תודה על הסבלנות.
הנה הסיפור המלא:
תכירו את
המקרר. גלריה לאמנות ותרבות בתל אביב
הפועלת במטרה "ליזום, לקדם וליצור אירועי תרבות בעלי גוון חברתי." (מהאודות שלהם)
בשבוע האחרון אירחה איריס פשדצקי, מנהלת המקרר
תערוכה
"הרזידנסי הניגרי" של אבי ומיקה מילגרום
ושמשה בתפקיד אוצרת התערוכה.
כמו כל תערוכה במקרר, המידע התפרסם בעמודי הסושיאל של המקרר
והזוג מילגרום (אני בכוונה לא כותבת כאן "האמנים" או "יוצרי התערוכה")
יצרו לעצם יח"צ באמצעות
ראיון לפורטפוליו, מגזין אינטרנטי בתחום התרבות החזותית.
עד כאן נשמע סביר.
אז מה עורר סערה תקשורתית גדולה כ"כ שגרמה להורדת התערוכה?
#הסערה מתחילה
שירה גלזרמן, אמנית שנתקלה בכתבה והזדעזעה (בצדק)
ביררה על התערוכה ובסוף העלתה פוסט ארוך וכואב
שלוקח את הראיון הביזארי ועושה סדר בדברים.
מצרפת את המקור, מאמ;לקת בהמשך
על מה הזעזוע?
במשפט: הזוג מילגרום ניצלו אמנים לשליחת יצירות,
כדי ליצור תערוכה שמדברת על --- ניצול אמנים.
#זה מה שקרה
לפי הדיבורים שלהם: הם הפיצו קול קורא (מכרז) בשם ארגון אמנות צרפתי שהם המציאו
על רזידנסי לעיר השניה בניגריה. קראו לאמנים שונים מרחבי העולם להגיש מעומדות
ע"י שליחה של תיק עבודות ויצירת אמנות שנעשתה במיוחד בשביל המכרז.
שניה לפני שנמשיך, רזידנסי זו תוכנית שהות אמן
בה מציעים לאמן לבוא לתקופת זמן של מס' חודשים
ונותנים לו לעבוד מתוך סטודיו יעודי, ליצור אומנות מקומית,
להעביר סדנאות וליצור קשר תרבותי עם קהל.
לדבריהם, במשך הזמן הם שיפרו ודייקו את המכרז
כדי לקבל דוגמאות ויצירות בסגנון אליו הם כיוונו.
תנאי המכרז היו לא משהו מפתה מידי
והאותיות הקטנות של ו אמרו שמקבלי היצירות יוכלו לעשות בהן כרצונם.
לדברי אבי מילגרום " התנאים שהצענו היו ממש לא אטרקטיביים,
כך שמי שפנה לשם מראש היה מן הסתם אדם שצמא לכל דבר."
לאחר שהתקבלו מס' גדול של יצירות מכל העולם,
הם מחקו את אתר המכרז, את המשתמש של אשת קשר פיקטיבי
והעלימו כל זכר לקול קורא.
#עוקץ ניגרי
בהתייעצות עם האוצרת שלהם, איריס פשדצקי
הם החליטו להציג את היצירות (בין 10-20) כתערוכת יחיד שלהם
בה הם מציגים יצירות שנשלחו אליהם, ללא ידיעת האמנים שיצרו אותן
וע"י מחיקת קרדיט האמן מכל יצירה.
הם העלו את התערוכה תחת השם "הרזידנסי הניגרי"
ופרסמו אותה עם קרדיט מלא שלהם, כיוצרי התערוכה.
נושא התערוכה בא להעלות מודעות על ניצול האמנים בתחום.
או לדברי מיקה "אנחנו מנסים להראות משהו על עולם האמנות,
על המקום של אמן בהיררכיה וכמה כוח יש לו לגבי העבודות של עצמו.
כמה הוא צריך לתת מעצמו וכמה הוא מקבל בתמורה".
הצגת תערוכה (שוב, לא כותבת יצירה או הקמה כי אלו מילים לא נכונות)
על ניצול אמנים דרך ניצול אמנים היא אבסורד מדהים.
