שיר אסתר

[דיונון]

"שמא על שקראתיו כלב?! שנאמר - 'הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי' (תהלים כב, כא). חזרה וקראתו אריה. שנאמר 'הושיעני מפי אריה' (תהלים כב, כב)". - מגילה טו:


עַל אַיֶּלֶת.

לְעֵת כָּזֹאת הִגִּיעָה.

פּוֹחֶדֶת, רוֹעֶדֶת.

בְּלִבָּהּ מְיַחֶלֶת -

אָנָּא הוֹשִׁיעָה,

אֲבוּדָה וְאוֹבֶדֶת.



בְּנַעַל זָהָב רַגְלָהּ הַדּוֹאֶבֶת,

כַּמָּה עוֹד דַּרְכָּהּ תֶּאֱרַךְ.



וְאַיֶּלֶת,

אַחַת דָּתָהּ -

שַׁחַת לָרֶדֶת.

לִגְאֹל מִתְפַּלֶּלֶת -

מִכֶּלֶב יְחִידָתָהּ.

חֻקּוֹ הִיא מוֹרֶדֶת.



דִּמְעָה מְלוּחָה אֶת לֶחְיָהּ צוֹרֶבֶת.

נִסְפֶּגֶת בַּמֶּשִׁי הָרַךְ.



לֹא! אַיֶּלֶת.

אִם לַנּוֹבֵחַ נִדְמָה

וּמוּלוּ מִתְמוֹדֶדֶת -

לֹא בִּי הַתּוֹחֶלֶת.

הִמָּלְכִי מְזִמָּה,

תּוּכְלִי לוֹ בּוֹדֶדֶת.



כְּיַלְדָּה נְטוּשָׁה, עַל חוֹף נֶעֱזֶבֶת.

אֱיָלָהּ מִמֶּנָּהּ בָּרַח.



וְהִיא כְּאַיֶּלֶת,

עַל מַיִם עוֹרְגָה.

לְמַעַן עַם וּמוֹלֶדֶת.

בְּדוּמִיָּה מְיַלֶּלֶת -

אֲרִי עָלַי לְהָרְגָהּ!

לְצֵל, לְסֵתֶר, מַגֶּדֶת.



חִזְקִי קְטַנָתִי, בַּת הָאוֹהֶבֶת.

כִּי אוֹר עָלַיִךְ זָרַח.