שיתוף - לביקורת ארץ נוי אביונה

[הווה פשוט]

יצאתי מן העיר
מן הדגלים והזיקוקים
ומצאתי אותך,
אדמה
שקטה וחמה.

התרפקתי עלייך
ונשמתי מלא ריאות
את ריחך האמהי
שלא השתנה
מאז שעור מולדת בכתה א

וכשהתעוררת לחבוק את ראשי
בין רגבייך המתוקים-מרים
פלטת אנחה של בדידות נוגעת ללב.
"את"?!
"את חשה גלמודה"? התפלאתי

פיסת דגל קרועה התעופפה ברוח ונחתה לידנו, הביטה רגע בשנינו, ונסחפה הלאה, לעבר הרחוב החוגג

הצמדתי אליך אוזן
ושמעתיך לוחשת בקול זקן ועצוב
"קבלתי חמישה מליון לייקים, אבל איש לא שם יד חמה על שכמי והביט בעיניי"

רכב חלף לידינו בחלונות פתוחים
מהרדיו בקעו שירי א"י בקולי קולות

"אני מרגישה כמו סבתא שעושים לה יומולדת תשעים. בלונים, מאה נכדים, פופקורן, ספור חיי בחרוזים, קוסם, מוסיקה, והגרלת בינגו.
אך מי שם לב לברכיים הכואבות לפצעי הלחץ וללילות הבדידות...
מי אוהב אותי באמת ולא רק את הסמל המשפחתי שאני נושאת"


מְכוֹרָה שֶׁלִּי אֶבְיוֹנָה וּמָרָה
אֶת הֶמְיַת לִבֵּךְ אֶצֹּק לְשִׁירָה
קַמְתִּי וּבִשְׂעָרִי רֶגֶב אֲדָמָה
שֶׁנִּדְבַּק וְנִשְׁאַר לְמַזְכֶּרֶת

וּבְלַיְלָה שֶׁכַּזֶּה הַטְּלָלִים זוֹרְחִים
בַּלַּיְלָה הַזֶּה שֶׁהַלְּבָבוֹת פְּתוּחִים
אָנוּד עִם הַשִּׁיר וּתְמוּנָה מַתְאִימָה
לפְּרוֹג, לְתַנּוֹת דַּלּוּתֵךְ הַזּוֹהֶרֶת


.

 

[חנש]

ארץ חמדה - יש לא תחמוד ויש כן תחמוד, את הארץ כדאי לחמוד.

 

[דיונון]

יפה מאד! בורכת בכתיבה יפה.
הערה אחת - ה' באייר הוא לא יום הולדת ל'אדמה' אלא למדינה כישות לאומית.

 

[יאן]

מי אוהב אותי באמת ולא רק את הסמל המשפחתי שאני נושאת"

הגדרה קולעת

 

[חנש]

הערה אחת - ה' באייר הוא לא יום הולדת ל'אדמה' אלא למדינה כישות לאומית.

ההבדל בין מדינת ישראל לארץ ישראל.
וזה מה שהשיר בא להדגיש אם הבנתי נכון.

 

[הווה פשוט]

יפה מאד! בורכת בכתיבה יפה.
הערה אחת - ה' באייר הוא לא יום הולדת ל'אדמה' אלא למדינה כישות לאומית.

ההבדל בין מדינת ישראל לארץ ישראל.
וזה מה שהשיר בא להדגיש אם הבנתי נכון.

מדינת ישראל וארץ ישראל וציונות ולאומיות ופטריוטיות, מה לי ולהגדרות ולסיווגים ולקטלוגים, מה לי ולעולם האנליזות ואנשי הכירורגיה המתנפלים בסכינים חדות על כל רעיון ודוחקים אותו למשבצת המתאימה, האונסים כל אידאל אל תחת קטוגריה קרירה.
ממיינים בלי הרף, מתייגים ומסדרים על מדפים מסומנים בתוך תיקיות צבעוניות.
עד שלא נותר שום ספק, שום תהיה וחשד, הכל ברור כשמש, הטוב והרע מופרדים בקריעה רועשת ומורחקים אל משבצות השחור והלבן, והרמקול מכריז מי אני ומי אתה ומה אנחנו והם ומה מותר ואסור וכדאי ומכוער וטהור וסביר.

וכל זה חובה,
מוכרחים אנו לעסוק בברור.

