קח ספוילר ותן בשיניים. אני מזוכיסט מושבע - צמא לביקורת כמו לכרסתנים שידרכו לי הציפורן החודרנית.
----------------
בלילות היה עזרא עציוני מקלף את המדבקות 'קודם יוצאים אחר-כך נכנסים' מהדלתות של הרכבת הקלה ותולה בפתחים של איצקוביץ. בימים היה מתרווח על ספת הבד הכחולה ומאזין לשיעורי תורה בערוצי הקודש, מערבב באצבע מגויידת את תה הכורכום הרותח ושותה אותו בלגימה אחת ארוכה.
למרות שהכיר במעלת צדקותו ובתבונה הנדירה שניחון בה במתנת חינם מאת הבורא, בכל זאת לא חיפש פרסום וכותרות ולא ביקש שררה ותפקידים שכן מעודו היה איש אמת ומטבעו אימץ את הפשטות והשתיקה היפה ונדחק אל צדי הדרכים.
בטרם מאירה השמש חומק הוא ממיטתו, לוגם מתה הכורכום כדי מחצית הכוס, מתעטף בחלוק הצמר המנומר ופונה לשיעור המשניות בבית הכנסת הגדול. צלליתו העטופה בערפל ובסוד תמידי נעלמת בחיק החשכה והרחובות הנמים של בני ברק ומוסיפה לדמותו העמומה מנה נוספת של מסתורין כמוס ואגדה.
לדעתי, המנוגדת לדעת מרנן פה, (מר
@אבימי ומר
@יואב ברק ) הכתיבה גופה מקסימה ושובת לב. והדמות - מוכרת לי אישית...
החטא שחטא בו בכל זאת הכותב
(המתחנן שנתוודה במקומו ונפרוט חטאיו, נקווה שהשאיר לנו רק את הכרת החטא ולא את הקבלה על העתיד), הוא חטא החקיינות הנפוץ. ניכר היטב בין שיתי הסיפורון אצל שולי גלימתו של עזרא יקירנו, כי הכותב עושה מאמץ עליון לחקות מישהו או משהו.
הנושא נבחר בגלל הפופולריות שלו בכיכרות, ולא מחמת חיבור או הבנה כלשהי שנצנצה בכותב. הסגנון והנוסח מתמרנים מסופר פלוני אלי סופרת פלמונית.
האמת, הייתי אוסף בתשליך חטאים כאלו.
(אם יש משהו שמפריע לי באמת בחקיינות, שיש לה הרבה צדדים חיוביים, הוא העובדה שהחקיינים אינם מקוריים בחקיינותם, אלא מחקים אחרים שמחקים. כלומר נהיה טרנד לחקות סופרים כאו"א
[כאלו ואחרות] והסחף העדרי הזה משבש את שארית דעתי עלי)
הנושאים החמים
הנושאים החמים
