התייעצות איך להגיב? ילד שהלך לחבר ללא ידיעת ההורים

[פינחס רוזנצוויג]

כמו שכתבו כאן, אי אפשר ליעץ מה לעשות כשלא מכירים את הילד.
אבל בילד נורמטיבי והורים נורמטביים, מעשה כזה חייב לגרור עונש ברור וחד משמעי, זה מינימום סמכות הורית.
לא עונש חמור אבל עונש שיבהיר לילד שהמעשה שהוא עשה היה חמור מאוד.

 

[נועה ב]

סתם מעניין אותי
האמא של החבר לא שאלה אותו 'התקשרת לאמא? היא מרשה להיות אצלינו?'

 

[אנוכי]

את מציעה שילוו אותו יום יום בחזור?

עד שההורים יחושו שכבר ניתן לסמוך עליו.

 

[קופיריטרית]

לא תמיד ילד בן 8 הוא בוגר מספיק ולוקח אחריות על מעשיו
[גם לפי חוק רק מגיל 9 הילד מגיע לבשלות של יכולת לקיחת אחריות.]
נדמה שכל המגיבים כאן, תובעים ממנו התנהגות של נער בן 12.
בהחלט יכול לקרות לילד בן 8 קצת רחפן ומעט מבולבל [ועמוס רגשית וכו'] שיעשה מעשה בלי לחשוב מספיק ובלי להיות מודע להשלכות. (חשבו רגע מנקודת מבטו של הילד, אולי התרגש מאד שאותו חבר הזמינו, אולי חפץ לרצותו והגיע מיד, אולי לא אמד נכון את משך הזמן וחשב שזה לא נורא ועוד ועוד..)
לכן, לעניות דעתי, זה לא המקום לעונש וליחס תקיף.
כפי שהציעו כאן, שיקוף, הידברות, שיח באוירה אוהבת, מכילה ורגועה יתן לילד הרבה יותר מעונש ויד תקיפה.
גם לא נכון להפעיל עליו מניפולציות ו'תוצאות' אם פעם אחת הוא טעה, לא צריך להפעיל עליו לחץ כדוגמת מה שהציעו להיצמד אליו בליווי הביתה וכו' [ואגב, לדעתי זה יותר עונש להורים מלילד...]
אם זה מקרה יחיד יש להמשיך ולתת אמון בילד באמת! שהוא מבין ולא יעשה זאת שוב.
אם זה ספור שיחזור על עצמו, יש אכן צורך לבדוק מה מטרת הילד ומה הוא מנסה לבדוק ולשדר להורים.
אבל כשזה קרה פעם אחת ויתכן בתום לב, אין צורך לרוץ ולפעול ביד קשה. בד"כ הנזק רב על התועלת בכך.

ואם אכן הילד מאתגר ודורש. חשוב ומומלץ להתיעץ ולקבל הדרכה באופן כללי ולא רק כשקורה מקרה קצה שכזה.
בהצלחה.

 

[ברוכה תהיי]

לא תמיד ילד בן 8 הוא בוגר מספיק ולוקח אחריות על מעשיו
[גם לפי חוק רק מגיל 9 הילד מגיע לבשלות של יכולת לקיחת אחריות.]
נדמה שכל המגיבים כאן, תובעים ממנו התנהגות של נער בן 12.
בהחלט יכול לקרות לילד בן 8 קצת רחפן ומעט מבולבל [ועמוס רגשית וכו'] שיעשה מעשה בלי לחשוב מספיק ובלי להיות מודע להשלכות. (חשבו רגע מנקודת מבטו של הילד, אולי התרגש מאד שאותו חבר הזמינו, אולי חפץ לרצותו והגיע מיד, אולי לא אמד נכון את משך הזמן וחשב שזה לא נורא ועוד ועוד..)
לכן, לעניות דעתי, זה לא המקום לעונש וליחס תקיף.
כפי שהציעו כאן, שיקוף, הידברות, שיח באוירה אוהבת, מכילה ורגועה יתן לילד הרבה יותר מעונש ויד תקיפה.
גם לא נכון להפעיל עליו מניפולציות ו'תוצאות' אם פעם אחת הוא טעה, לא צריך להפעיל עליו לחץ כדוגמת מה שהציעו להיצמד אליו בליווי הביתה וכו' [ואגב, לדעתי זה יותר עונש להורים מלילד...]
אם זה מקרה יחיד יש להמשיך ולתת אמון בילד באמת! שהוא מבין ולא יעשה זאת שוב.
אם זה ספור שיחזור על עצמו, יש אכן צורך לבדוק מה מטרת הילד ומה הוא מנסה לבדוק ולשדר להורים.
אבל כשזה קרה פעם אחת ויתכן בתום לב, אין צורך לרוץ ולפעול ביד קשה. בד"כ הנזק רב על התועלת בכך.

