שיר איזהו השיר #2 - טבת תשפ"א

[2u2]

אֶלֶף מֶטֶר (תחום שבת)
עֲסָקִים סְגוּרִים
שַׁבָּת.

 

[וי שלוק]

יוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב
סוֹפֵר אַט אַט אֶצְבָּעוֹת
וְרוֹשֵׁם הַיְקוּ

 

[ליאורהA]

מפגש שכזה
בין נעל ממהרת
ושתי נמלים
​

 

[ליאורהA]

סוגר בטריקה
על מנעול ובריח
סגר שלישי​

 

[ליאורהA]

עַיִן מֻשְׁפֶּלֶת
חִיּוּךְ מְבַצְבֵּץ, נִבְלָע
בְּעֵת קְצִיר דַּעַת​

 

[ליאורהA]

חוֹטֶפֶת סִדּוּר
רֶגַע יָקָר שֶׁל תְּפִלָּה
שְׁקִיעָה בּוֹרַחַת
​

 

[ליאורהA]

פֶּתַע אוֹר מַבְזִיק
אֲבָנִים מִדַּרְדָּרוֹת
וְלַיְלָה לָבָן​

 

[miri012]

ברוח סוף השנה האזרחית...

בְּקֻפַּת הַגֶּמֶל
מַפְקִידָה עוֹד פְּרוּטוֹת
לְיוֹם סַגְרִיר

 

[יצחק ג.]

שִׁגְרָה מַטְרִיפָה
רַכֶּבֶת שׁוֹעֶטֶת
מְחַפֵּשׂ מַצְבֵּר

 

[ביזנסטורי - אילה]

עוד עיט דואה.
ביום שולחת מבט,
יונה בלי רגל.

 

[בונבוניירה פיקנטית]

סוף שנה אזרחית
כולם צוחקים
מבצעים

 

[אפילו]

אדי ניקיון
עולצים (פה) סביבי, מנסים
לצרף (גם) אותי.
(הסוגריים הם לאלו שלא סופרים שווא)

התעמקו שניה במשפט הזה.
כמעט חותמת לכם שאם הייתי משוררת יפנית, זה היה זוכה לניתוח עמוק ומתפלסף,
כדוגמת:
אדי ניקיון מסמלים את עונת האביב, שבה כולם חוגגים בניקיון כללי.
הוא מתאר סיטואציה לכאורה רגילה ופשוטה,
אך במבט מעמיק רואים פה ביטוי פתוח וחופשי,
אדי הניקיון עולצים בשצף קצף, מנסים לצרף גם אותי.
אולי הם מצליחים אולי לא. הרי אם אני מנקה בקצף עליז,
זה לא בהכרח אומר שמצבי האישי גם כן ככה.
ואולי האדים עולים מהשכנים ואני בכלל לא מנקה....
תגידו ממה זה נופל ברמתו ממשפט זה?

איזו קרירות!
כפות רגליים על קיר –
שנת צהריים

כי אני אלמונית ישראלית, שאפילו לא מעיזה להגיד על עצמה משוררת?
תודו שיש בזה משהו.

 

[כנפיים]

כַּף יָד וֶאֱגוֹז,
רַק אֲנִי וְהַיַּעַר,
מְחַכִּים לִסְנָאִי.

 

[יוסף שחק]

חִיסּוּן וְסֶגֶר
הֵם מִתְכַּתְּשִׁים זֶה בַּזֶּה
שִׁלְהֵי קוֹרוֹנָה

 

[רוחי בלבוחי]

שלהי קורונה
הבדיקה חיובית
לוזריות.

 

[דיונון]

בּוֹר כֶּלֶא אָפֵל
אֵזוֹר אַב-אֱלוּל-תִּשְׁרֵי
דְּרוֹרִים בַּחַלּוֹן

 

[עט להשקיע]

השלכת,
שלימות המעצב,
ב"אקראיות".

 

[אי פה אי שם]

מנה ראשונה.
חשוף זרוע קדשך,
קץ למגיפה.

 

[ה. רז]

שבע ברכות
מעל עשר נפשות
מחתרת

 

[ה. רז]

תחזוקה תמידית
לקרבה אמתית
זוגיות