הנושאים החמים
הנושאים החמים
אשא עיני - ליבי קליין.
אז עוד אחד מהספרים המצוינים של ליבי קליין.
ספר מעולה, כתיבה שהשתבחה מאוד מספרים קודמים. כתיבה מקצועית יותר.
ספר מלא רגש, מלא. סוחט את הקורא כמה שאפשר, מלא ועמוס בטרגדיות, מתים, חולים וכאבי לב.
ואם אפשר, שיתפס בשקר שלו, כי נפצע בפיגוע.
כולו דרמה.
גרושים, מלא. יורדים, מלא. הריונות ולידות. כלה וחמות. אמא ובת. המון רומנטיקה.
מורטים את החיים של הדמויות כמו הוצאת הפלסתר שערה שערה.
כי ככה אנחנו, שחוקים מעודף רגש.
ספר עמוס כנות ורגש פשוט ונוגע. ישיר ולא מסתבך.
מלא במילים תבשרו טוב. (הלואי. אמן.)
עלילה:
יפה, אבל מסתבכת מעט.
ארי וחיהלה. זוג שעושה תהליך. חיהלה, אישה מדהימה, מלאת רצון טוב, רגישות ואמת. דמות שהייתי רוצה כחברה. לא אתפלא עם היא תככב בספרים הבאים. מושלמת. וארי מעורר רחמים. רגיש מידי לעולם מחוספס.
שולם ובשי. זוג שבוחר להתמודד אחרת מארי וחיהלה. אחרת לגמרי. עושה תהליך משלו, ומתממשק עם ארי וחיהלה.
צורות התמודדות שונות של הורים. מי שמקבל יותר ומי שפחות. מי נותן ומי מכיל.
יש את ההורים של מאשי, וההורים של שייני. ההורים של שולם, וההורים של בשי. ההורים של ארי ואבא של חיהלה.
אמא של שירה. אמא של רחלי.
אבל אז העלילה קצת גולשת.
ישי ושירה. ישי כולו לב, שירה מסובכת במעט. ממורמרת. אבל זוג נוסף שעושה תהליך. קצת לא קשור לזוגות לעיל. יכולים להוות ספר אחר לגמרי, עלילה בפני עצמם.
מילא תמרה וחיים מרדכי, אפשר גם לבלוע את פייגא ובנצי, בשורות טובות לא מזיק לספר לקהל הקוראים שאוהב אותם. אבל יהושוע ורבקי? נכון הם גם זוג. אבל יכולים גם הם להוות סיפור נפרד.
ורחלי טישלר, איך היא נכנסת לכל העסק. לא מחוברת לעלילה מלבד זה שהייתה בספרים קודמים. ודינה שילדה...
קצת חסר לי הקשר בין כל חלקי הספר.
עומס של סצנות. שקשורות אחד לשני בקשר מאוד קלוש. מכביד על הקריאה.
הקשה עלי לעקוב אחרי הספר.
דמויות:
חמודות. זה ההגדרה שלי לדמויות של ליבי קליין, פלסטליניות כאלה. רכות. מבזיקים עליהן קצת רגש מתובל באהבה והן מוכנות לעשות הכל. אפילו הגברים שבהם
לחזור בתשובה ביום. (שייני, מאשי), להסכים לחיות עם בעל רחוק בלי הרבה מידי מחשבה. (חיהלה), לשנות את כל הטבע שלך ולשבור את המידות בשעה. (בשי),
כולם טובים וכולם משתנים בהנף מקלדתה של הסופרת כהרף עין.
אבל שוב פעם, כמו בסצנות,
יש המון המון דמויות חדשות. וזה עוד בלי המשא הכבד של דמויות מספרים קודמים.
ארי וחיהלה
שיינדי דוידי ואפרים
יענקל ברוין
טובי
פניני
ישי ישראל ושירה
עדינה
מנחם ומינדי
מרדכי טוביה ובלימי
בערי וחדוי
יצחק מאיר אסתי וחוי נוימן
באשי ושולם
מינה וירוחם לוינגר
איידי
חוי ואסתי
יהושוע, רבקי ואיילה
אמסלם
שייני
שמעיה
מאשי
הערשי
בלומה זינגר
יהודית ומנחם שיפמן
יוכבד וראובן רובין
ההורים של ארי
אברום והדסה נוימן
והאחיניות של חיהלה.
ובטוח פספסתי כמה. וכל הכבוד למי שזוכר מי ומה כל דמות.
לאורך כל הספר מוזכרים עשרות שמות, ולא תמיד עם הקשר, לדוג'
"שני! איזו הפתעה!" לילך וחן קמות מהספות, ניגשות אליה ומחבקות אותה.
לילך וחן - אני אמורה להכיר? אולי כדאי להוסיף איזשהו משפט מזהה? התבלבלתי כבר.
