איך מנקדים את המילה רעבתנות

[milk]

איך מנקדים את המילה רעבתנות?

תודה

 

[אברהם]

אבן שושן: רַעַבְתָנוּת
רב מילים: רְעַבְתָּנוּת

 

[חיטובים]

דומה שהניקוד הרגיל רַעַבְתָּנוּת, הת' דגושה.

 

[63388]

ללא דגש. באות ע היה חטף פתח ומכיון שאחריו שוא, ואין חטף לפני שוא, אז החטף הפך לפתח, ואז אין סיבה לדגש, כי זה כבר לא הכלל של בגד כפת אחרי שוא נח.

 

[למען דעת]

ללא דגש. באות ע היה חטף פתח ומכיון שאחריו שוא, ואין חטף לפני שוא, אז החטף הפך לפתח, ואז אין סיבה לדגש, כי זה כבר לא הכלל של בגד כפת אחרי שוא נע.

מן הסתם הכוונה אחרי שוא נח

 

[ערך רב]

מן הסתם הכוונה אחרי שוא נח

בודאי! הרי זה הכלל שבג"ד כפ"ת בראש מלה או אחרי שוא נח יבא בו דגש.

ואין שום סיבה (לענ"ד) שלא יבא גם בתי"ו (הראשונה) של רעבתנות.

 

[אפכא מסתברא]

עיינתי ב'אבן שושן' ומצאתי שהוא כותב על 'רעבתן' שהוא בא מן 'רָעָב', ואם כן מן הנכון לנקד כמו 'רב מלים', שכן - בהתרחק הטעם מן הר' בהברה פתוחה - הופך הקמץ לשווא, ובהתרחק הטעם מן ההברה הסגורה 'עב' הופך הקמץ לפתח, ובהיות השווא תחת הב' נח - יבוא דגש קל בת': רְעַבְתָּן, ולפי זה - רְעַבְתָּנוּת. הפכתי במחשבתי למצוא מלים דומות (שם עצם המורכב משורש בן 3 אותיות שנוספת לו הסופית 'תן') ונלאיתי מצוא. יש 'תאותן' - הבא מן 'תאֲוה', הת' מוספית ולא שורשית, וניקודו צ"ל 'תַּאַוְתָן', כפי שכתבו לעיל שהחטף מתבטל בעקבות השווא שלאחריו.

 

[ערך רב]

הפכתי במחשבתי למצוא מלים דומות (שם עצם המורכב משורש בן 3 אותיות שנוספת לו הסופית 'תן') ונלאיתי מצוא. .

גְּבַרְתָּן, שְׂכַלְתָּן...

 

[אפכא מסתברא]

הו, יפה! אמנם שתיהן - מקורן בש"ע מלעילי (גֶּבֶר, שֵׂכֶל) ולא מלרעי (רעב), אבל התוצאה זהה.
נראה שהכלל הוא - במלים ששלוש האותיות הראשונות בהן הן אותיות שורש ונוסף להן 'תן' - הניקוד הוא שווא, פתח, שווא, קמץ ודגש בתי"ו.

 

[milk]

אם רק תוכלו להסביר למה אם החטף מתבטל משום השו"א שלאחריו, זה משפיע על הדגש באות שלאחר השו"א נח?

 

[אפכא מסתברא]

ניקח את המלה 'תאותן' - הבאה מן 'תאוה': החטף פתח באל"ף דינה שווא נע (כל החטפים דינם שווא נע). כאשר נוצר מצב שאחרי החטף מגיע שווא, אנו מקבלים שני שוואים נעים רצופים (הראשון - בהיותו חטף דינו שווא נע, והשני - מכלל ב' של כללי השווא הנע: השני מבין שני שוואים רצופים שלא בסוף מלה הוא נע), וזה בלתי אפשרי בלשה"ק/עברית (איך שתקרא לזה). לכן מתבטל החטף ונשארת 'תנועה קלה' - היא תנועת החטף, והשווא שאחריו אינו שווא נע, אבל גם נח איננו, אלא 'מרחף' (היום יש מדקדקים השוללים את המונח 'שווא מרחף'), הסוגר את ההברה כשווא נח אך אינו מטיל דגש קל באות שלאחריו, כדין נע. דוגמא לכך - ציווי בניין קל: כְּתֹב שווא נע בכ"ף (בראש מלה) - אבל כִּתְבִי (בלי דגש בבי"ת). זכור כי הציווי נגזר מן העתיד (תכתב, תכתבי).

 

[milk]

ניקדתי היום מילה בארמית טַעַנְתָּא מלשון טענה, האם גם פה התי"ו ללא דגש?

 

[אפכא מסתברא]

הדקדוק הארמי אינו העתק של הדקדוק העברי. תמצא בארמית דגש קל גם אחרי שווא שהוא נע לפי כללי העברית (מדינתא למשל). לצערי, ידיעתי ביסודות הדקדוק הארמי מעטה, ולא אוכל לענות על שאלתך. יש בידי הספר 'דייקא נמי', אלא שרובו המכריע עוסק בפעלים ואין בו כללי היסוד (שוואים, דגשים וכו'). אם מישהו מכיר וימליץ על ספר יסודי של הדקדוק הארמי - אודה על כך.

 

[חיטובים]

דקדוק ארמית בבלית, מאת יעקב נחום אפשטיין.
דקדוק הארמית הגלילית (ירושלמי ומדרשים), מאת קספר לויאס.
שני הספרים נחשבים בלתי מספקים, אך הראשון ברמה גבוהה יותר.

בנוסף יש כ"י מנוקד מתקופת הגאונים של ספר הלכות פסוקות, ואפשר ללמוד ממנו הרבה על ארמית בבלית. יש סריקה שלו ברשת ואין לי זמן כעת לחפשה. אפשר למצוא דרך קטלוג מרחב של הספרייה הלאומית.

 

[אפכא מסתברא]

ייש"כ ותשואות חן-חן.