הגאון מווילנא מביא סתירה בדברי הרמב''ם, שפעם אחת כתב שהאדם צריך להתגבר על יצרו, ופעם אחרת כתב שמי שגר בחברת אנשים רעים צריך לעזוב את העיר, ואת המדינה, ואפילו ללכת לגור במדברות וביערות וכו', ושאל הגאון מדוע אומר הרמב"ם שצריך לברוח, הרי גם חברה רעה זה יצר הרע, וכמו שאמר הרמב''ם האדם צריך להתגבר על יצר הרע
מחדש הגאון מווילנא, [והסבא מקלם מרחיב על כך רבות שלא כדרכו עמודים שלמים כתב בענין זה] שכל מה שדיברה התורה להלחם כנגד היצר הרע, זהו היצר הרע הפנימי, המשכנע את האדם לחטוא, אך מול יצר הרע חיצוני היינו חברה רעה, אין דרך להתמודד, ובוודאות היא תשפיע. והדרך היחידה להתמודד מולו היא לברוח.
ללא ספק המקום האידיאלי לאדם החרדי שומר תורה ומצוות, הוא בתוך ה'בית מדרש' אין הכוונה דווקא למקום פיזי הנקרא בית המדרש, אלא למקום שמור, ראוי, עם חברה טובה וסביבה רוחנית,
אך בנסיבות החיים ואירועי הזמנים הנתונים שונים, ולכן נוצר צורך שלא כולם יכולים להשאר בתוך החומות הבצורות,
מה העצה להתמודד מול זה?
[לא יכול לומר שעובד אצל כולם, אבל אצלי כן] לזכור שאנחנו לא חברים שלהם, אנחנו עובדים איתם, זו הפרנסה שלנו, זה הדרך שלנו להביא את הלחם והחלב [והדירה לילדים], ולכן אנחנו כאן,
החברה שלנו היא מסביבת החיים הקבועה שלנו.
בהתחלה זה לא קל, כי האדם הוא ייצור חברתי, וזקוק לשיח, אבל לאט לאט נוצר סוג של מיקצועיות, והבנה.
לא - לא צריך לומר להם שאנחנו עושים זאת, כי אנחנו לא רוצים להיות חברים, אלא זה אני. וזהו.
כרגיל זה מצליח.
והמון תפילות.