דרוש מידע אין דבר שלם יותר מלב שבור הרבי מקוצק מחפשת הסבר והרחבה

[נננה]

מחפשת הסבר מהמקורות על אימרתו ךל הרבי מקוצק

 

[נננה]

ממש חשוב לי מישהו יודע??????.יכול לעזור?????

 

[אני תפילה]

לב שבור מעיד על הפך גבהות הלב.
כמדומני שהכוונה לענווה ושיפלות ברך לא כלפי עצמו אלא מול בוראו.

 

[יאסעלעS]

כשיש לאדם לב שבור הוא מתבייש מעצמו, מבורא כל העולים, מכככולם...
אז כשהוא עושה מה שיהיה, אם לגשת לעמוד להתפלל, או לתת עצה טובה, זה יהיה עם כל הלב, כי הוא מרגיש את ליבו, וחוץ מזה הוא אינו יכול לזייף או לערבב אינטרסים שלו עצמו, כי כאמור מחזיק עצמו לכלום,
הלוואי שנהיה שם...
חבל שאין אימוג'י של מרים ידיים לשמיים...

 

[yossilang]

לב אדם אשר לא הרגיש בקושי, באתגר, במשבר כלשהו- לא יהיה בו רצון להתקדם. אדם עם לב שבור, כלי שבור, יגיע לתחושות שיגרמו לו לרצות לקשר עם ה'. המציאות מוכיחה כי בעוונותינו, כאשר קשה לנו, אנחנו יותר מתפללים ומבקשים על החסר לנו.

 

[י. הגרשוני]

מתוך ספר נצח ישראל למהר"ל פרק כג:
...שהוא יודע בחסרונו,
ולכך מתעצב בחסרונו, וראוי הוא להשלמה.
אבל השמח,
הרי בדעתו שהוא שלם, ואינו מבקש בהשלמתו, לכך אין מקבל השלמה.
ודבר זה ענין נפלא מאוד מאוד.

ועל כך כמובן ראוי להוסיף
את אימרתו השנונה של הרה"ק שמחה בונים מפשיסחה זיע"א
יהודי זקוק שיהיו לו שני כיסים
האחד, 'בשבילי נברא העולם'
והשני, 'ואנכי עפר ואפר'
ומתפקידו להשתמש בכל אחד מהכיסים כפי הצורך

 

[יעלזו חסידים]

אורח חיים סימן תקפ"א סעיף א' (הלכות ראש השנה):
"וידקדקו לחזר אחר שליח ציבור היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר למצוא, שיתפלל סליחות וימים נוראים, ושיהא בן שלושים שנים, גם שיהא נשוי (כל בו). מיהו כל ישראל כשרים הם, רק שיהיה מרוצה לקהל"
משנ"ב ס"ק י"ב:
"שיהא בן שלושים – שאז ראוי בן לוי לעבודה, ותפילה הוא כנגד עבודה. וגם שאז ליבו נשבר ונדכה".

 

[נננה]

מתוך ספר נצח ישראל למהר"ל פרק כג:
...שהוא יודע בחסרונו,
ולכך מתעצב בחסרונו, וראוי הוא להשלמה.
אבל השמח,
הרי בדעתו שהוא שלם, ואינו מבקש בהשלמתו, לכך אין מקבל השלמה.
ודבר זה ענין נפלא מאוד מאוד.

ועל כך כמובן ראוי להוסיף
את אימרתו השנונה של הרה"ק שמחה בונים מפשיסחה זיע"א
יהודי זקוק שיהיו לו שני כיסים
האחד, 'בשבילי נברא העולם'
והשני, 'ואנכי עפר ואפר'
ומתפקידו להשתמש בכל אחד מהכיסים כפי הצורך

קולע וחזק!!!

 

[נננה]

מחבר ספר נקודה טובה:
אז מה בעצם עלינו לעשות? להסתכל על הרע שיש בקרבנו או להתעלם ממנו? לתת לו מקום בחיינו או לא? זה יכול להיות מבלבל מאוד. אנחנו קוראים בספר שאמור לחבר אותנו אל הנקודות הטובות שלנו ובינתיים עסקנו בנקודות השליליות ובכוחות השליליים שבקרבנו.

מעבר לכך – גם אם אני צריך לראות את הרע כדי לעבור דרכו – האם אני צריך להתעסק בו כל הזמן? להרגיש את הכאבים, את הבלבול ואת התסכול שלי כל היום?

התשובה הקצרה של רבי נחמן היא – לא. במשך עשרים ושלוש שעות ביממה הֱיֵה בשמחה וברצונות טובים, ובמשך שעה אחת תן לעצמך להיות בלב נשבר.

"אף שגם לב נשבר הוא טוב מאד, עם כל זה הוא רק באיזו שעה, וראוי לקבוע לו איזה שעה ביום לְשַׁבֵּר לבו ולפרש שיחתו לפניו יתברך, כמובא אצלנו, אבל כל היום כולו צריך להיות בשמחה" (ליקוטי מוהר"ן, סימן כד).

מהו לב נשבר? מה ההבדל בין לב נשבר ובין עצבות?

בלב נשבר אדם מסתכל פנימה ורואה דברים שהוא רוצה לשנות. דברים שהוא ממש לא מרוצה מהם. כשמישהו מנסה למשל לא לכעוס, ולעבוד על מידת הכעס שלו, ואז ברגע של משבר נופל בזה שוב וצועק על הילדים שלו מתוך כעס − זה לב נשבר. זה כואב. ואם נותנים לכך מקום – זה כואב מאוד.


לב נשבר איננו ייאוש. הוא הפוך מייאוש. למעשה, זהו מצב של תקווה ורצון לראות את הקושי, לקחת אוויר, להודות שאני צריך עזרה, שאני רוצה להשתנות. לב נשבר הוא להבין ולהאמין שאף שאני רחוק מהמקום שבו אני רוצה להיות – אני יכול עוד להגיע לשם. אבל אני לא מדמיין שהכול בסדר. אני לא מתנהג כאילו כלום לא קרה. אם החלטתי להפסיק לכעוס ושוב התפרצתי – זה לא בסדר ואני צריך לתקן את זה. אך ראשית, עליי להסכים לכאוב את העניין, כדי שרצון לשינוי יתעורר בעצמי.

ועצבות? בעצבות אני רואה את הקשיים שנדמים לי כהר ומתייאש, או גרוע מכך – מאשים אחרים. בעצבות אני משחרר את האחריות שלי על מצבי הנפשי ותולה את הכול באחרים. מאשים אותם. אני זוכר כמה מופלא וכואב היה הרגע שהבנתי שפעמים רבות, במקום להקשיב למישהו שמנסה לעזור לי – אני רק מתגונן, מתחפר בעמדה שלי ואפילו מאשים אותו במה שעובר עליי. זה קרה למשל עם חבר שניסה להראות לי משהו בכתיבה שלי, מקום שלדעתו היה שטחי וחיצוני מדי. במקום להקשיב לו ולנסות להבין מה באמת הבעיה - האשמתי אותו שהוא מקנא בי ושהוא רוצה להרוס לי הכול.

בשבילי, זו הייתה התפוצצות של כאב פנימי שלא הסכמתי לקבל עליו אחריות רגשית. כמו תפוח אדמה לוהט שלא יכולתי להחזיק וניסיתי לזרוק על חברי. לאחר שהבנתי שאני עושה את זה, התחלתי לראות כיצד זה קורה אצלי בהרבה מקומות אחרים, והרגשתי בושה במנות כפולות ומכופלות. כיווץ פנימי לנוכח ההתנהגות שלי, התנהגות שעוצבה לפני שנים ועדיין פעילה בתוכי. ודווקא הבושה הזאת הֵמֵסָה את הקשיות של הלב והביאה רכות והתבוננות. התחדד והתגבר בי רצון להשתנות לטובה, להפסיק לפגוע באחרים. לא להזיק דווקא לאלו שרוצים בטובתי ואני לעתים קרובות מסרב להכיר בכך.

האם זה פתר את העניין? האם הכול הסתדר ופשוט חדלתי לגמרי להגיב ככה באותו הרגע? לא. אבל זה נתן לי כיוון לתפילה ולעבודה עצמית, וגם לתמיכה. זה נתן לי תקווה. דווקא כשראיתי כמה המצב קשה, כמה איני רואה מה שקורה סביבי אלא מגיב באופן שלא בהכרח קשור לזולת – דווקא אז, כשהסכמתי לקבל את זה, לראות את זה, קיבלתי מתנה. לב נשבר.

