הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
ערמות הסידורים הבלויים התגבבו עד מעל לראשו של הגבאי הישיש, פסיעותיו הנצחיות והאיטיות לכיוון מזווה הסידורים על אדן החלון המערבית-צפונית, מהוות כל יום נס בפני עצמו. סכנת ההשתטחות אפיים ארצה עם ערמת הסידורים הינה מוחשית מדי יום ביומו, על נסיך שבכל יום עמנו.
החמה כבר עומדת ברום הרקיע, פותחת בנטיה מערבית לקונית ועניינית. אחרוני המשכימים כבר חלצו זה מכבר את טליתותיהם ותפיליהם. מה שנותר כאן, אלו כוסות הקפה שהשאירו המתרשלים לטיפולו של נחום-נחמיה, הגבאי הישיש שביתו הראשון היה כאן, בבית המדרש, מאז נתאלמן, לא עלינו ולא עליכם, לפני כמה וכמה עשורים. וגם טליתות ותפילין שאי-אלו בלתי אחראיים השאירום בביהמ"ד, לא שועים לאזהרות ה'זהירות גנבים' ששרבט נחום-נחמיה בצבע אדום זוהר על דלת הברזל הדרומית של ביהמ"ד. תמיד יהיו כאלו ש'להם זה לא יקרה'.
היום ביהמ"ד גם שומם. כמו כל יום. אבל רק כמעט. גרשי עמד בפינה המזרחית-דרומית עטור בתפיליו, צמוד צמוד לגומחת ארונות הספרים, כמבקש להיטמע שם, להיבלע. להיעלם מהאופק. ממלמל 'יהי כבוד'. בינו לבין קונו.
הריכוז, ממנו והלאה. 'סיימו את סדר ראשון, כעת נכנסים לשיעורו של הרב בטלמן' מחשב גרשי את מה שמתחולל במרחק רחוב וחצי מכאן, בהיכל הישיבה. 'ואני כאן'...
טפיחה קלה על השכם, גרשי מסתובב בבהלה. נשוך נחש, מתוח כקפיץ.
הזר מחייך אליו, שולף 'מכתב מאליהו' ומתיישב בריכוז.
גרשי ממשיך בתפילתו, אך עיניו נעוצות באיש ובלבושו המוקפד.
האיש הבחין בו.
"איתן" - ההוא הושיט את ידו, לפתע פתאום.
גרשי נזכר שהוא באמצע תפילה, מחזיר את ידו.
"נו", מתנצל.
'הכל בסדר' מחייך בנעימות ושב לתלמודו.
גרשי ממשיך להביט בו, מן מבט עגום כזה. מסתובב באיטיות מואטת למזרח, וממשיך בתפילתו. מסיים, חולץ לאט לאט.
'תרצה לשבת איתי'? איתן ממשיך.
גרשי מהסס, מביט פה ושם, הגבאי הישיש מסיים את עבודתו. עסוק בעצמו.
גרשי מתיישב, על קוצים.
"אז מה, העיפו אותך מהישיבה. ואתה טיפ-טיפה עצוב, מיואש, דיכי"?
אין תגובה. רק זיק מוצת.
"אתה יודע, אתה מזכיר לי אותי".
הזיק מתגבר. שוב שתיקה.
"הייתי בדיוק כמוך, בגילך".
איתן ממתין, הוא לא ינהל כאן שיחה עם עצמו.
הוא מוכן לעודד, לדרבן, לדובב. אבל לא לדבר עם עצמו.
השתיקה מתארכת.
"תשמע, איך אמרת קוראים לך"?
"גרשי" לראשונה פצה פה.
"גרשי.
שמע טוב, שמי איתן מרום, וחוסר האונים שלך שבה את ליבי.
כשתרצה לדבר, אני כאן, מחכה לך בלשכתי."
איתן מושיט את כרטיס הביקור במוזהב שלו, והולך בפסיעות מהירות החוצה.
גרשי בודק את הכרטיס. מעביר אצבעו בעדינות על הלכה הלסקטיבית
איתן מרום, מנכ"ל יויליוור.
ערמות הסידורים הבלויים התגבבו עד מעל לראשו של הגבאי הישיש, פסיעותיו הנצחיות והאיטיות לכיוון מזווה הסידורים על אדן החלון המערבית-צפונית, מהוות כל יום נס בפני עצמו. סכנת ההשתטחות אפיים ארצה עם ערמת הסידורים הינה מוחשית מדי יום ביומו, על נסיך שבכל יום עמנו.
החמה כבר עומדת ברום הרקיע, פותחת בנטיה מערבית לקונית ועניינית. אחרוני המשכימים כבר חלצו זה מכבר את טליתותיהם ותפיליהם. מה שנותר כאן, אלו כוסות הקפה שהשאירו המתרשלים לטיפולו של נחום-נחמיה, הגבאי הישיש שביתו הראשון היה כאן, בבית המדרש, מאז נתאלמן, לא עלינו ולא עליכם, לפני כמה וכמה עשורים. וגם טליתות ותפילין שאי-אלו בלתי אחראיים השאירום בביהמ"ד, לא שועים לאזהרות ה'זהירות גנבים' ששרבט נחום-נחמיה בצבע אדום זוהר על דלת הברזל הדרומית של ביהמ"ד. תמיד יהיו כאלו ש'להם זה לא יקרה'.
היום ביהמ"ד גם שומם. כמו כל יום. אבל רק כמעט. גרשי עמד בפינה המזרחית-דרומית עטור בתפיליו, צמוד צמוד לגומחת ארונות הספרים, כמבקש להיטמע שם, להיבלע. להיעלם מהאופק. ממלמל 'יהי כבוד'. בינו לבין קונו.
הריכוז, ממנו והלאה. 'סיימו את סדר ראשון, כעת נכנסים לשיעורו של הרב בטלמן' מחשב גרשי את מה שמתחולל במרחק רחוב וחצי מכאן, בהיכל הישיבה. 'ואני כאן'...
טפיחה קלה על השכם, גרשי מסתובב בבהלה. נשוך נחש, מתוח כקפיץ.
הזר מחייך אליו, שולף 'מכתב מאליהו' ומתיישב בריכוז.
גרשי ממשיך בתפילתו, אך עיניו נעוצות באיש ובלבושו המוקפד.
האיש הבחין בו.
"איתן" - ההוא הושיט את ידו, לפתע פתאום.
גרשי נזכר שהוא באמצע תפילה, מחזיר את ידו.
"נו", מתנצל.
'הכל בסדר' מחייך בנעימות ושב לתלמודו.
גרשי ממשיך להביט בו, מן מבט עגום כזה. מסתובב באיטיות מואטת למזרח, וממשיך בתפילתו. מסיים, חולץ לאט לאט.
'תרצה לשבת איתי'? איתן ממשיך.
גרשי מהסס, מביט פה ושם, הגבאי הישיש מסיים את עבודתו. עסוק בעצמו.
גרשי מתיישב, על קוצים.
"אז מה, העיפו אותך מהישיבה. ואתה טיפ-טיפה עצוב, מיואש, דיכי"?
אין תגובה. רק זיק מוצת.
"אתה יודע, אתה מזכיר לי אותי".
הזיק מתגבר. שוב שתיקה.
"הייתי בדיוק כמוך, בגילך".
איתן ממתין, הוא לא ינהל כאן שיחה עם עצמו.
הוא מוכן לעודד, לדרבן, לדובב. אבל לא לדבר עם עצמו.
השתיקה מתארכת.
"תשמע, איך אמרת קוראים לך"?
"גרשי" לראשונה פצה פה.
"גרשי.
שמע טוב, שמי איתן מרום, וחוסר האונים שלך שבה את ליבי.
כשתרצה לדבר, אני כאן, מחכה לך בלשכתי."
איתן מושיט את כרטיס הביקור במוזהב שלו, והולך בפסיעות מהירות החוצה.
גרשי בודק את הכרטיס. מעביר אצבעו בעדינות על הלכה הלסקטיבית
איתן מרום, מנכ"ל יויליוור.