ויותר מזה: היא מעשה של רמיה, גניבה וחוסן מוסריות ברמה חמורה.
על זה בדיוק כתבה שירה גלזרמן ויצרה סערה.
זה היה השלב בו אתרי החדשות גילו את הסיפור
ובאתר מאקו עלתה כתבה מאשימה שהסעירה והקפיצה אנשים.
בשלב הזה מילגרום ופשדצקי עדיין לא קלטו את חומרת המצב.
ואז התערוכה קיבלה את הטייטל האמיתי שלה:
זה לא תעלול או מתיחה, אלא גניבה והפרה בוטה של זכויות יוצרים, כלומר, מעשה פלילי.
כמה נקודות שהחמירו עוד יותר את המצב;
#הראיון בפורטפוליו
הכתבה פורסמה בצורה של תמלול השיחה, אז-איז, בלי פילטרים.
בקריאה אפשר למצוא התבטאויות מזלזלות של בני הזוג כלפי האמנים שהשתתפו בתערוכה
מיקה: יש כמה אמנים מפורסמים יחסית בתערוכה, דווקא יש סיכוי לשערוריה. השאלה כמה יפריע לאמן שעבודה שלו הוצגה בתערוכה… לנו לא היה מפריע
אבי: (למראיין) אבל אין ספק שכפי שציינת קודם מדובר בתערוכה מפוקפקת
מיקה: אך נאה
אבי: לפרקים
מוסר מצפוני נורא נמוך
אבי: במהלך הבחירה של העבודות עברנו על תיקי העבודות ולמדנו ממש להכיר חלק מהאמנים, וזה גרם גם לנו להרגיש לא בנוח עם המהלך, הבגידה באמונם של האנשים האלו. אבל לא מספיק כדי לא לעשות את זה בכל זאת…
ובכללי - התנהגות מחפירה
יובל: (המראיין) תגידו, אחרי שהתערוכה תיגמר תספרו לאמנים משהו?
אם מישהו ישאל עכשיו מה קורה עם הרזידנסי מה תגידו לו?
אבי: האתר ואמצעי התקשורת שקשורים אליו הושמדו. כולל אשת הקשר הפיקטיבית בפייסבוק
מיקה: חלק מהתנאים היו שאנחנו עונים רק למי שקיבל תשובה חיובית. בקיצור, לא לא. הם לא יידעו על זה לעולם
הנה פוסט דעה על הנושא
#מחיקת כל זכר לקול קורא
העובדה שאין הוכחות לכך שהופץ קול קורא
מסבכת משמעתית את המצב מבחינה חוקית.
קשה יותר להוכיח כי אכן היצירות נשלחו אליהם
והאמנים חתמו על חוזה מפוקפק כלשהו.
במיוחד בגלל מה שהתגלה בהמשך.
#התנערות מאחריות
לאורך כל הסערה, התשובה היחידה שנתנו הזוג מילגרום
הייתה למאקו בזמן ה
כתבה הראשונה.
ממיקה ואבי מילגרום נמסר: "אמנים שולחים עבודות מבלי לדעת לאן, מייצרים עבודות על חשבונם ללא שכר אמן. אמנים מתכופפים לרצונם של אוצרים ואוצרות. משלמים מכיסם בכדי להציג בחללים, להוביל עבודות, להפיק קטלוגים. אספנים מקבלים עבודות בחינם, מוזיאונים דורשים מימון עצמי של אמן. די!
"התערוכה ממחישה באיזו קלות מתמסר אמן, כמה הרבה הוא נותן מעצמו ללא תמורה. תערוכות מהסוג הזה הן לא נחמדות, האמינו לנו שאנחנו מכבדים אמניות, אמנים ואמנות והפגיעה פה היא מינימלית.
"כל סטודנט לאמנות מכיר תקדימים דוגמת ריצ׳ארד פרינס, סנטיאגו סיירה ודומיהם- זוהי פרקטיקה שגורה וחשובה שאי אפשר לערער על מקומה באמנות העכשווית. אנחנו מרגישים שנגענו בפצע פתוח ומקווים שאחרי שהוא יגליד יצא ממנו גם משהו קונסטרוקטיבי".
