שיר אמא

[מימיי]

שיר ישן שמצאתי:

שהלחיים רטובות
והאף אדום

שהעיניים עצובות
והלב אטום

שהאור נחלש
והשמש שוקעת

שהקור מגיע
ונטרפת הדעת

אז תבואי
ותנגבי עיניים

תחבקי לב
והוא יימס כמים

תדליקי אור
תביאי זריחה

תשני עולם
תשיבי מנוחה

ותגידי בלי מילים
שעל כל פשעים

תכסה האהבה

 

[-חיה-]

מדהים!
אהבתי את המבנה של השיר ועוד יותר אהבתי ששברת אותו בסוף,

ותגידי בלי מילים
שעל כל פשעים

תכסה האהבה

פשוט יפהפה!

 

[~שפרה~]

יפיפה!

 

[ifatrosh]

שיר ישן שמצאתי:

שאת כתבת?
יש לו מנגינה? נראה שמתבקש שתהיה מנגינה.

 

[שועל ספרות.]

לגזור ולתלות בבית מתמודדים/ות.
מדהים!

 

[מימיי]

שאת כתבת?

כן.

יש לו מנגינה? נראה שמתבקש שתהיה מנגינה.

לא
יכולים להמציא

 

[חני כהן :)]

אהבתי

 

[ניהול קהילת כתיבה]

יפה מאוד.

​

​

כְּשֶׁ־ ולא שֶׁ־​

בפתיחה של תיאור זמן נכון לומר 'כְּשֶׁ־' – בלי להשמיט את הכ"ף:

• כשנגיע לגשר – נעבור אותו (ולא "שנגיע").
• חשבתי עליך כששמעתי את השיר שלנו (ולא "ששמעתי").
• כשאומרים לי שמש, אני יכול לחשוב על קיץ (ולא "שאומרים").

הרצף כְּשֶׁ־, בדיוק כמו כַּאֲשֶׁר, פותח פסוקית זמן ועונה על השאלה 'מתי'.
לעומת זאת המילית שֶׁ־ פותחת פסוקיות העשויות לענות על השאלה 'איזה' או 'מה'.
למשל: ‍‍‍‍‍‍ ‍‍

• הספר שקראנו היה מצוין. (עונה על השאלה: איזה ספר?)
• הבטחתי לו שאבוא לבקר. (עונה על השאלה: מה הבטחתי?)

בלשון הדיבור רווח למדי השימוש בש־ במקום כש־, והתופעה הולכת וחודרת גם לכתיבה. יסודו של השיבוש הזה הוא ככל הנראה פונטי: השמטה או הבלעה של ההגה k הנהגה ברצף כש־ בלא תנועה (מדובר בשווא נע הנהגה בלשוננו היום כשווא נח).

 

[מימיי]

יפה מאוד.

​

​

כְּשֶׁ־ ולא שֶׁ־​

בפתיחה של תיאור זמן נכון לומר 'כְּשֶׁ־' – בלי להשמיט את הכ"ף:

• כשנגיע לגשר – נעבור אותו (ולא "שנגיע").
• חשבתי עליך כששמעתי את השיר שלנו (ולא "ששמעתי").
• כשאומרים לי שמש, אני יכול לחשוב על קיץ (ולא "שאומרים").

הרצף כְּשֶׁ־, בדיוק כמו כַּאֲשֶׁר, פותח פסוקית זמן ועונה על השאלה 'מתי'.
לעומת זאת המילית שֶׁ־ פותחת פסוקיות העשויות לענות על השאלה 'איזה' או 'מה'.
למשל: ‍‍‍‍‍‍ ‍‍

• הספר שקראנו היה מצוין. (עונה על השאלה: איזה ספר?)
• הבטחתי לו שאבוא לבקר. (עונה על השאלה: מה הבטחתי?)

בלשון הדיבור רווח למדי השימוש בש־ במקום כש־, והתופעה הולכת וחודרת גם לכתיבה. יסודו של השיבוש הזה הוא ככל הנראה פונטי: השמטה או הבלעה של ההגה k הנהגה ברצף כש־ בלא תנועה (מדובר בשווא נע הנהגה בלשוננו היום כשווא נח).

תודה!

באמת בהתחלה כתבתי כש..., אבל היה נראה לי עמוס מידי.
אתקן לעצמי.