אבל לעתים אני נושם מלא ראותיי אויר עולמי מארבע הכנפות, לפעמים דברים שונים מתחברים לי, לפעמים אני רואה את החיים כדבר שהולך ומתאחד, כדבר שגדול הרבה יותר מארבע האמות המצומצמות שלנו, אני חווה אלוקות, אני מרגיש כחלק קטן ממשהו עצום. ולאו דוקא החלק הכי מוצלח שבו.

לפעמים אני רואה אדמה, ואני רואה המון יהודים והמון לבבות, ואוזניי שומעות שירים רבים, והלב שלי נמלא געגועים רבים,
ובלי לדעת את מה או את מי, בלי לחשוב על השיבוץ ועל השם המדויק, אני נופל ארצה ומנשק.
וחום נשיקתי עולה לרקיע, ומלאך טוב ומלאך רע, שניהם מרכינים ראש ואומרים
אמן.

 

[חנש]

אבל לעתים אני נושם מלא ראותיי אויר עולמי מארבע הכנפות, לפעמים דברים שונים מתחברים לי, לפעמים אני רואה את החיים כדבר שהולך ומתאחד, כדבר שגדול הרבה יותר מארבע האמות המצומצמות שלנו, אני חווה אלוקות, אני מרגיש כחלק קטן ממשהו עצום

משתתפת בחוויה.

 

[משולש ברמודה]

מדינת ישראל וארץ ישראל וציונות ולאומיות ופטריוטיות, מה לי ולהגדרות ולסיווגים ולקטלוגים, מה לי ולעולם האנליזות ואנשי הכירורגיה המתנפלים בסכינים חדות על כל רעיון ודוחקים אותו למשבצת המתאימה, האונסים כל אידאל אל תחת קטוגריה קרירה.

או זה נחמד לשמוע.
הסימון הכחול והלינקי יפה מאד אומנם ומלהיב את הלב אבל מומלץ כן להשתמש בו לקפיצות לדפים שבאמת קיימים אי שם ברשת האינטרנט

 

[הווה פשוט]

או זה נחמד לשמוע.
הסימון הכחול והלינקי יפה מאד אומנם ומלהיב את הלב אבל מומלץ כן להשתמש בו לקפיצות לדפים שבאמת קיימים אי שם ברשת האינטרנט

זה מה שקורה כשעוזבים את הטכנולוגיה הברורה והמסודרת ושוקעים בחלומות

 

[פרפרזה]

די, אתה הורס אותנו עם הכתיבה שלך...
אי אפשר יותר

אתה חייב לכתוב שירים לזמרים. חייב!!

 

[הווה פשוט]

די, אתה הורס אותנו עם הכתיבה שלך...
אי אפשר יותר

אתה חייב לכתוב שירים לזמרים. חייב!!

כמה נעים לשמוע, ממש תודה

 

[נ. גל]

נכנסתי כי ראיתי את המילים האהובות עליי ביותר בשירה העברית*, בכותרת.
קראתי והבנתי שיותר ממה שאני אוהבת את המילים, אני אוהבת את מכורתי.
נפלא כל כך לפגוש כתיבה שכזו.
*העברית ולא בלשון הקודש.

 

[הווה פשוט]

די, אתה הורס אותנו עם הכתיבה שלך...
אי אפשר יותר

אתה חייב לכתוב שירים לזמרים. חייב!!

נכנסתי כי ראיתי את המילים האהובות עליי ביותר בשירה העברית*, בכותרת.
קראתי והבנתי שיותר ממה שאני אוהבת את המילים, אני אוהבת את מכורתי.
נפלא כל כך לפגוש כתיבה שכזו.
*העברית ולא בלשון הקודש.

יתכן שהסיבה ש @רק תורה התלהב היא פחות בגללי ויותר מלאה גולדברג.
ובאמת אולי היתתי צריך לכתוב במפורש יותר.
המילים שלי בסוף מבוססים על השיר מכורה שלי ארץ נוי אביונה.


ומעיר לעיר ממדינה למדינה
אנודה עם שיר ותיבת נגינה
לתנות דלותך הזוהרת

לא זוכר הכל

 

[yonatanr]

יתכן שהסיבה ש @רק תורה התלהב היא פחות בגללי ויותר מלאה גולדברג.
ובאמת אולי היתתי צריך לכתוב במפורש יותר.
המילים שלי בסוף מבוססים על השיר מכורה שלי ארץ נוי אביונה.