ואם אכן הילד מאתגר ודורש. חשוב ומומלץ להתיעץ ולקבל הדרכה באופן כללי ולא רק כשקורה מקרה קצה שכזה.
בהצלחה.

אם המשטרה השתכנעה לחפש ילד זמן קצר יחסית לאחר היעלמו..
ניתן להבין שזה לא במקרה הקלאסי שאת מדברת עליו.

 

[מנוי פרימיום]

אם המשטרה השתכנעה לחפש ילד זמן קצר יחסית לאחר היעלמו..
ניתן להבין שזה לא במקרה הקלאסי שאת מדברת עליו.

עד כמה שמדובר בסביבה עויינת כפי שנכתב כאן - זה לא קשור לרמת המשכל של הילד

 

[קופיריטרית]

אוקי.
למרות שזה לא נאמר בהודעה הפותחת, היא כתבה שהם פנו למשטרה. לא מעבר.
בכל מקרה תגובתי היתה לכל אלו שהגיבו בגישה מסוימת
וסתם כדי להאיר עיניים למי שמעונין לשמוע ולקבל.

[מי שלא, לא חייב...]

 

[רבקה רייזל]

אחיין שלי ילד בן שמונה
ילד חכם מאד אבל גם מאתגר מאד
לא חזר הביתה מהחיידר היום, חיפשו אותו במשך כמה שעות והזמינו משטרה, ורק לפני חצי שעה
מצאו אותו אצל חבר.
הילד לא טרח להודיע שהוא הולך..
אח שלי וגיסתי עברו אחה"צ מזעזע
הם לא יודעים מה לעשות עם הילד, איזה עונש לתת לו, מה לומר לו וכו'...
הם מחפשים מישהו שיידע להדריך אותם במיידי!!

סתם מעניין אותי
האמא של החבר לא שאלה אותו 'התקשרת לאמא? היא מרשה להיות אצלינו?'

היתה לי גם כזאת אחות
ההורים של החברים צריכים להרים לדעתי טלפון להורים ולידע אותם שהוא אצליהם
זוכרת כמעט כל אחר צהריים היינו מרימים טלפון לכל החברות בכיתה לדעת אם היא הגיעה אליהן
זה היה פשוט סיוט!
ולאט לאט ההורים של החברות כל פעם שהיא הגיעה אליהן הם הרימו טלפון לאמא שלי לשאול אם היא יודעת שהיא אצלהם
הורים שימו לב שחבר מגיע אליכם לשאול אם ההורים שלו יודעים,אם הוא דיבר איתם לפני שבא אליכם

 

[דפה]

היתה לי גם כזאת אחות
ההורים של החברים צריכים להרים לדעתי טלפון להורים ולידע אותם שהוא אצליהם
זוכרת כמעט כל אחר צהריים היינו מרימים טלפון לכל החברות בכיתה לדעת אם היא הגיעה אליהן
זה היה פשוט סיוט!
ולאט לאט ההורים של החברות כל פעם שהיא הגיעה אליהן הם הרימו טלפון לאמא שלי לשאול אם היא יודעת שהיא אצלהם
הורים שימו לב שחבר מגיע אליכם לשאול אם ההורים שלו יודעים,אם הוא דיבר איתם לפני שבא אליכם

לא מצליחה להבין את זה, למה שלא לחנך את הילד שלי ליידע אותי, במקום לחנך את ההורים האחרים?!

 

[רבקה רייזל]

לא מצליחה להבין את זה, למה שלא לחנך את הילד שלי ליידע אותי, במקום לחנך את ההורים האחרים?!

בדרך כלל הילדים שעושים את זה- זה ילדים מאוד רחפנים(במקרה של אחותי )-כמה שנגיד להם ליצור קשר הם לא יזכרו
לכן תמיד טוב שההורים של החברים יבדקו

 

[מולטיגרפיה]

את מציעה שילוו אותו יום יום בחזור?

ברור
בכל מקום ובטח בחריש
ילד בן 8 הוא ילד קטן! הוא ממש לא יכול לקחת אחריות על דבר כזה!
אפילו כביש אסור לו לחצות לבד!
לא חושבת שיש מה להעניש פרט להסביר לילד כמה דאגו לו.

 

[הספרן]

אחיין שלי ילד בן שמונה
ילד חכם מאד אבל גם מאתגר מאד
לא חזר הביתה מהחיידר היום, חיפשו אותו במשך כמה שעות והזמינו משטרה, ורק לפני חצי שעה
מצאו אותו אצל חבר.
הילד לא טרח להודיע שהוא הולך..
אח שלי וגיסתי עברו אחה"צ מזעזע
הם לא יודעים מה לעשות עם הילד, איזה עונש לתת לו, מה לומר לו וכו'...
הם מחפשים מישהו שיידע להדריך אותם במיידי!!

