הנושאים החמים
הנושאים החמים
בשם ה' קל עולם.
הסיפור הבא הוא אלגוריה.
על פי התכנון, אם ירצה ה', אורכה יהיה כ7-10 פרקים.
אשמח כמובן לביקורת, גם כדי להשתפר וגם למען הסיפור עצמו.
ההשראה לאלגוריה הינה שיעורי תורה שמסר הרב יוסף יצחק אופן בספר "תורה אור" (אין להסיק מסקנות על המקור מתוך הטקסט).
ישעיה מ"ה ג': "כה אמר ה', נתתי לך אוצרות חשך ומטמוני מסתרים, למען תדע כי אני ה'."
הסיפור הבא הוא אלגוריה.
על פי התכנון, אם ירצה ה', אורכה יהיה כ7-10 פרקים.
אשמח כמובן לביקורת, גם כדי להשתפר וגם למען הסיפור עצמו.
ההשראה לאלגוריה הינה שיעורי תורה שמסר הרב יוסף יצחק אופן בספר "תורה אור" (אין להסיק מסקנות על המקור מתוך הטקסט).
ישעיה מ"ה ג': "כה אמר ה', נתתי לך אוצרות חשך ומטמוני מסתרים, למען תדע כי אני ה'."
למרגלות הר נישא, נפגשו השניים, סוקרים זה את זו בחששנות.
שחור המוות נדמה כמבקש מחוק את לובן הסלעים, ועיניו ריצדו בין סכינו ובין גווניה של האהבה. זו האחרונה, הייתה נדמית בכל גווני הים, למן אגמי הירוקת ועד מצולות הים הגדול.
"לא ידעתי כי כה רבים גווניך." העיר המוות, אינו פותח בברכה. "מעודי חשבתי כי מראך הוא אך כצבע הרקיע בטהרתו."
"עליך הברכה והשלום." השיבה האהבה, עייפות צובעת את קולה. "זה היה מראי בעת אשר שיחקו בי הנערים, אך מימי הבגרות, נמצאו בי עומקי הים, מצולות הכאב, וגווני הקשת כולם. ההכרת אהבת כעס, בחייך?"
"ובכן..." המהם המוות אל תוכו. "בחיי לא הכרתי דבר, אך אהבת זעם פגשתי אצל כמה מן המבקשים מות. אוהבים הם את המוות, יען כי מאפשר הוא להם לשנוא את החיים."
חייכה האהבה. "כך היא. הלא תודה כי אהבה שכזו איננה יכולה להיות כרקיע בטהרתו?"
"מודה אני." הרכין המוות את ראשו. "אני, צבע אחד לי. וגווני נשרכים רק אחר צילי. בתוכי אין מקום להם. לאף אחד מהם."
"ולשחור, יש בך מקום?"
הושיט המוות את ידו, ותיכף הרגישה האהבה כי לא יד היא זו, אלא מקסם שווא, חסר כל ממשות. "לא..." מלמלה. "אין בך כל צבע. אין בך מאום."
"אמת." אישר המוות. "מאום אין בי, וזה כל כוחי."
שמטה האהבה את ידה, מותירה את המוות לריקנותו. "אנה תלך?" שאלה.
"מבקש אני לעלות אל ההר." השיב המוות. "במרומיו, כך גילו לי, שוכנת התכלית. מבקש אני לשואלה מה תכלית יש בי, ריקא שכמותי."
"דבר אחד יש בך." צחקה האהבה. "דובר אתה אמת."
שפתי המוות התעקלו מעט, כמחוות שחוק. "לא כך אומר בוראנו. הן גילה הוא כי הרע הוא המוות, והרע - הוא השקר."
הרכינה האהבה את ראשה, שותקת.
"מה תבקשי?" הרגיש המוות ברצונה.
"אם נא מצאתי חן בעיניך, וטובה אני בעיניך לילך עימדי, אבקשך כי תתנני לעלות עימך אל התכלית." לחשה, קולה כמעט אינו נשמע.
הביט בה המוות, הביט בסלעים, ושוב הביט אל מקום התכלית. "יהי כדבריך."
