זוועות, שמועות, עדויות,
תמונות שבמח רצות.
המספרים עולים ללא הבחנה
והמח רוצה לדעת עוד ידיעה.
אבל להכיל הלב לא יכול-
כמה עוד אפשר לסבול?
מאות קדושים שנפלו,
עשרות שנשבו,
בתים שנהרסו.
אימהות הדואגות לילדיהם בחזית או בשמירה,
עם בכי שלא נפסק, ללא שליטה,
וכדורי הרגעה מחוסר ידיעה.
הורים לא יודעים מה עלה בגורל ילדיהם,
חיים? סובלים? מעונים? איה הם?
חולים ופצועים, על החיים נאבקים.
אבא,
הדמעות לא יוצאות, עצורות!
לא מבינים, לא מכילים.
הלב כואב, הלב דואב, המוח מבולבל,
הפחד חזק, זה לא קל!
ואת או אתה
ממלמלים תהילים,
לא יודעים באותה דקה,
את מי אתם מצילים.
אולי חייל ניצל מכדור,
אולי יהודי שהצליח לברוח ממחבל ארור,
אולי שבוי קיבל כוס מים לשתות,
אולי חולה שהצליחו להחיות.
אבא, די!
אנחנו לא יכולים עוד,
הבא את המשיח בבקשה,
כי את המצב קשה לשרוד!