בלת"ק
אני לא איש מקצוע אבל חוויתי מקרה דומה עם אחד הבנים שלי
וההשערה שלי ע"ס המקרה עם הבן שלי, שזה יותר בעיה של רחפנות מאשר בעיית משמעת,
אלו בדיוק אותם ילדים שמרחפים בשיעור, מחליפים בטעות גרביים,
נשרכים תמיד מאחור בהליכה איטית, בקיצור טיפוסים חולמניים משהו,
וכאמור זה לא סותר שהם ילדים ממושמעים להורים ולמורים,
לבן שלי עשינו אבחון אולי זה הפרעות קש"ר, אבל אנשי מקצוע שללו מכל וכל,
ומה שנשאר זו רחפנות, ולקוות שעם הגיל הוא יתקרקע..

 

[דבורי ר]

ברור
בכל מקום ובטח בחריש
ילד בן 8 הוא ילד קטן! הוא ממש לא יכול לקחת אחריות על דבר כזה!
אפילו כביש אסור לו לחצות לבד!
לא חושבת שיש מה להעניש פרט להסביר לילד כמה דאגו לו.

תלוי במרחק, תלוי בילד
מהסיפור כאן לא נראה שההורים מלווים אותו הלוך וחזור

 

[אמ123]

ענין חינוכי הוא לא התייעצות בפורום כזה. מדובר בנפש של ילד.
מה שכן חשוב לדעת תמיד:
שלא חייבים להגיב מייד!
אם הילד שלכם עשה מעשה שלא יעשה מכל סוג שהוא,
אתם יכולים להראות לו שאתם דואגים/הצטערתם וכו' אבל לא מבוהלים.
ולא משנה מה יקרה.
ואל תטעו לחשוב שאם לא תגיבו מייד- תפספסו את המומנטום.
ההיפך.
תגובה מאוחרת אפקטיבית הרבה הרבה יותר.
אתם לא רוצים "להגיב".
יותר חשוב לכם שהילד הזה יפתח לעצמו מנגנון בקרה עצמאי ויתנהג כמו שהוא צריך.
ולכן ,
א. אל תיבהלו
ב. לכו להתייעץ
סיפור הוא אף פעם לא חד פעמי. חשוב להכיר אתכם, את הילד שלכם. את הקשר שביניכם
ההרגלים שלו והמשמעת בבית,
דפוסי ההתנהגות שלו
איך הוא מתפקד בחברה: מעורב/נגרר/מנוצל/מוביל
עצמאי/מגלה אחריות
נזהר מסיכונים/לא עירני/מנסה בדווקא להיכנס לסיכונים
רגיש?
דפוס התנהגות לא עקבי?
ועוד ועוד.
אין כאן התנהגות, יש כאן ילד.

 

[YNG]

אנחנו היינו מאד מודאגים, כל כך דאגנו לילד שאנחנו כל כך כל כך אוהבים

ילד לא מענינת אותו הדאגה של ההורים ולא אכפת מההורים מרגישים לעצמם, דאגה, פחד או הסטריה.
צריך להסביר לו שחששו לטובתו.
במיוחד אם הילד חכם מאוד ויש מצב שרצה לנסות את ההורים, לראות אם הם דואגים לרוגע העצמי או דואגים לשלומו

 

[מירימ]

בלת"ק
המטרה של עונש היא חינוך.
וגם כשצריך להעניש, חלק מאד משמעותי ועיקרי בחינוך זה להסביר את מה היתה הסיטואציה, מה הדרך הנכונה ומה הדרך הלא נכונה.
אין מה להעניש במקום להסביר לילד בבהירות מה הדבר הנכון.

הילד יודע שצריך לעדכן? או שמצפים שיבין מעצמו?
פעם ראשונה שזה קורה? שיטתי? מריחוף? בכונה?

זה שהלחץ היה נורא!!!! (מניסיון דומה) , לא אומר שהעונש שמגיע הוא גדול.. (רב הילדים כל כך טובים!!! ותמימים...)

 

[סוכריה חלבית]

אם המשטרה השתכנעה לחפש ילד זמן קצר יחסית לאחר היעלמו..

אופן ההתנהלות של מערכת הביטחון בחריש הוא כזה שזה שהם הסכימו לחפש לא אומר שהמקרה חמור.
וזה בעיניי מקרה שקורה כמעט לכל אחד בילדות, שקורה שעושים משהו ולא מבינים את הסיטואציה מהמקום של ההורים... ולעשות לו מצפון על "איך דאגנו" רק יעשה לו רע על הנשמה, בטח אם הוא ילד רגיש...
לדעתי פשוט לפתח שיח שיעורר אצלו את האחריות, להסביר שחשוב שההורים ידעו איפה אתה, שגם ההורים לא נעלמים אחד לשני פתאום אלא מיידעים אחד את השני איפה הם וכך זה יותר בטוח לכל מיני מקרים... להשתדל לא להפחיד יותר מידי אבל כן לעורר מודעות