כשאני מעוניין לפרסם משהו, אני סותם אוזניי מלשמוע את הטיעונים המופרכים שבעדיפות העמוד האחורי, בוודאי כשמדובר בעיתון שעולה כסף. העדיפות העליונה תהא תמיד על עמוד 3, מחמת שאת העמוד הזה העין לא תפספס בשום אופן, כי אם לא יפתח הלקוח את העיתון, למה קנה. בניגוד לעמוד האחורי, שם העין אוטומטית יודעת לסנן אן התמקדותו, עקב הוודאות ש'בטח יש שם פרסום', והרי אין צורך הכרחי לעיין בעמוד האחורי. ופרסום אנו יודעים, מעניין מעט מאד אנשים, בטח כשהוא אינו מגרה.
אני משוכנע שטיעוני העמוד האחורי, יש בהם מעט מן האמת במידעונים (לענין, מידע ביתר/בית שמש וכו'), שם הקורא מחזיק את הדבר הזה בידיו מכורח הפרסום עצמו, כי חדשות אין שם. והעמוד האחורי מבצבץ לו איכשהו מתיבות הדואר, כך שייתכן ויש לו יתרון מאד מסויים. אם כי גם במידעונים אני אישית הייתי מעדיף את העמוד השלישי.
ואולי יש בטיעונים הללו גם מהאמת כאשר מדובר בחינמונים. מחמת שהוא מתגלגל בחוצות העיר ואין דורש, כך לפחות יראו את העמוד האחורי, כי לפחות בחמישים אחוז מהמקרים, העיתון יוזנח מידי הקורא ויפול כאשר פניו כלפי מטה. אך בעיתונים רגילים, (המודיע, המבשר, משפחה ובקהילה) כל הטיעון הזה הוא חמדת הממון וטיעון עסקי חד-צדדי נטו, של אנשי השיווק של העיתון, וכל עיתון, ללא כל היגיון נכון. לענ"ד.
אם כי יש להסתייג. אחרי העמוד השלישי, העדיפות תיפול על העמוד האחורי, שעדיין יש בו יתרון על פני 'עוד' עמוד בעיתון, בעיקר מחמת כורח המציאות, עובדה שהמותגים הגדולים מפרסמים שם, (כאשר העמוד השלישי אינו פנוי). ומותגית העמוד הזה קנה את מקומו. הגיונית? שוב, לענ"ד ממש לא.
שלא לדבר שהעמוד האחורי בעיתונות הנמכרת נשאר מוסתר גם במעטפת הניילון, כי הרי מביאים את דברו של מוסף זה או אחר בפרצופו הקדמי מאחורי המגזין הראשי.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