כל דמות רקע מקבלת סיפור בפני עצמו, למינדי ומנחם אין ילדים, שמעיה עם אבא ערבי. טובי תקועה בשידוכים. קצת מלאה ומכביד, יש מי שאוהב, למה לא, כל אחד יכול להיות טרגדיה בפני עצמו, אבל זה הופך סיפור ללא נגמר.
ולכן יש כל כך הרבה סצנות. לדמויות שהם בעצם רק רקע, דמויות שאפר אפילו שלא להזכיר את שמם בכלל.
מסר:
גלוי מאוד. ואולי מידי, אבל דווקא לא הפריע לי אישית לרצף.
כמה דוגמאות שאהבתי:
כמו חולה נוטה למות, שהרופא יגיד לו לקחת תרופה, והוא יגיד שעד שהוא לא מברר אם זו התרופה הכי מתאימה, והכי נכונה, הוא ממשיך לגסוס להנאתו.
הוא מכבה את האור, גם בחדר וגם במבואה.
מה עשית? היא לא רואה כלום.
"היחידה הזו, היא יפה?"
"כן". שירה לא מבינה.
"נקייה? מפוארת?"
"כן, כן. מה הקשר לחושך?"
"זה שאת לא רואה שיפה כאן. זה משנה משהו ביופי של המקום הזה?"
"לא". היא מודה
גם כשלא רואים, ה' הוא טוב. זה רק אנחנו שלא רואים את הטוב הזה.
משפטים שאהבתי:
- "הנה מאתיים שקל". היא מגלגלת את הא' בכזאת אותנטיות ירושלמית. חמוד.
- "אני מקוה שלא הייתה דרך אחרת". ולא שהייתה דרך, ובחרנו לא ללכת בה
כמה נקודות נוספות:
אז תודה ענקית לליבי קליין על הספר!
מחכה לעוד...
אז עוד אחד מהספרים המצוינים של ליבי קליין.
ספר מעולה, כתיבה שהשתבחה מאוד מספרים קודמים. כתיבה מקצועית יותר.
ספר מלא רגש, מלא. סוחט את הקורא כמה שאפשר, מלא ועמוס בטרגדיות, מתים, חולים וכאבי לב.
ואם אפשר, שיתפס בשקר שלו, כי נפצע בפיגוע.
כולו דרמה.
גרושים, מלא. יורדים, מלא. הריונות ולידות. כלה וחמות. אמא ובת. המון רומנטיקה.
מורטים את החיים של הדמויות כמו הוצאת הפלסתר שערה שערה.
כי ככה אנחנו, שחוקים מעודף רגש.
ספר עמוס כנות ורגש פשוט ונוגע. ישיר ולא מסתבך.
מלא במילים תבשרו טוב. (הלואי. אמן.)
עלילה:
יפה, אבל מסתבכת מעט.
ארי וחיהלה. זוג שעושה תהליך. חיהלה, אישה מדהימה, מלאת רצון טוב, רגישות ואמת. דמות שהייתי רוצה כחברה. לא אתפלא עם היא תככב בספרים הבאים. מושלמת. וארי מעורר רחמים. רגיש מידי לעולם מחוספס.
שולם ובשי. זוג שבוחר להתמודד אחרת מארי וחיהלה. אחרת לגמרי. עושה תהליך משלו, ומתממשק עם ארי וחיהלה.
צורות התמודדות שונות של הורים. מי שמקבל יותר ומי שפחות. מי נותן ומי מכיל.
יש את ההורים של מאשי, וההורים של שייני. ההורים של שולם, וההורים של בשי. ההורים של ארי ואבא של חיהלה.
אמא של שירה. אמא של רחלי.
אבל אז העלילה קצת גולשת.
ישי ושירה. ישי כולו לב, שירה מסובכת במעט. ממורמרת. אבל זוג נוסף שעושה תהליך. קצת לא קשור לזוגות לעיל. יכולים להוות ספר אחר לגמרי, עלילה בפני עצמם.
מילא תמרה וחיים מרדכי, אפשר גם לבלוע את פייגא ובנצי, בשורות טובות לא מזיק לספר לקהל הקוראים שאוהב אותם. אבל יהושוע ורבקי? נכון הם גם זוג. אבל יכולים גם הם להוות סיפור נפרד.
ורחלי טישלר, איך היא נכנסת לכל העסק. לא מחוברת לעלילה מלבד זה שהייתה בספרים קודמים. ודינה שילדה...
קצת חסר לי הקשר בין כל חלקי הספר.
עומס של סצנות. שקשורות אחד לשני בקשר מאוד קלוש. מכביד על הקריאה.
הקשה עלי לעקוב אחרי הספר.
דמויות:
חמודות. זה ההגדרה שלי לדמויות של ליבי קליין, פלסטליניות כאלה. רכות. מבזיקים עליהן קצת רגש מתובל באהבה והן מוכנות לעשות הכל. אפילו הגברים שבהם
לחזור בתשובה ביום. (שייני, מאשי), להסכים לחיות עם בעל רחוק בלי הרבה מידי מחשבה. (חיהלה), לשנות את כל הטבע שלך ולשבור את המידות בשעה. (בשי),
כולם טובים וכולם משתנים בהנף מקלדתה של הסופרת כהרף עין.