לב נשבר הוא דבר נפלא. אומרים בשם הרבי מקוצק: "אין דבר שלם מלב שבור". הלב השבור הוא מקומה של אֱמֶת הלב שלך באותו הרגע, של החיסרון האינסופי אל מול הפוטנציאל האדיר שטמון בכל אחד מאתנו.

ההסכמה לייאוש היא שהופכת את הלב הנשבר והרגיש ללב מלא בעצבות, ייאוש ומרה שחורה – שהם שליליים ואינם מובילים לתקווה, שמחה או רצון.

הלב הנשבר מביא לרצון. הוא יכול ליצור באדם כוחות אדירים, אבל גם הוא – מסביר רבי נחמן – חייב להיות תָחוּם בגבולות. שעה ביום ולא יותר!

מתי להניח ללב להיות לב נשבר? בזמן ההתבודדות.

תרגיל:

האם אני נותן לעצמי לפגוש את הלב הנשבר שלי?

נסו להתבונן במהלך חייכם. האם אתם מקדישים זמן לפגישה עם הלב השבור, עם המקום בתוככם שמרגיש את החיסרון? האם אתם מקדישים לכך מספיק זמן? או אולי יותר מדי זמן?

האם הלב השבור חוצה גבולות, ממלא חלקים ניכרים מהיום שלכם והופך לעצבות ולייאוש?

 

[שרינקה]

@נננה
אלה התשובות שמצאתי שחפשתי בעבר
מקווה שיעזור לך

"המילים הללו נפלאות",
"אם חשבנו שלב שבור זהו מצב עצוב, רבי נחמן מלמד אותנו שההפך הוא הנכון:
לֵב נִשְׁבָּר מעַצְבוּת אֵינוֹ עִנְיָן אֶחָד. – לב שבור של אדם הנופל חלילה, יקר מאוד בעיני הקב"ה, כי ליבו השבור מוכיח שה'רצון' שלו נשאר שלם.. (ר נחמן אומר שאדם יקדיש שעה ביום לעצבות ולא יותר)

לא הרבה יודעים, אבל ישנו המשך: "אין שלם
מלב שבור, אין זעקה גדולה מהדממה, אין ישר מסולם עקום".

רבי מנחם מנדל מורגנשטרן
מקוצק- הרבי מקוצק,
היה אחד מאדמו"רי החסידות הנודעים והגדולים. הוא תבע מעצמו ומחסידיו
את השאיפה להיות במקסימום, תמיד להיות במגמת עליה. ומכאן שהבינוניות,

דוגמא אחת שתפסה אותי וקצת
נתנה לי משהו על אישיותו הגדולה, היא העובדה שהוא שרף את כתביו וספריו.
נכדו הסביר כי עשה זאת כדי שאנשים יתאמצו בעצמם, שיבינו כי עליהם
ָ לעבוד על המידות והתורה.(מצאתי את זה בגוגל לא יודעת מקור לזה איני חסידה אולי אנשים פה יחכימו )

