תקדים: חסיד תושב ערד זכה בתביעה נגד קווי הנייעס, וזכה היום (ראשון) בבית משפט בפיצוי של 700 ₪ על כל צינתוק (צליל וניתוק) שמוגדר דואר זבל, ובסך הכל זכה ב-34,300 ₪ פיצוי .
בתביעה שמתנהלת מזה כשלוש שנים תבע יהודה אריה לייב קופרברג, מפעיל הארגון "זכותך - מוקד סיוע לתביעות קטנות", פיצוי מחברת "ימות המשיח" על הודעות "צלצול - ניתוק" (צינתוק) פרסומיות שקיבל.
התביעה התנהלה תחילה בבית משפט לתביעות קטנות, אך לאחר מכן עברה לבית משפט השלום בירושלים.
בתביעה טען קופרברג כי על חברת "ימות המשיח" לשלם על פי חוק הספאם עבור כל שיחה שקיבל ובנוסף עליה לחשוף בפניו את האחראיים לשיחות בכדי שיוכל לתבוע אותם.
חברת "ימות המשיח" סירבה לכל אורך הדרך לחשוף את פרטי לקוחותיה בטענה כי התובע מעוניין בדבר משיקולים פוליטיים.
השופט אישר לחברת "ימות המשיח" לא לחשוף את פרטי לקוחותיה, אך טען שלאי חשיפת הלקוחות עלול להיות משקל ראייתי.
השופט פסק כי מכיוון שהנתבעת לא הביאה ראיות כי במקרה זה נשמר החוק, וכי למרות שהחברה יכלה לכל הפחות לפנות ללקוחותיה ולהביא מהם ראיות שהפנייה נעשתה כחוק לא הובאו ראיות שכאלה, ניתן להניח כי הפנייה נעשתה שלא כחוק.
בנוסף, השופט קבע כי מכיוון שחברת "ימות המשיח" עצמה מרוויחה כסף מכל דקה נכנסת, לחברה עצמה יש אינטרס להגדיל את כמות הדקות ומשך החברה איננה מוגדרת כ-"פלטפורמה" אלא כמפרסמת בעצמה.
מכיוון ש-"ימות המשיח" לא מרוויחים את כל הכסף אלא חלקו עובר למפעיל הקו, השופט קבע כי חברת "ימות המשיח" תשלם 700 ש"ח לכל שיחה שבוצעה במקום הסכום המופיע בחוק שעומד על 1000 ש"ח.
השופט קיבל את צילומי המסך של התובע כראיה, ופסק שעל חברת "ימות משיח" לשלם 700 ש"ח לכל שיחה שהופיעה בצילומי המסך של הטלפון, וס"ה 34,300 ש"ח.
הפסיקה מהווה מכה קשה לחברת "ימות המשיח" מכיוון שפסיקה זו סוללת את הדרך לתביעות בסכומי עתק שעלולים להגיע למאות מליוני שקלים על שיחות דומות שבוצעו דרך מערכות החברה בשנים האחרונות.
לחברת "ימות המשיח" יש אפשרות לערער על הפסיקה, כך שייתכן שהסיפור עדיין לא נגמר.
בתביעה שמתנהלת מזה כשלוש שנים תבע יהודה אריה לייב קופרברג, מפעיל הארגון "זכותך - מוקד סיוע לתביעות קטנות", פיצוי מחברת "ימות המשיח" על הודעות "צלצול - ניתוק" (צינתוק) פרסומיות שקיבל.
התביעה התנהלה תחילה בבית משפט לתביעות קטנות, אך לאחר מכן עברה לבית משפט השלום בירושלים.
בתביעה טען קופרברג כי על חברת "ימות המשיח" לשלם על פי חוק הספאם עבור כל שיחה שקיבל ובנוסף עליה לחשוף בפניו את האחראיים לשיחות בכדי שיוכל לתבוע אותם.
חברת "ימות המשיח" סירבה לכל אורך הדרך לחשוף את פרטי לקוחותיה בטענה כי התובע מעוניין בדבר משיקולים פוליטיים.
השופט אישר לחברת "ימות המשיח" לא לחשוף את פרטי לקוחותיה, אך טען שלאי חשיפת הלקוחות עלול להיות משקל ראייתי.
השופט פסק כי מכיוון שהנתבעת לא הביאה ראיות כי במקרה זה נשמר החוק, וכי למרות שהחברה יכלה לכל הפחות לפנות ללקוחותיה ולהביא מהם ראיות שהפנייה נעשתה כחוק לא הובאו ראיות שכאלה, ניתן להניח כי הפנייה נעשתה שלא כחוק.
בנוסף, השופט קבע כי מכיוון שחברת "ימות המשיח" עצמה מרוויחה כסף מכל דקה נכנסת, לחברה עצמה יש אינטרס להגדיל את כמות הדקות ומשך החברה איננה מוגדרת כ-"פלטפורמה" אלא כמפרסמת בעצמה.
מכיוון ש-"ימות המשיח" לא מרוויחים את כל הכסף אלא חלקו עובר למפעיל הקו, השופט קבע כי חברת "ימות המשיח" תשלם 700 ש"ח לכל שיחה שבוצעה במקום הסכום המופיע בחוק שעומד על 1000 ש"ח.
השופט קיבל את צילומי המסך של התובע כראיה, ופסק שעל חברת "ימות משיח" לשלם 700 ש"ח לכל שיחה שהופיעה בצילומי המסך של הטלפון, וס"ה 34,300 ש"ח.
הפסיקה מהווה מכה קשה לחברת "ימות המשיח" מכיוון שפסיקה זו סוללת את הדרך לתביעות בסכומי עתק שעלולים להגיע למאות מליוני שקלים על שיחות דומות שבוצעו דרך מערכות החברה בשנים האחרונות.
לחברת "ימות המשיח" יש אפשרות לערער על הפסיקה, כך שייתכן שהסיפור עדיין לא נגמר.