נחשפתי לאשכול לראשונה
וממש התרגשתי.
הרגשתי כ"כ רגשות שכאלו אני כתבתי והרגשתי
ממש "דבררו" את הרגשות שלי...
ישנו קושי מסוים שמלווה אותי בהיותי הארמי"ת שלא ראיתי שכתבו כאן
ומענין אותי אם יש עוד מתמודדים בזירה שלי...
אני טיפוס חברותי וזורם אחת שתמיד נחמדה עם כולם.
אך לצערי אין לי באמת חברות טובות לטווח ארוך
אני חושבת שהסיבה לכך היא שאני לא מקיימת כל מיני מחוות חבריות
כי אני חושבת שהחברה שלי היא גם הארמ"ית ואני מתנהגת כמו שהייתי רוצה שהתנהגו איתי.
ולא כמו שמתנהג שאר העולם
מה שיוצר פער בחברות
היא מצפה לתגובות מסוימות שאני אפילו לא חושבת עליהם
וזה יוצר ריחוק.....
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי
אשמח לשמווע אם יש כאלו שמרגישים כמוני ומצאו פתרונות...
מענין מאד.
אני מכירה את הצד ההפוך לגמרי,
אמנם נתינת אמון לוקחת תהליך אבל נוצרים קשרים חזקים ועמוקים מאד לאורך שנים רבות.
בעיניי הנקודה המשמעותית ולכאורה ההבדל פה, לפי מה שכתבת- היא יכולת התיווך של האדם האר"מ לסביבתו
ככל התקשורת תהיה יותר פתוחה, משתפת, מגשרת ומתווכת וכמובן בהנחה שהפרטנר מכיל ומבין ורוצה לשמוע,
כך הפערים ימוגו והקשר יתחזק.
עוד נקודה שעולה לי מקריאת דברייך,
בנוסף לתיווך שלך את עצמך לאחרים, בשבילך שהחברה תבין אותך, את צריכה גם בתוכך לעשות לעצמך מקום מבין לחברה- שהיא שונה ממך ולא אר"מית, להבין את ציפיותיה ואת סגנון החברות שלה ובמה שמתאפשר להתאים את עצמך בהנחה וזה חשוב לך.
כי מה שתיארת נשמע פשוט קצר של תיאום ציפיות ויכולות.
וכמובן, לא עם כל אחד זה באמת יצליח ולפעמים צריך לדעת להגיד לעצמנו הקשר הזה כנראה לא יצליח במתכונתו הנוכחית, ולבחור אם להשאיר אותו על אש נמוכה או לוותר לגמרי - מה שנכון לך.
אבל במידה ויש פוטנציאל לקשר חזק- לדעתי חבל לפספס בצורה כזאת.