ומעיר לעיר ממדינה למדינה
אנודה עם שיר ותיבת נגינה
לתנות דלותך הזוהרת

לא זוכר הכל

מתוך שירונט:

משירי ארץ אהבתי​

מילים: לאה גולדברג
לחן: דפנה אילת

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה -
למלכה אין בית, למלך אין כתר.
ושבעה ימים אביב בשנה
וסגריר וגשמים כל היתר.

אך שבעה ימים הורדים פורחים,
ושבעה ימים הטללים זורחים,
ושבעה ימים חלונות פתוחים,
וכל קבצנייך עומדים ברחוב
ונושאים חיוורונם אל האור הטוב,
וכל קבצנייך שמחים.

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה,
למלכה אין בית למלך אין כתר.
רק שבעה ימים חגים בשנה
ועמל ורעב כל היתר.

אך שבעה ימים הנרות ברוכים
ושבעה ימים שולחנות ערוכים,
ושבעה ימים הלבבות פתוחים,
וכל קבצנייך עומדים בתפילה,
ובנייך בנותייך חתן כלה,
וכל קבצנייך אחים.

עלובה שלי, אביונה ומרה,
למלך אין בית, למלכה אין כתר -
רק אחת בעולם את שבחך אמרה
וגנותך חרפתך כל היתר.

ועל כן אלך לכל רחוב ופינה,
לכל שוק וחצר וסמטה וגינה,
מחורבן חומתייך כל אבן קטנה -
אלקט ואשמור למזכרת.

ומעיר לעיר, ממדינה למדינה
אנודה עם שיר ותיבת נגינה
לתנות דלותך הזוהרת.

 

[הווה פשוט]

מתוך שירונט:

תודה רבה.
זה כל כך יפה, ומעלה נוסטלגיה, אין דברים אלה.

אגב פעם כתבתי פאראפראזה על השיר הזה,
אחפש את זה. אולי במקום הזה שאין הרבה אנשים שמסתכלים יהי ראוי להציג את זה מבלי להסתכן מידי

 

[הווה פשוט]

אגב פעם כתבתי פאראפראזה על השיר הזה,
אחפש את זה. אולי במקום הזה שאין הרבה אנשים שמסתכלים יהי ראוי להציג את זה מבלי להסתכן מידי

מצאתי.
אולי זה חריף מידי ולא מתאים אבל הבטחתי כבר.
זה נכתב בעקבות כמה מקרים של משפחות מפורקות טכנולוגית.
השתדלתי לשמור על המשקל שיהיה אפשר לשיר בלחן המקורי.

/// מִשִּׁירֵי הֶרֶס אַהֲבָתִי ///

מְכוּרָה שֶׁלִּי,
אֵשֶׁת צֵ'ט אֶבְיוֹנָה
לָאִמָּא אֵין בַּיִת, לְאַבָּא אֵין לֶחֶם
וְשִׁבְעָה יָמִים עָפִים כְּמוֹ שָׁעָה
עִם תְּגוּבוֹת, הוֹדָעוֹת, וְכָל הַיֶּתֶר.

אָח! שִׁבְעָה יָמִים הַקְּשָׁרִים פּוֹרְחִים
עִם שִׁבְעָה זָרִים הַמְּזַיְּפִים חִיּוּכִים
וְשִׁבְעָה מְדוֹרֵי גֵהִינוֹם פְּתוּחִים

וְכָל קַבְּצָנַיִךְ שׁוֹכְחִים לֶאֱכֹל
וְנוֹשְׂאִים חִוְרוֹנָם לַמָּסָךְ הַכָּחֹל
וְכָל מַלְאָכַיִךְ ... בּוֹכִים.

אִישׁ בּוֹגֵד בְּאִשְׁתּוֹ וְאִשָּׁה בְּבַעֲלָהּ
בָּנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ לֹא חָתָן לֹא כַּלָּה
וְכָל יְלָדַיִךְ זְנוּחִים.