כמו שאומר הפסוק: " אדם לעמל יוּלּד" (איוב ה',ז')
מכאן, שאמירתו, "אין שלם מלב שבור", הינה על עבודת ה' של היהודי.
לב אדם אשר לא הרגיש בקושי, באתגר, במשבר כלשהו - לא יהיה בו רצון להתקדם. כמו כוס
מלאה במים, אין מה להוסיף ולמזוג לה עוד שכן הכל ממילא יישפך החוצה.. כי
יש בכוס כבר שפע, אין מקום לעוד טיפה. לעומת זאת -
אדם עם לב שבור, כלי שבור, יגיע לתחושות שיגרמו לו לרצות לקשר עם ה'.
המציאות מוכיחה כי בעוונותינו, כאשר קשה לנו, אנחנו יותר מתפללים
.ומבקשים על החסר לנו
כאשר אדם נמצא במצב שהוא שבור ממשהו, אזי הוא מגיע דרך הרסיסים
לדברים אחרים, גדולים יותר. יש משהו בשבר שבונה באדם דברים אחרים,
טובים יותר, הופכים אותו לטהור יותר. יהלום יותר מלוטש.
כי דווקא כשיהודי נמצא במקום שבור הוא יותר
רוצה להתקרב לקב"ה, שזה בעצם השלמות
אם יהודי לא מרגיש שהוא קרוב לה' הוא עצוב.
לכן דווקא הקושי הרוחני, הלב השבור - ! מביא לקרבת ה', וקרבת ה' היא הדבר השלם ביותר שיש
בחיים שלנו יש עליות וירידות, אלא שהיופי בכך
הוא שהם אלו שמעלים אותנו, מקדמים אותנו. מתוך הכאב - מגיעים דברים טובים
הבנה כלפיי הזולת, אכפתיות ורגישות
באותה נשימה, כדאי להבין שאנחנו גם אף פעם לא נוכל להיות מושלמים; אלא
תמיד לרצות להתקדם. ואת זה, את הרצון הטהור רק במגמת . השתלמות
להתקדם ולעלות - . אותו הקב"ה רוצה .מבקש
החיסרון מגיע לאדם כדי שיתפלל. כדי שירצה
להתקשר לקב"ה, להתקרב. אם לא, אם לא יהיה לנו חסר משהו - לא נרגיש
צורך להידבק בה'.
כאשר אנחנו נמצאים בלב שבור -
הדבר מוביל אותנו בעזרת ה' לקומה הבאה. כדי לבנות בניין חדש במקום ישן,
צריך קודם לשבור את היסודות הישנים, את הבניין הישן (שבמקומו ייבנה
הבניין החדש). לשבור זה דבר כואב, לא נעים, אפילו מעיק. אבל כך, דרך
העימות הפנימי, הרצון לברר ולהבין - הוא יעזור לנו לגדול ולבנות ולהגיע לקומה
חדשה בע"ה, לבניין החדש. ומכאן, שכאשר אדם שבור, הוא גם שלם. כי הוא
בונה בעצמו את הקומה הבאה, מסתכל לכאב ולשבר בעיניים - וממשיך לגדול

 

[אפאצ'י]

מתוך ספר נצח ישראל למהר"ל פרק כג:
...שהוא יודע בחסרונו,
ולכך מתעצב בחסרונו, וראוי הוא להשלמה.
אבל השמח,
הרי בדעתו שהוא שלם, ואינו מבקש בהשלמתו, לכך אין מקבל השלמה.
ודבר זה ענין נפלא מאוד מאוד.

שמח לשמוע על המהר"ל הזה..
אני מבין את זה בשני רבדים.
א. לב במהותו (לא הפיזית) הוא מקום הרגשות - לב מרגיש.
רוב הזמן הלב לא קיים מבחינתנו, אנחנו לא שמים לב אליו ועסוקים בדברים חיצוניים.
(אפילו בדברים משמחים שאנחנו אוהבים אותם, עדיין זה לא עם הלב ממש.)
כאשר הלב שבור אזי האדם נפנה לפתע להתכנס לתוך עצמו ולהרגיש מה קורה שם בפנים
וממילא הלב ממלא את תפקידו- להרגיש.
(אם לחדד, בזמן שהלב שבור אזי האדם מתאחד עם ליבו, ולכן אין דבר שלם וכו'.)
ב. האדם יסודו מעפר וסופו לעפר.. זו האמת לאמיתה, אנחנו לא מוכנים להכיר בה, וחיים בתחושה שאנחנו יכולים ועושים הכל. ובעצם חיים בשקר.
כאשר הלב שבור, האדם עוצר לרגע ומבין את האמת הפשוטה, כן, אני חסר אונים, לזה קוראים לב שלם שחי לפי האמת הפנימית האמיתית שלו.

 

[נננה]

@נננה
אלה התשובות שמצאתי שחפשתי בעבר
מקווה שיעזור לך

"המילים הללו נפלאות",
"אם חשבנו שלב שבור זהו מצב עצוב, רבי נחמן מלמד אותנו שההפך הוא הנכון:
לֵב נִשְׁבָּר מעַצְבוּת אֵינוֹ עִנְיָן אֶחָד. – לב שבור של אדם הנופל חלילה, יקר מאוד בעיני הקב"ה, כי ליבו השבור מוכיח שה'רצון' שלו נשאר שלם.. (ר נחמן אומר שאדם יקדיש שעה ביום לעצבות ולא יותר)

לא הרבה יודעים, אבל ישנו המשך: "אין שלם
מלב שבור, אין זעקה גדולה מהדממה, אין ישר מסולם עקום".

