יש לי 6 ילדים במוסדות לימוד שונים.
ל2 מהם יש נמנעים מגלוטן (לאחת יש 2 באותה כיתה)
ולאחד יש אלרגיה לחלבי.
לא מרגישה שזה מגביל אותי במיוחד, הבנות שלי בד"כ מעדיפות לחלק פרסון.
וללכת לקבץ את כל האלרגים - שגם ככה מתמודדים עם ההמנעות שלהם עצמם, ולקבצם לכיתה מולטיאלרגית, מה שימנע מהם עוד מוצרים, הרבה פחות הוגנת, להרגשתי.
בגלוטן, יש משהו יותר נשלט.
אם ילד לידך אוכל גלוטן, חוץ מזה שזה מגרה אותך (לא מקטינה את הקושי, זה אתגר לא פשוט בכלל! מצריך שליטה עצמית גדולה, סוג של דיאטה לכל החיים. קשוח מאוד מאוד), זה לא מסכן אותך ואתה לא צריך גם להתמודד מול העולם שלא תמיד נחמד ומבין,
בניגוד לאלרגי שמגע/ריח עשוי לסכן אותך, זה אומר שלפעמים אתה ממש תלוי בסביבה שלך, כמה היא רגישה ומצליחה להבין את הקושי של השני. וזה לא תמיד קל.
זה גורם להרבה סטרס.
הבדל בהתמודדות.
ולכל מי שקשה לה עם האלרגיות של החברים של הילדים,
אני חושבת שזו הזדמנות שלנו לחנך את הילדים שלנו לגדול לאנשים טובים יותר, רגישים יותר לשני, רואים יותר את השני.
אנקדוטה,
שנה שעברה בגן של הילדה שלי הייתה ילדה רגישה לגלוטן.
לילדה היה חשוב מאוד להביא ממתק מסויים שמכיל גלוטן וחשבה שניתן לתת לילדה שרגישה ממתק אחר.
הרגשתי שעבורי כאמא זו הזדמנות טובה לחנך את הילדה שלי להתחשבות ולרגישות בזולת.
חשבנו ביחד כמה לא נעים יהיה לילדה להרגיש שונה ובכלל, אולי להתגרות ממשהו אחר שחברותיה אוכלות.
הילדה השתכנעה וקנינו צ'יפס אני חושבת
בהזדמנות הבאה, בצורה טבעית היא כבר הציעה להביא ממתק בלי גלוטן בשביל כולם
היא ראתה כמה אני גאה בה על כך.
אפרופו גלוטן, מאז ששמעתי על גיס ואחיינית עם גלוטן, משתדלת להביא למפגשים מאכל ללא גולטן.
אחד הדברים שהכי משמחים אותי אצל הילדים שלי, זה לראות אותם רואים את השני ורגישים לשני.
הלואי שאצליח בזה.
זה מתחיל בדיוק בדברים האלה...