הנושאים החמים
הנושאים החמים
גדי ישראלי
משתמש מקצוען
פרק ד
הוא סגר את דלת הבית, לא לפני שוידא בסקירה מהירה שהחלונות סגורים כראוי. החברותא הקבועה שלו שכב בחדר הפנימי חולה וחלש, ור' שמואל חש לבקרו לאחר סדר שלישי. את המרכבה שלח הביתה, הדרך קצרה ואויר הלילה הקריר יעשה טוב לגופו ולמחשבותיו העגומות. על בנו.
עיניו ניתרו מנקודה סמויה לרעותה ללא סדר, מעידות על חבלי מחשבה כבדים. הקמטים הרפויים במצחו שהלכו והתחזקו, הראו שהרהוריו קשים מנשא.
זוג עיניים נמוך יותר זהר בחשיכה מולו. מבטים הצטלבו. ראייתו של ר' שמואל התחדדה, ואז הרגיש גל חום שוטף את גופו במהירות, הפחד גרם לטיפות זיעה פניניות למלאות את פניו.
כלבו הענק והשחור של הפריץ נעץ טפריו בקרקע הקשה. חרחוריו הגרוניים וזנבו הרוטט לא השאירו מקום לספק. החיה האימתנית הנמיכה את קומתה כהכנה לזינוק.
ר' שמואל נסוג לאחור ברתיעה, ונמלט בקפיצה בחזרה על עקבותיו. הוא שמע את נשיפותיו המאומצות של הכלב מאחוריו, ודימה להרגיש את שיניו החדות משסעות את רגלו.
ריצתו הטרופה הובילה אותו לפרשת דרכים. מימין ומשמאל נפרש הרחוב חשוף למלא אורכו. באנחת יאוש המשיך קדימה – היישר ליער העבות.
קוצים ננעצו בבשרו, ענפים חבטו בראשו, סלעים נגפו ברגליו אבל הוא התמיד להתקדם במהירות על חייו, משתמש בידיו להגן על פניו. עד שהגיע לחומת שן הסלע הגבוהה.
ר' שמואל זינק לעומתה כשהוא מטפס עליה בידיים חשופות ושרוטות. כפות רגליו נאחזו בזיזים בכח. הוא נראה כמו עכביש שחור וענק עולה על הסלע הגדול.
הכלב השחור ייבב מתחתיו. קפץ לכאן ולכאן בנביחות מרוגזות. כשכש בזנבו ונעלם במעבה היער.
נשימותיו השורקניות של ר' שמואל הלכו ושקטו. הוא נפנה לסקור את היער מתחתיו ולשקול את מצבו. מדורת אש קטנה צדה את עיניו. מסביב לה ישבו צעירים מתנועעים ומריעים. ר' שמואל החליק מהסלע בזהירות, ניגש לבדוק את הענין.
חבורת הפוחזים נגלתה לפניו במלא מיאוסה. על גבי האש, עמדו שיפודים עמוסים בבשר נוטף דם. ידיהם לפתו בקבוקי יי"ש כשמדי פעם הערו את תוכנו לגרונם, וקולם הצרוד מפזם יחד שירי הוללות פרועים. פרצי צחוק משולהבים נתווספו לכרה העליזה.
הוא סגר את דלת הבית, לא לפני שוידא בסקירה מהירה שהחלונות סגורים כראוי. החברותא הקבועה שלו שכב בחדר הפנימי חולה וחלש, ור' שמואל חש לבקרו לאחר סדר שלישי. את המרכבה שלח הביתה, הדרך קצרה ואויר הלילה הקריר יעשה טוב לגופו ולמחשבותיו העגומות. על בנו.
עיניו ניתרו מנקודה סמויה לרעותה ללא סדר, מעידות על חבלי מחשבה כבדים. הקמטים הרפויים במצחו שהלכו והתחזקו, הראו שהרהוריו קשים מנשא.
זוג עיניים נמוך יותר זהר בחשיכה מולו. מבטים הצטלבו. ראייתו של ר' שמואל התחדדה, ואז הרגיש גל חום שוטף את גופו במהירות, הפחד גרם לטיפות זיעה פניניות למלאות את פניו.
כלבו הענק והשחור של הפריץ נעץ טפריו בקרקע הקשה. חרחוריו הגרוניים וזנבו הרוטט לא השאירו מקום לספק. החיה האימתנית הנמיכה את קומתה כהכנה לזינוק.
ר' שמואל נסוג לאחור ברתיעה, ונמלט בקפיצה בחזרה על עקבותיו. הוא שמע את נשיפותיו המאומצות של הכלב מאחוריו, ודימה להרגיש את שיניו החדות משסעות את רגלו.
ריצתו הטרופה הובילה אותו לפרשת דרכים. מימין ומשמאל נפרש הרחוב חשוף למלא אורכו. באנחת יאוש המשיך קדימה – היישר ליער העבות.
קוצים ננעצו בבשרו, ענפים חבטו בראשו, סלעים נגפו ברגליו אבל הוא התמיד להתקדם במהירות על חייו, משתמש בידיו להגן על פניו. עד שהגיע לחומת שן הסלע הגבוהה.
ר' שמואל זינק לעומתה כשהוא מטפס עליה בידיים חשופות ושרוטות. כפות רגליו נאחזו בזיזים בכח. הוא נראה כמו עכביש שחור וענק עולה על הסלע הגדול.
הכלב השחור ייבב מתחתיו. קפץ לכאן ולכאן בנביחות מרוגזות. כשכש בזנבו ונעלם במעבה היער.
נשימותיו השורקניות של ר' שמואל הלכו ושקטו. הוא נפנה לסקור את היער מתחתיו ולשקול את מצבו. מדורת אש קטנה צדה את עיניו. מסביב לה ישבו צעירים מתנועעים ומריעים. ר' שמואל החליק מהסלע בזהירות, ניגש לבדוק את הענין.
חבורת הפוחזים נגלתה לפניו במלא מיאוסה. על גבי האש, עמדו שיפודים עמוסים בבשר נוטף דם. ידיהם לפתו בקבוקי יי"ש כשמדי פעם הערו את תוכנו לגרונם, וקולם הצרוד מפזם יחד שירי הוללות פרועים. פרצי צחוק משולהבים נתווספו לכרה העליזה.
????)