עֲלוּבָה שֶׁלִּי
אֶבְיוֹנָה וּמָרָה
עַל מָסַךְ הַבַּיִת גּוֹלֶשֶׁת בַּסֵּתֶר
רַק קְבוּצַת וָואצְאַפּ אֶת שִׁבְחֵךְ אָמְרָה
וּגְנוּתֵךְ חֶרְפָּתֵךְ כָּל הַיֶּתֶר

עִם סְמַרְטְפוֹן בַּיָּד בְּכָל רְחוֹב וּפִנָּה
בְּכָל שׁוּק וְחָצֵר וְסִמְטָה וְגִנָּה
הַכֹּל חָרֵב, וַאֲפִלּוּ פִּסַּת תֹּם קְטַנָּה
לֹא נוֹתְרָה לִשְׁמֹר לְמַזְכֶּרֶת

וּמִפּוֹסְט לְפוֹסְט מִתְּגוּבָה לִתְגוּבָה
הִיא נָדָה עִם שִׁיר וּתְמוּנָה מַתְאִימָה
לְתַנּוֹת אֶת תְּלוּתָהּ בַּמִרְשֶׁתֶת

 

[חנש]

וּגְנוּתֵךְ חֶרְפָּתֵךְ כָּל הַיֶּתֶר

כתיבה קולחת.
קנאה(ת) סופרים.

 

[נ. גל]

וּמִפּוֹסְט לְפוֹסְט מִתְּגוּבָה לִתְגוּבָה
הִיא נָדָה עִם שִׁיר וּתְמוּנָה מַתְאִימָה
לְתַנּוֹת אֶת תְּלוּתָהּ בַּמִרְשֶׁתֶת

אאוצ'.

 

[אש קודש!]

שעור

נראה לי שצ"ל שיעור.

כתה א

הייתי כותבת כיתה א'.

"את"?!
"את חשה גלמודה"?

אאל"ט סימן שאלה צ"ל לפני מרכאות.

/// מִשִּׁירֵי הֶרֶס אַהֲבָתִי ///

מְכוּרָה שֶׁלִּי,
אֵשֶׁת צֵ'ט אֶבְיוֹנָה
לָאִמָּא אֵין בַּיִת, לְאַבָּא אֵין לֶחֶם
וְשִׁבְעָה יָמִים עָפִים כְּמוֹ שָׁעָה
עִם תְּגוּבוֹת, הוֹדָעוֹת, וְכָל הַיֶּתֶר.

אָח! שִׁבְעָה יָמִים הַקְּשָׁרִים פּוֹרְחִים
עִם שִׁבְעָה זָרִים הַמְּזַיְּפִים חִיּוּכִים
וְשִׁבְעָה מְדוֹרֵי גֵהִינוֹם פְּתוּחִים

וְכָל קַבְּצָנַיִךְ שׁוֹכְחִים לֶאֱכֹל
וְנוֹשְׂאִים חִוְרוֹנָם לַמָּסָךְ הַכָּחֹל
וְכָל מַלְאָכַיִךְ ... בּוֹכִים.

אִישׁ בּוֹגֵד בְּאִשְׁתּוֹ וְאִשָּׁה בְּבַעֲלָהּ
בָּנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ לֹא חָתָן לֹא כַּלָּה
וְכָל יְלָדַיִךְ זְנוּחִים.

עֲלוּבָה שֶׁלִּי
אֶבְיוֹנָה וּמָרָה
עַל מָסַךְ הַבַּיִת גּוֹלֶשֶׁת בַּסֵּתֶר
רַק קְבוּצַת וָואצְאַפּ אֶת שִׁבְחֵךְ אָמְרָה
וּגְנוּתֵךְ חֶרְפָּתֵךְ כָּל הַיֶּתֶר

עִם סְמַרְטְפוֹן בַּיָּד בְּכָל רְחוֹב וּפִנָּה
בְּכָל שׁוּק וְחָצֵר וְסִמְטָה וְגִנָּה
הַכֹּל חָרֵב, וַאֲפִלּוּ פִּסַּת תֹּם קְטַנָּה
לֹא נוֹתְרָה לִשְׁמֹר לְמַזְכֶּרֶת

וּמִפּוֹסְט לְפוֹסְט מִתְּגוּבָה לִתְגוּבָה
הִיא נָדָה עִם שִׁיר וּתְמוּנָה מַתְאִימָה
לְתַנּוֹת אֶת תְּלוּתָהּ בַּמִרְשֶׁתֶת

לבכות.
פשוט לבכות.

 

[הווה פשוט]

תודה על התקונים המקצועיים.
(או התיקונים?)