אבל שוב פעם, כמו בסצנות,
יש המון המון דמויות חדשות. וזה עוד בלי המשא הכבד של דמויות מספרים קודמים.
ארי וחיהלה
שיינדי דוידי ואפרים
יענקל ברוין
טובי
פניני
ישי ישראל ושירה
עדינה
מנחם ומינדי
מרדכי טוביה ובלימי
בערי וחדוי
יצחק מאיר אסתי וחוי נוימן
באשי ושולם
מינה וירוחם לוינגר
איידי
חוי ואסתי
יהושוע, רבקי ואיילה
אמסלם
שייני
שמעיה
מאשי
הערשי
בלומה זינגר
יהודית ומנחם שיפמן
יוכבד וראובן רובין
ההורים של ארי
אברום והדסה נוימן
והאחיניות של חיהלה.
ובטוח פספסתי כמה. וכל הכבוד למי שזוכר מי ומה כל דמות.
לאורך כל הספר מוזכרים עשרות שמות, ולא תמיד עם הקשר, לדוג'
"שני! איזו הפתעה!" לילך וחן קמות מהספות, ניגשות אליה ומחבקות אותה.
לילך וחן - אני אמורה להכיר? אולי כדאי להוסיף איזשהו משפט מזהה? התבלבלתי כבר.
כל דמות רקע מקבלת סיפור בפני עצמו, למינדי ומנחם אין ילדים, שמעיה עם אבא ערבי. טובי תקועה בשידוכים. קצת מלאה ומכביד, יש מי שאוהב, למה לא, כל אחד יכול להיות טרגדיה בפני עצמו, אבל זה הופך סיפור ללא נגמר.
ולכן יש כל כך הרבה סצנות. לדמויות שהם בעצם רק רקע, דמויות שאפר אפילו שלא להזכיר את שמם בכלל.
מסר:
גלוי מאוד. ואולי מידי, אבל דווקא לא הפריע לי אישית לרצף.
כמה דוגמאות שאהבתי:
כמו חולה נוטה למות, שהרופא יגיד לו לקחת תרופה, והוא יגיד שעד שהוא לא מברר אם זו התרופה הכי מתאימה, והכי נכונה, הוא ממשיך לגסוס להנאתו.
הוא מכבה את האור, גם בחדר וגם במבואה.
מה עשית? היא לא רואה כלום.
"היחידה הזו, היא יפה?"
"כן". שירה לא מבינה.
"נקייה? מפוארת?"
"כן, כן. מה הקשר לחושך?"
"זה שאת לא רואה שיפה כאן. זה משנה משהו ביופי של המקום הזה?"
"לא". היא מודה
גם כשלא רואים, ה' הוא טוב. זה רק אנחנו שלא רואים את הטוב הזה.
משפטים שאהבתי:
- "הנה מאתיים שקל". היא מגלגלת את הא' בכזאת אותנטיות ירושלמית. חמוד.
- "אני מקוה שלא הייתה דרך אחרת". ולא שהייתה דרך, ובחרנו לא ללכת בה
כמה נקודות נוספות:
- כמה בלבולים עם מגזרים,
טובי, חסידית, לא אמורה להיפגש עם כל כך הרבה בחורים. ("כבר נפגשתי עם עוד בחורים בינתיים")
רחלי טישלר, באה מרקע חסידי,משפט כמו "בחור מפונוביז, חברון. לא מתאים." פחות מתאים.
- לא אוהבת את ההיתר של רחלי ללכת בלי כיסוי ראש, לא מתכוונת להיכנס לדיון הלכתי, אבל לכתוב כזה היתר בספר זה סיכון.
- כל צורת הכתיבה על אנשים כהי עור קצת לא רגישה, לא נלקח בחשבון שאולי אתיופית חרדית תקרא את הספר ותיעלב נורא. (בארה"ב לדוג' על כזה ספר אפשר להיתבע במליונים), המילה "כושי" זוהי מילת גנאי שלא ראויה להיכתב.
- יש הרבה אקטואליה בספר, ביבי, קורונה ובחירות שלישיות. יש מי שאוהב יש מי שפחות. טעם אישי. אני אוהבת. זה מחבר לי את הספר ליום יום.
- הרבה דיוק והרבה ידע בפרטים. שאפו. לא הרבה סופרים/ות מקפידים/ות על זה כל כך. מפרגן לאינטלגנציה של הקורא.
- משפטי האמונה והחיזוק מפי כל אלו שירדו מהדרך, הרצון הכנה של כולם, קצת פתטי.
-
שטוב עשית שחיתנת את תמרה וחיים מרדכי שוב פעם, מגיע לנו הקוראים כזה קיטש , אחרי התרגיל של חיים מרדכי ופייגא בספר קודם
אז תודה ענקית לליבי קליין על הספר!
מחכה לעוד...
נערך לאחרונה ב:
