הנושאים החמים
הנושאים החמים
היום פגשתי במסיבת סוף שנה שתי ניקיות מפרוג... אחת מהן שמעה שאני הסופרת א. פרי וניגשה לדבר איתי, ומאוחר יותר פגשתי את השניה הן אפילו הסכימו לומר לי את שם הניק שלהן.
זה היה מביך ממש, התנצלתי על מה שאני כותבת, ועל שאני כותבת בכלל, והיא דווקא שיבחה ואמרה שהיא לא רואה משהו לא טוב בכתיבה שלי...
אמרתי לה שאני רוצה להתנתק מהתלות במסך והיא הסכימה שיש תלות מסוימת. זה היה מצחיק ומביך כאחד. אמרתי לשניה שמעניין איך היינו מגיבות אם היה מפגש לכל הניקיות בפרוג והיא אמרה שזה היה מוריד לנו את הערך של הבמה הוירטואלית כי כל היופי זה שיש שיח בלי לראות מי נמצא שם...
בכל זאת זה די גרם לי להבין עד כמה המסך הוא רק מסך, רובוט, עם לייקים ותגובות, ואין תחליף לעולם האמיתי, האנושי.
הפלוס - נוצר בינינו חיבור שאילולא הבמה בפרוג הן לא היו "מכירות" אותי, ואני לא אותן, לא היינו מדברות בכלל ולא מכירות.
אז עדיין אני צריכה לעכל את המפגש, שהיה בשבילי ממש מפתיע ומרתק, אני מודה לה' שזיכה אותי להכיר נשים כל כך טובות ומדהימות, ושלמדתי על עצמי המון דברים חדשים...
בעקבות המפגש המדהים שהוביל אותי להבנה כמה כולנו בני אדם זהים עם מטרות זהות, החלטתי לעלות לכאן שיר שכתבתי לא מזמן. חיפשתי שיר מעניין ומצאתי את השיר הבא - "אנא בכוח" השיר הוא עם משמעות שאפשר להמשיל אותה לכל מצב בחיים, החל מכנסת ישראל (כפי שחז"ל כינו את עם ישראל), המדינה, אמן שרוצה לפרוץ החוצה, כישרון מעניין, וכל דבר בעולם שיש בו משהו חדש שצריך להתגלות...
אנא בכח
גדולתך
תתיר צרורה
מיד עצמה
עזור לה
להתגבר
על הכבלים
שכבלה
את עצמה
עזור לה לצאת
מתוך מחוזות
השקר,
התעתוע,
הזוהר,
העצמיות,
אל מחוזות
של תקווה
אנא בכח
גדולתך
תביא לצרורה
בצרור החיים
פשוט,
חיים.
*כמה מילים על התלות במסך, שאני הרבה מדברת וכותבת על זה: באיזשהו מקום הסכמתי עם עצמי שהמסך כאן,
אי אפשר להילחם, אולי זה גם לא רצוי, כי זה בסך הכל כלי, וצריך ללמוד להתנהל איתו באופן בריא ונכון, שהוא ישרת אותנו ויתן לנו מידע, כלים להתקדם ויהיה המשרת שלנו... ולא ישות בפני עצמה שצריך להכנע לה.
זה היה מביך ממש, התנצלתי על מה שאני כותבת, ועל שאני כותבת בכלל, והיא דווקא שיבחה ואמרה שהיא לא רואה משהו לא טוב בכתיבה שלי...
אמרתי לה שאני רוצה להתנתק מהתלות במסך והיא הסכימה שיש תלות מסוימת. זה היה מצחיק ומביך כאחד. אמרתי לשניה שמעניין איך היינו מגיבות אם היה מפגש לכל הניקיות בפרוג והיא אמרה שזה היה מוריד לנו את הערך של הבמה הוירטואלית כי כל היופי זה שיש שיח בלי לראות מי נמצא שם...
בכל זאת זה די גרם לי להבין עד כמה המסך הוא רק מסך, רובוט, עם לייקים ותגובות, ואין תחליף לעולם האמיתי, האנושי.
הפלוס - נוצר בינינו חיבור שאילולא הבמה בפרוג הן לא היו "מכירות" אותי, ואני לא אותן, לא היינו מדברות בכלל ולא מכירות.
אז עדיין אני צריכה לעכל את המפגש, שהיה בשבילי ממש מפתיע ומרתק, אני מודה לה' שזיכה אותי להכיר נשים כל כך טובות ומדהימות, ושלמדתי על עצמי המון דברים חדשים...
בעקבות המפגש המדהים שהוביל אותי להבנה כמה כולנו בני אדם זהים עם מטרות זהות, החלטתי לעלות לכאן שיר שכתבתי לא מזמן. חיפשתי שיר מעניין ומצאתי את השיר הבא - "אנא בכוח" השיר הוא עם משמעות שאפשר להמשיל אותה לכל מצב בחיים, החל מכנסת ישראל (כפי שחז"ל כינו את עם ישראל), המדינה, אמן שרוצה לפרוץ החוצה, כישרון מעניין, וכל דבר בעולם שיש בו משהו חדש שצריך להתגלות...
אנא בכח
גדולתך
תתיר צרורה
מיד עצמה
עזור לה
להתגבר
על הכבלים
שכבלה
את עצמה
עזור לה לצאת
מתוך מחוזות
השקר,
התעתוע,
הזוהר,
העצמיות,
אל מחוזות
של תקווה
אנא בכח
גדולתך
תביא לצרורה
בצרור החיים
פשוט,
חיים.
*כמה מילים על התלות במסך, שאני הרבה מדברת וכותבת על זה: באיזשהו מקום הסכמתי עם עצמי שהמסך כאן,
אי אפשר להילחם, אולי זה גם לא רצוי, כי זה בסך הכל כלי, וצריך ללמוד להתנהל איתו באופן בריא ונכון, שהוא ישרת אותנו ויתן לנו מידע, כלים להתקדם ויהיה המשרת שלנו... ולא ישות בפני עצמה שצריך להכנע לה.
נערך לאחרונה ב:
).
