קראתי את כל ההסתייגויות מ"המצאת סיפורי שואה".
הדיון הזה עלה אצלנו בבית פעמים רבות מכיוון שזו חברה טובה שלי, ורציתי שבעלי יקרא ויביע דעה וגם יאמת פרטים - והוא ממש התנגד!
דוקא לבעלי אפשר לקרוא, ולא בסרקזם - "חובב ספרי שואה מושבע". זה אולי ביטוי קליל מדי לנושא כבד כמו השואה אבל זה בדיוק הוא. הוא רוצה לקרוא כל ספר שיצא לאור בנושא השואה ובעיקר סיפורי ניצולים. הוא גם יוצר קשר אישי עם כל ניצול שהוא יכול ומקשיב אישית לסיפורם. הוא בן לאב יוצא גרמניה - שמשפחתו הצליחה לעלות ארצה מיד לאחר ליל הבדולח, ורוב קרובי המשפחה שנשארו מאחור, נספו בשואה.
בעלי טוען את כל מה שכתבתם כאן, חוץ מהעניין של "משחק לידי האויב בהכחשת השואה".
הדעה שלי, למרות שאני מבינה את הדעה שלכם ו"מאיפה אתם מגיעים", היא אחרת.
והרשו לי לומר לכם אותה:
אני חושבת שבעבר כתבו ועוד יכתבו "סיפורים על רקע היסטורי". הרקע הוא היסטורי, הסיפור מומצא.
לרוב - הסיבה לכתיבת סיפורים אלה היא דוקא לחזק את התודעה ההיסטורית בקרב בני ימינו. לקרב את ההיסטוריה לצעירים של היום.
אם תראו את הספרים שאנחנו לוקחים מהספריה - החותמת הקודמת של הספריה היא לפעמים מתאריך עתיק - יולי 87, ספטמבר 1990 - אתם מבינים? אף אחד לא שואל אותם מהספריה!
הספרים האלה, שכולם נכתבו בידי ניצולים ומכילים סיפורים מדהימים! כל סיפור של ניצול הוא סיפור מופלא רצוף בהשגחה פרטית (שלא תמיד הכותב החילוני מודה בה) וניסים גלויים.
אבל מה? הם יושבים ומעלים אבק בספריה!!
הם כתובים בסגנון קצת מיושן, לא מתאים לצעירים בני זמנינו.
החילונים לא קוראים על השואה כ"כ הרבה, והחרדים לא ילכו לספריה חילונית.
והספרים האלה כבר לא נמכרים בחנויות!
אז מה נעשה?
ניתן לדור הזה של ניצולי השואה לדעוך, ואז נסתמך על כך שהדור הצעיר יקרא ספרי היסטוריה משעממים??!
להיפך!!
נקרב את הסיפורים לדור שלנו! נכתוב, נחדש סיפורים, נאמת את הפרטים ואת הרקע ההיסטורי ונחזק את תודעת השואה האיומה בקרב הדור הצעיר!!
אני חושבת שאין חשוב מזה!
הדיון הזה עלה אצלנו בבית פעמים רבות מכיוון שזו חברה טובה שלי, ורציתי שבעלי יקרא ויביע דעה וגם יאמת פרטים - והוא ממש התנגד!
דוקא לבעלי אפשר לקרוא, ולא בסרקזם - "חובב ספרי שואה מושבע". זה אולי ביטוי קליל מדי לנושא כבד כמו השואה אבל זה בדיוק הוא. הוא רוצה לקרוא כל ספר שיצא לאור בנושא השואה ובעיקר סיפורי ניצולים. הוא גם יוצר קשר אישי עם כל ניצול שהוא יכול ומקשיב אישית לסיפורם. הוא בן לאב יוצא גרמניה - שמשפחתו הצליחה לעלות ארצה מיד לאחר ליל הבדולח, ורוב קרובי המשפחה שנשארו מאחור, נספו בשואה.
בעלי טוען את כל מה שכתבתם כאן, חוץ מהעניין של "משחק לידי האויב בהכחשת השואה".
הדעה שלי, למרות שאני מבינה את הדעה שלכם ו"מאיפה אתם מגיעים", היא אחרת.
והרשו לי לומר לכם אותה:
אני חושבת שבעבר כתבו ועוד יכתבו "סיפורים על רקע היסטורי". הרקע הוא היסטורי, הסיפור מומצא.
לרוב - הסיבה לכתיבת סיפורים אלה היא דוקא לחזק את התודעה ההיסטורית בקרב בני ימינו. לקרב את ההיסטוריה לצעירים של היום.
אם תראו את הספרים שאנחנו לוקחים מהספריה - החותמת הקודמת של הספריה היא לפעמים מתאריך עתיק - יולי 87, ספטמבר 1990 - אתם מבינים? אף אחד לא שואל אותם מהספריה!
הספרים האלה, שכולם נכתבו בידי ניצולים ומכילים סיפורים מדהימים! כל סיפור של ניצול הוא סיפור מופלא רצוף בהשגחה פרטית (שלא תמיד הכותב החילוני מודה בה) וניסים גלויים.
אבל מה? הם יושבים ומעלים אבק בספריה!!
הם כתובים בסגנון קצת מיושן, לא מתאים לצעירים בני זמנינו.
החילונים לא קוראים על השואה כ"כ הרבה, והחרדים לא ילכו לספריה חילונית.
והספרים האלה כבר לא נמכרים בחנויות!
אז מה נעשה?
ניתן לדור הזה של ניצולי השואה לדעוך, ואז נסתמך על כך שהדור הצעיר יקרא ספרי היסטוריה משעממים??!
להיפך!!
נקרב את הסיפורים לדור שלנו! נכתוב, נחדש סיפורים, נאמת את הפרטים ואת הרקע ההיסטורי ונחזק את תודעת השואה האיומה בקרב הדור הצעיר!!
אני חושבת שאין חשוב מזה!