגורר בעיר שמורכבת מבניין אחד בלבד - "מגדלי בגיץ'"
שם העיר 'וויטייר' והיא כוללת בתוכה בניין בודד ועגום למראה, שכולל 14 קומות ו196 יחידות דיור, מכולת, כנסיה, סניף דואר, משרדי עיריה, ולצידה מבנה אחד בודד שמשמש כבית ספר.
אל העיר מוביל כביש פתלתל וארוך, שחלקו עובר בתוך מנהרה, שנחסמת למשך שעות הלילה ורק בבוקר נפתחת. מקום מאוד מוזר לחיות בו, אבל אם תשאלו את התושבים, תקבלו תשובות מגוונות לגבי חוויית המגורים המעניינת שלהם.
יופיק הוא אינו הראשון מבני השבט שלו שעזב את המחנה שבו הם התגוררו, אך הוא הראשון שעבר למגדלי בגיץ', והוא ייחס זאת לחושים עסקיים מפותחים שהוא הבעלים הבלעדי שלהם.
מדי קיץ הוא היה עוזב את המגדל, ומצטרף למשפחתו למסע של ציד כלבי ים ושאר יונקים ימים, הוא הרגיש שנשמתו הפראית מוצאת מנוח בטונדרה של אלסקה, אבל חושיו העסקיים לא נתנו לו לנוח.
בסוף קיץ רווי דם ושומן כלבי ים, הוא מצא את עצמו על המזחלת הרתומה לכלבים, חוצה את השלג הטרי שעיטר את הטונדרה, לכיוון המגדל, כששקיעה קסומה הטילה אורות מנצנצים על קרחון קדום, וצבעה אותו בצבעים עזים ובוהקים, אדומים כתומים וכחולים, הם נצצו כמו יהלומים במכרה, והוא הרגיש איך הוא יכול לחצוב מהקרחון הזה דולרים, ירוקים, דקים ומגוהצים.
הוא סובב את המזחלה וחזר אל האחים שלו, שבהתחלה היו מאוד ספקטיים, אבל אחרי שיופיק הסביר להם בפה מפיק מרגליות העל שלו, הם נטלו את קרדומי הקרח שלהם, ויצאו אליו בתהלוכת כלבים שאלסקה לא ראתה כמותה מאז הציד הגדול של הלוייתנים בשנות העשרים.
הם הקימו מחנה מול הקרחון, וכל אחד מהאחים והאחיינים חידדו את הקרדומים ויצאו לחצוב יהלומי קרח מהקרחון היפהפה.
את יהלומי הקרח הם עטפו בפיסות של עור אייל הקורא, ושיגרו באמצעות המזחלות אל עיר הבניין וויטייר, שם הם מכרו את הקרח באריזות המסורתיות הללו לאנשי הבניין, ששמחו לכל גיוון בשגרת יומם המשעממת למדי.
אל המכרה הזדמן
איש העסקים הנודע, הרב דוקטור המפורסם, העסקן המפוקפק, הנגיד המפואר, מנכ"ל החברה המרכזית למישוש זכוכיות, וכשראה את פיסות הקרח הנארזות בעור האייל, הוא חזה ברוחו את העמוד האמצעי של העיתון הנפוץ ביותר, מרוח עד קצהו בפרסומת קריאיטיבית שנונה, ובמרכזה מארז מפואר של
אייס דרים, קוביות הקרח המקוריות מאלסקה.
עברו כמה ימים (למרות שמקובל לומר שלא עברו כמה ימים) ודמותג בצלמו של יופיק, הופק במשרד הפרסום באמצעות בינה מלאכותית, וצוות גרפיקאיות ומעצבות תעשייתיות עבדו מסביב לשעון מתחת עינו הפקוחה מדי של בוס שתלטן שהסתובב במשרד הפרסום, ומחא כפים כדי לזרז את העבודה.
השולחן של צוות הקופירייטרים קרס תחת משקלם של מאות כוסות קפה שנערמו עליו בסיעור המוחות, ונשבר.
בחצות הלילה נשמעה צעקה בכל משרד הפרסום, והקופירייטר הראשי שלף את הסלוגן שהרעיד את חלל המשרד:
"אייס דרים - חלום קפוא מאלסקה"
מחמת השנינות והיצירתיות, נרשמו מקרי מוות קלים בקרב העובדים, אך קוביות קטנות של
אייס דרים שפיזר המנכ"ל השיבה את נשמתם.
למחרת בבוקר עמדו כבר דיילי קידום מכירות בכניסות לכוללים ולישיבות, וחילקו קוביות
אייס דרים חלקלקות לכל אברך, ומשאית גדולה פרקה קרחון שלם בכיכר ברטנורה, ונערים רבים גלשו עליו לקול תרועת ההמון.
המנכ"ל המרכזי הסתובב כשקרחתו מבהיקה מרוב אושר, וחילק מארזי
אייס דרים במעונם של גדולי ישראל, בליווי צלם המערכת, המתנגדים הזריזים שלו הדביקו על קירות ביתו ושאר עמודים, פשקווילים בנוסח: "קרח ועדתו וגו'" ובם נטען כי הוא מפיץ קרירות בהשקפה, וכל שביה לא יופשרו.
ועכשיו כשאני אוחז בידי את כל עיתוני סוף השבוע, ובהם מאמרים מקפיאי לב על הצלחת המיזם העסקי, אני אגש אל המקפיא, ואטיל אל נטלת הקריסטל מנטה האימתנית שלי, צרור קוביות
'אייס דרים', ואשתרע על הכורסה, כדי לקרוא את בליץ הראיונות בלי הפרעה כלל.
נ.ב. האסוציאציה שלי לאלסקה היא קרח לכל הכיוונים, ועוד קרח, ועוד קרח.
או במילה וחצי -
"אייס דרים"
הנושאים החמים
הנושאים החמים
