בא יבוא - אני מזדהה אתך לגמרי- קרה לי לפני כמה ימים, כשראיתי את ה"שליפות" הקורעות של חברי הפורום באתגר של חודש תשרי, ואחר כך התחלנו להיות מופגזים בבלדות הגאוניות והמשובחות של טחינה.
כל כך נחלשתי, אז, ונפלתי בדעתי עד שרציתי לוותר על כל הקריירה הספרותית שתכננתי לעצמי לעתיד. אך באותו הרגע ממש החלטתי שאני ב"דווקא" לא אוותר ואראה לו "מה זה" לברנש המחליש, ואשב לכתוב בלדה. שתצא מה שתצא, העיקר להוציא. (ממש כמו אלה שחוזרים מהר להגה לאחר תאונה, כדי לא לפתח חרדה והימנעות)
ואז התיישבתי 4 שעות ויצא לי זה
http://www.prog.co.il/threads/בלדה-אינסופית-על-גוק-תמים-ומלחמת-אבירים-ניצחת.324276/ . (איך הופכים מילה לקישור- הצילו!!) ושתדעי לך שזה לא בא בקלות, ועדיין לא מתקרב לקרסוליים של הכותבים המשופשפים, אבל אף על פי כן, ודווקא בגלל שזה לא הז'אנר הטבעי שלי, קיבלתי מעצם ההתנסות דחיפה של חיזוק להמשיך ולכתוב, כי כל כתיבה נוספת משחררת את הלחצים, וגורמת למילים נוספות להשתחרר.
אגב, העצה שמישהו כאן יעץ על "לשפוך" על המסך, בשפה הכי בסיסית ועילגת שיש, ורק אחר כך לערוך ולשפץ- היא אדירה, ותמיד מפיקה תוצאות מקסימליות. האח"כ יכול להיות גם מחר. או עוד שבוע.
ואולי אקשה מעל במה זו קושיה שמנקרת זמן רב-
אם כותבים וכותבים וכותבים, לא יכולה לקרות פעולה הפוכה- שבמקום להשתבח עם הזמן- נגמרים הרעיונות, והביטויים כבר נשחקים וחוזרים על עצמם בחוסר אלגנטיות משווע ?
מה אומרים המנוסים????