רבי מנחם מנדל מורגנשטרן
מקוצק- הרבי מקוצק,
היה אחד מאדמו"רי החסידות הנודעים והגדולים. הוא תבע מעצמו ומחסידיו
את השאיפה להיות במקסימום, תמיד להיות במגמת עליה. ומכאן שהבינוניות,

דוגמא אחת שתפסה אותי וקצת
נתנה לי משהו על אישיותו הגדולה, היא העובדה שהוא שרף את כתביו וספריו.
נכדו הסביר כי עשה זאת כדי שאנשים יתאמצו בעצמם, שיבינו כי עליהם
ָ לעבוד על המידות והתורה.(מצאתי את זה בגוגל לא יודעת מקור לזה איני חסידה אולי אנשים פה יחכימו )

כמו שאומר הפסוק: " אדם לעמל יוּלּד" (איוב ה',ז')
מכאן, שאמירתו, "אין שלם מלב שבור", הינה על עבודת ה' של היהודי.
לב אדם אשר לא הרגיש בקושי, באתגר, במשבר כלשהו - לא יהיה בו רצון להתקדם. כמו כוס
מלאה במים, אין מה להוסיף ולמזוג לה עוד שכן הכל ממילא יישפך החוצה.. כי
יש בכוס כבר שפע, אין מקום לעוד טיפה. לעומת זאת -
אדם עם לב שבור, כלי שבור, יגיע לתחושות שיגרמו לו לרצות לקשר עם ה'.
המציאות מוכיחה כי בעוונותינו, כאשר קשה לנו, אנחנו יותר מתפללים
.ומבקשים על החסר לנו
כאשר אדם נמצא במצב שהוא שבור ממשהו, אזי הוא מגיע דרך הרסיסים
לדברים אחרים, גדולים יותר. יש משהו בשבר שבונה באדם דברים אחרים,
טובים יותר, הופכים אותו לטהור יותר. יהלום יותר מלוטש.
כי דווקא כשיהודי נמצא במקום שבור הוא יותר
רוצה להתקרב לקב"ה, שזה בעצם השלמות
אם יהודי לא מרגיש שהוא קרוב לה' הוא עצוב.
לכן דווקא הקושי הרוחני, הלב השבור - ! מביא לקרבת ה', וקרבת ה' היא הדבר השלם ביותר שיש
בחיים שלנו יש עליות וירידות, אלא שהיופי בכך
הוא שהם אלו שמעלים אותנו, מקדמים אותנו. מתוך הכאב - מגיעים דברים טובים
הבנה כלפיי הזולת, אכפתיות ורגישות
באותה נשימה, כדאי להבין שאנחנו גם אף פעם לא נוכל להיות מושלמים; אלא
תמיד לרצות להתקדם. ואת זה, את הרצון הטהור רק במגמת . השתלמות
להתקדם ולעלות - . אותו הקב"ה רוצה .מבקש
החיסרון מגיע לאדם כדי שיתפלל. כדי שירצה
להתקשר לקב"ה, להתקרב. אם לא, אם לא יהיה לנו חסר משהו - לא נרגיש
צורך להידבק בה'.
כאשר אנחנו נמצאים בלב שבור -
הדבר מוביל אותנו בעזרת ה' לקומה הבאה. כדי לבנות בניין חדש במקום ישן,
צריך קודם לשבור את היסודות הישנים, את הבניין הישן (שבמקומו ייבנה
הבניין החדש). לשבור זה דבר כואב, לא נעים, אפילו מעיק. אבל כך, דרך
העימות הפנימי, הרצון לברר ולהבין - הוא יעזור לנו לגדול ולבנות ולהגיע לקומה
חדשה בע"ה, לבניין החדש. ומכאן, שכאשר אדם שבור, הוא גם שלם. כי הוא
בונה בעצמו את הקומה הבאה, מסתכל לכאב ולשבר בעיניים - וממשיך לגדול

מיוחד ממש יישר כוח!!