(אני אמא של "אושר", אני בת לאם "בוגרת אושוויץ" ויש לי כמה הערות, אם תרשו לי)
קראתי בעיון את הסיפור, ובהשוואה לסיפורי אמי יש לי כמה תמיהות (ציטוטים מהסיפור הסגרתי בסולמיות)
#אחרי מילוי הטפסים, נשלחנו אל צריפי המגורים.#
אמי הגיעה לאושוויץ בתש"ד (1944) ולא היו שום טפסים - היתה רק סלקציה על ידי מנגלה.
#המיטות היו איומות,#
לא היו מיטות, היו דרגשים צרים, ובבלוק אחד ענק גם זה לא, ואלף נשים שכבו על הארץ - שם היתה אמי ושמעתי זאת מפיה. גם אם את אומרת "איומות" - המלה "מיטות" מציירת משהו לא נכון.
#הגיע יהודי מבלוק 8 לתקן את החשמל באולם הכינוסים.#
אולם כינוסים? היה דבר כזה?
#בבוקר שלמחרת הוטלתי אני לצריף החולים, לראות את עוצמת השקר שבמאמרי.
שבועיים אחר כך כששבתי לעבוד,#
ככל הידוע לי, לצריף החולים הגיעו רק במצב אנוש, ונס ממש נדרש כדי לשוב משם לבלוקים. הדרך הרגילה היתה לקרמטוריום.
#. ועלה על דעתי, שאולי בכל זאת. שאחרי כל כך הרבה שנים, כשהסיוטים כבר חלפו מזמן, אני ישנה טוב בלילות, רגועה יותר...#
ככל הידוע לי, כשניצולי השואה הגיעו לזקנה הם לא ישנו יותר רגועים אלא להיפך. אבל אולי היו יוצאים מהכלל.
אלה היו הערות לגבי נושא השואה, ולהלן הערות בעניין עריכה ולשון.
#הוא לא נראה כה מרווח עכשיו: מכונת הכתיבה עמדה באמצע השולחן, דף מכוסה מלים בתוכה וערימת דפים לצידה; מחברות ודפדפות היו בכל מקום, על השולחן והכסאות והמיטות; ודפים, דפים נקיים ודפים כתובים ומלאי קוים ותיקונים, וסל הניירות היה מלא.#
מתוך קריאת הסיפור (פעם אחת) התרשמתי כי יונתן הגיע לסבתו כיומיים לאחר שסיימה לכתוב את סיפורה, וזה מוזר איך הספיקה למלא כל כך הרבה ניירות בזמן קצר כל כך... צריך להוסיף איזה מימד של זמן שיבהיר זאת.
#כל איברינו היו תפוסים מן העמידה#
המילה "תפוסים" אינה מתאימה מבחינת המשלב הלשוני. מוטב לכתוב "נוקשים" או "מאובנים".
#הוא הכה באלתו בגב ראשה#
"בגב ראשה" זה עב"מ. עורפה או קדקדה, ואם לא זה ולא זה (??) כתבי "בצידו האחורי של ראשה".
#קטן פי עשר# - פי עשרה, כמובן.
#בתחילה: בוודאי שהיא כתבה את הסיפור. ואחר כך: היא - כתבה - את - הסיפור!
התחושה שהוא טיפש גמור, ואחר כך שמחה, שמחה שלא ידע שהיא קיימת בכלל בעולם, שמחה שהעתיקה את נשימתו והותירה אותו חלש בעוצמתה.#
זה נראה כאילו נשמט משפט או כמה מילים בפתיח של פסקה זו.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
