שיר אספקלריא

[דיונון]

מה אתה רואה, בן אדם
מה אתה רואה?
עיני רוחך עצום
חדל הבן דבר מתוך דבר
רק נוכח הבט ואמור
מה אתה רואה?

 

[פירי]

אשמח להרחבה

 

[ציורי לשון]

זה כל כך, אבל כל כך
נתון לפרשנות אינדבידואלית, לענ"ד, שזה מסקרן!
בכל אופן אני נהנית לי להשתעשע בחופש הזה לפרשנות שלי;
קודם כל שיר יפה, אני אוהבת את הסגנון הפיוטי / תנכ"י (?!) הזה.
אז מה אני רואה בו, בשיר?
הייתי יכולה לחשוב בכיוון של התבוננות בעולם כמות שהוא:
בלי פרשנויות (אפרופו פרשנות ), בלי נגיעות, בלי ניתוחים, בלי רגשות מערבבים.
ככה נקי, בעולם של הבורא ובמאורעות שהוא נותן לנו, כמה יופי יש בזה, כמה אור, כמה אמונה, וואו!

אפשר גם בכיוון של:
עבר. עתיד. הווה.
עתיד (רואה בעיני רוחו) - אל תחשוב על העתיד, אל תיסע הרחק.
עבר - חדל מלנסות להבין דבר מתוך דבר ממה שאירע.
הבט אל ההווה, תחיה אותו, תרגיש אותו, כי ההווה עדיין -- ומה אתה רואה?...

נהניתי גם מ- ה'אהיה פשוט'. אל תתחכם. להיות אנשים פשוטים, פשוטים באמת - זו חתיכת מתיקות, ועבודה...
ובקיצור; אפשר לכתוב על זה שיר

להמשיך?
כי אפשר עוד.
תודה בכל אופן.
ולמעשה, אשמח גם להרחבה.

 

[שיבת ציון]

מדהים.
דווקא עדיף, לדעתי, בלי הרחבה.
כל מילה מבטאת במדויק, ותוספת, לדעתי, רק תהרוס.

 

[איש המילה הכתובה]

שיר יפהפה שאוצר בתוכו כל כך הרבה אמת. מה שמעניין שגם ההפוך ממנו יכול להיות אמת:

מה אתה רואה, בן אדם
מה אתה רואה?
עיני רוחך פקח
חדל סכם דבר בעודו באיבו
רק רחוק השקף ואמור
מה אתה רואה?

 

[דיונון]

כפי שכבר נאמר, הרעיון שהשיר בא להביע הוא שלפעמים מרוב ידע, הקשרים וחיבורים שהראש מריץ כשרואים משהו - מפספסים את התמונה הראשונית, הגולמית. וכשמגיעה הבהירות הזו, זו הארה עצומה, זו מתנה.
ההתבוננות שלי אשר בשלה כתבתי אותו - היא אישית. אך השיר נכתב במכוון בצורה לא ממוקדת אלא כתבנית כללית שכל אחד יכול להתחבר אליה.
בפן הטכני -
ויהי דבר ה' אלי לאמר מה אתה ראה ירמיהו, ואמר מקל שקד אני רואה (ירמיה א יד).
המילים האלו תפסו אותי - כמובן אין כאן שום כוונה לפרש את הפסוק ואת גופם של דברים - במענה לשאלה 'מה אתה רואה?' אפשר לענות הרבה תשובות, כל מיני רעיונות שעולים לנו בראש, דוהרים ומתפרעים.
אבל התשובה היא, כמה פשוט: מקל שקד.