הנושאים החמים
הנושאים החמים
גדי ישראלי
משתמש מקצוען
בס"ד
פרק א'
שלש דמויות התנועעו ברחובות הדוממים. שחור הלילה נשבר בהבזקים כחולים שלוו ברעשי רקע אדירים. מטחי המים הכבדים הניסו את יושבי העיירה השלוה אל בקתות העץ או בתי הלבנים מול האח. רק קבוצת האלמונים בוססו בשלוליות הבוציות - זוג צעיר והזקן. האשה תמכה בזרוע שלובה בישיש שצעיף כבד ספוג מים היה כרוך על ראשו. הבעל רץ לפניהם כשמבטו תועה אנה ואנה.
מבנה גדול יחסית לבתים שמסביבו נראה לפניהם, הנרות עדיין דלקו בתוכו והפיצו אור חווריין ששלח זהרורי אור עדינים מסביב. בית המדרש.
איש שפוף יצא בגנבה מבית המדרש והחל לרוץ בכבדות לעבר חצר הבית הסמוך. האברך הצעיר זינק לקראתו:
"רבי יהודי, רבי יהודי!!!"
האיש נעצר ליד חלון בית המדרש והביט לאחוריו. נגוהות אור אחרונות של נרות החלב פרצו מהחלון והאירו את צדודית פניו.
האברך השעין יד אחת על הקיר, בידו השניה מחה את מצחו הנוטף, בלע אויר בחטף ואמר: "נתקענו בעיירה עם אביה של אשתי. תוכל לעזור לנו למצא מקום או אכסניא ללון רק הלילה? לפחות לחמי... הוא מבוגר וחלש, סכנה בשבילו להישאר בחוץ בלילה גשום כזה..."
"לך לרב שמואל הנגיד", ענה הגבאי. "הוא יארח אתכם בשמחה, ויש לו מקום ברווח לכולכם".
גבותיו של הצעיר התיישרו בתקוה. "היכן הוא גר?"
הגבאי הצביע אל מאחורי כתפו של האברך. הוא הסתובב ואימץ את עיניו בעלטה, כשרעם הרעים וברק הבריק ושטף באור את הצריח שהיתמר מעל לטירה ענקית אפופה בהוד קדומים. ברגע שלאחריו כיסתה החשכה את הארמון. הוא הסתובב בחזרה, הנרות כבו והגבאי נעלם.
"בואי, ליבי", אמר תוך שהוא תומך את הסב מהצד השני, "מצאתי לנו מקום".
שלשתם דידו לעבר האפלה ונעלמו בתוכה.
פרק א'
שלש דמויות התנועעו ברחובות הדוממים. שחור הלילה נשבר בהבזקים כחולים שלוו ברעשי רקע אדירים. מטחי המים הכבדים הניסו את יושבי העיירה השלוה אל בקתות העץ או בתי הלבנים מול האח. רק קבוצת האלמונים בוססו בשלוליות הבוציות - זוג צעיר והזקן. האשה תמכה בזרוע שלובה בישיש שצעיף כבד ספוג מים היה כרוך על ראשו. הבעל רץ לפניהם כשמבטו תועה אנה ואנה.
מבנה גדול יחסית לבתים שמסביבו נראה לפניהם, הנרות עדיין דלקו בתוכו והפיצו אור חווריין ששלח זהרורי אור עדינים מסביב. בית המדרש.
איש שפוף יצא בגנבה מבית המדרש והחל לרוץ בכבדות לעבר חצר הבית הסמוך. האברך הצעיר זינק לקראתו:
"רבי יהודי, רבי יהודי!!!"
האיש נעצר ליד חלון בית המדרש והביט לאחוריו. נגוהות אור אחרונות של נרות החלב פרצו מהחלון והאירו את צדודית פניו.
האברך השעין יד אחת על הקיר, בידו השניה מחה את מצחו הנוטף, בלע אויר בחטף ואמר: "נתקענו בעיירה עם אביה של אשתי. תוכל לעזור לנו למצא מקום או אכסניא ללון רק הלילה? לפחות לחמי... הוא מבוגר וחלש, סכנה בשבילו להישאר בחוץ בלילה גשום כזה..."
"לך לרב שמואל הנגיד", ענה הגבאי. "הוא יארח אתכם בשמחה, ויש לו מקום ברווח לכולכם".
גבותיו של הצעיר התיישרו בתקוה. "היכן הוא גר?"
הגבאי הצביע אל מאחורי כתפו של האברך. הוא הסתובב ואימץ את עיניו בעלטה, כשרעם הרעים וברק הבריק ושטף באור את הצריח שהיתמר מעל לטירה ענקית אפופה בהוד קדומים. ברגע שלאחריו כיסתה החשכה את הארמון. הוא הסתובב בחזרה, הנרות כבו והגבאי נעלם.
"בואי, ליבי", אמר תוך שהוא תומך את הסב מהצד השני, "מצאתי לנו מקום".
שלשתם דידו לעבר האפלה ונעלמו בתוכה.
