איך מנקדים?

[אברהם]

כנראה שלא נגיע לעמק השווה במחלוקת הזו...

לגבי המשקלים:

פֶעֶל - לרוב זכר (כמו מלך, נכס, שבר), אם האות האחרונה היא ת', יהיה נקבה (כמו קשת, רשת, קסת)
פַּעֶלֶת - תמיד נקבה
מִפְעָל - תמיד זכר
פיעול - תמיד זכר
פעיל - תמיד זכר
פעילה - תמיד נקבה
פֹעַל - תמיד זכר

 

[געוואלדיג]

"פעל" (הראשון שלך) נמצאו בו אבן, רגל, ארץ, נפש, גפן וכהנה.
"פעלת", כמובן, הלוא הת' הוא סימן נקבה, וכן פעילה.
"פעל" (האחרון שלך) נמצאה בו אזן, כדכתיב אוזן שומעת ועין רואה.
לבד מזאת, יש עוד משקלים רבים נוספים, האם יש לך מקור שבחנם וראה שהם מקפידים על מינם? על כן אם המצא ימצא משקל אחד או יותר שכולו מין אחד, ניתן לומר שמי שבחן זאת אמר כן רק לידיעה בעלמא, קרי, שלא נמצא עד כה במשקלו שני המינים. אבל לא שאם יימצא כך יהיה זה מן הזרות.

 

[אברהם]

"פעל" (הראשון שלך) נמצאו בו אבן, רגל, ארץ, נפש, גפן וכהנה.

לכן נקטתי במילה "לרוב"

"פעלת", כמובן, הלוא הת' הוא סימן נקבה, וכן פעילה.
"פעל" (האחרון שלך) נמצאה בו אזן, כדכתיב אוזן שומעת ועין רואה.
לבד מזאת, יש עוד משקלים רבים נוספים, האם יש לך מקור שבחנם וראה שהם מקפידים על מינם? על כן אם המצא ימצא משקל אחד או יותר שכולו מין אחד, ניתן לומר שמי שבחן זאת אמר כן רק לידיעה בעלמא, קרי, שלא נמצא עד כה במשקלו שני המינים. אבל לא שאם יימצא כך יהיה זה מן הזרות.

אף אחד לא אמר שאם יימצא "מדרש" בלשון נקבה, נחלוק על כך ונאמר שצריך לתקן ללשון זכר, אבל כל עוד אין לך הוכחה שהוא מקבל גם לשון נקבה, אזי הוא בלשון זכר מוחלט, כפי המקובל היום וכפי שאר המילים במשקל "מִפְעָל".

 

[געוואלדיג]

בדיוק כך, אין שום הוכחה שזה נקבה כשם שאין שום הוכחה שזה זכר. אנו מניחים בזכר לא בגלל הכלל והרוב (מהו הכלל ואיך מייחסים את הרוב?), אלא מכיון שזכר הוא ההנחה הטבעית, כפי שאנו רואים בשמות רבים שיש צורך בסימן לנקבה, ולהיפך לא מצאנו שיש סימן המורה על זכרות.

 

[אברהם]

יש הוכחות שזה זכר:
א. כך מקובל בלשון ימינו, וכך מקובל גם אצל הראשונים כמו למשל התוספות (שאף כשמדבר על "מדרשות" הוא מתייחס בלשון זכר: "מדרשות חלוקין"
ב. לא מצינו במשקל "מִפְעָל" אף לא מילה אחת שהיא בנקבה (מלבד מילים שבסיומתן ה' הבאה אחרי קמץ, כמו "משרָה", ואם האות שלפני כן היא בסגול, זה יהיה זכר, כמו מקנֶה). אין שום סיבה שהמילה מדרש תהיה יוצאת מן הכלל הנ"ל, כל עוד אין לך הוכחות לכך.

 

[געוואלדיג]

אני רואה צורך לחזור אל ראשית הויכוח. השאלה היתה האם יש התנגשות בין "מדרש" לבין "פליאה", כתבתי שזה לא מוכרח, כי אין לנו הוכחה שמדרש הוא זכר, ואם לא היינו יכולים לפרש את פליאה באופן שונה (כפי שנעשה לעיל), לא נמצאה כאן שום סתירה. אדרבה, היינו יכולים להוכיח מכך שמדרש הוא נקבה (כשם שכעת אתה בא להוכיח מ: "חלוקין" שמדרש הוא בלשון זכר).
ודאי שיש לנהוג במונח זה כזכר, אבל רק מהטעם שאני הזכרתי, כי אין לנו סיבה להוציא ללשון נקבה. אבל ודאי שאם המצא יימצא ראיה מהכתוב או מהמדרש שאינו כן, אזי לא נֹאמר שזה מהווה סתירה מעצם המונח לבין מה שסמוך לו ("פליאה"), כי למונח מדרש אין שום ענין להיות זכר בדוקא, וכפי שאני צווח כל הזמן שמשקלו אינו ראיה.

 

[אברהם]

טוב, אז זה שורש המחלוקת שלנו.
לדעתך המשקל אינו ראייה, ולדעתי המשקל הוא ראייה מוחלטת במקרה דנן, בו לא מצינו שום יוצא מן הכלל.
וראייה שאינה מוחלטת במקרים בהם מצינו יוצאים מן הכלל, אשר כשמם כן הם - יוצאים מן הכלל.