מאז - שקט דממה.
לעומתם, האוצרת כתבה פוסט תגובה רשמי
בו היא (1) לא לוקחת אחריות בכלל
(2) מאשימה את הציבור בכך שניפחו את העניין והוציאו מפרופורציות
(3) מצדיקה את ההתנהלות הפושעת הזו בגלל "השיח והסערה שנוצרה"
וכמו שכתבו כאן למהעלה- זה מה שקורה כש-
המטרה שעומדת על הפרק היא שהקמפיין עצמו יצליח.
(4) מתבכיינת על "המאבקים נגד הממסד"
ומפנה אצבע מאשימה מול עיריית תל אביב
(בתגובה הראשונה היא גם מצרפת קישור למאבק הגלריה נגד עיריית תל אביב)
(5) מסבירה שמותר כי המקרר היא עמותה ולא עסק.
הסאבטקסט: מה שעשינו זה בסדר.
חכו, זה לא הסוף.
בשבל הזה הפוסט של שירה הפך
לכתבה בפורטפוליו
טור דעה שכתב יונתן אמיר בערב רב
ועוד המוני תגובות (רובן זועמות) בכל פוסט בנושא.
#יצירות שלא נשלחו אליהם
בעקבות הסערה, מס' גולשים השתמשו בתמונות של התערוכה
בה רואים את היצירות בצורה ברורה
ודרך גוגל תמונות הצליחו לאתר שתי אמניות בחו"ל.
הם פנו אליהן וסיפרו להן מה קורה.
אחת טענה כי לא הגישה מעומדות למכרז שקשור לניגריה
וכי תמונה של מיצב שלה אותה היא פרסמה אונליין הודפסה והוצגה כיצירה בתערוכה.
כלומר, הורידו מהאינטרנט והשתמשו בה ללא ידיעתה, בלי קרדיט וללא תשלום.
והשניה היא יצירה תלת מימדית שנראת העתק עלוב של יצירה אחרת.
בנוסף, אחת הגולשות טוענת כי זיהתה עוד 2 יצירות
ואיתרה את בעלות היצירה, וכנראה שהן ישראליות.
#התערוכה נסגרת
נטליה, האמנית מסלובקיה הגיבה בעמוד הפייסבוק של המקרר
והגיבה כי לא השתתפה מברכז ולא שלחה עבודות.
המקרר הגיבו לה כי התערוכה נסגרת והם שוקלים את צעדיהם הבאים.
זה היה המקום היחיד בו הם פרסמו מטעמם על סגירת התערוכה.
כתבות על זה התפרסמו ב
הארץ וב
מאקו
הארץ היו היחידים שהצליחו להשיג התייחסות לנושא מהזוג מילגרום.
גם במצב הזה לא נראה שהם הקשיבו ולא במעט לטענות שהועלו
ואין חרטה באופק.
מיקה מילגרום, המשמשת כראשת המחלקה לאמנות במכללת מנשר, ענתה ל"הארץ" בכתב על כמה מהשאלות. לדבריה, "התערוכה מתעסקת ביחסי הכוחות בעולם האמנות. היא במידה רבה פנים־אמנותית. הרעיון לתערוכה קיים כבר כמה שנים, ביד המקרה היא הוצגה דווקא בימים אלו בהם אמנים רבים מקבלים סירובים מחממות אמנות ומקרנות בשל קיצוצי הקורונה".
מילגרום סבורה ש"יכול להיות שזאת אחת הסיבות לחוסר הפרופורציה בתגובות, לאיומים האלימים שקיבלנו ולדיון המתלהם והלא מעמיק. העוול שעשינו לאמנים הוא להציג את עבודתם בגלריה מכובדת, שנתנה לנו במה למרות המפוקפקות של התערוכה, מתוך מחשבה שצריך לשנות דברים ושמותר לתת במה גם למהלכים שנויים במחלוקת. שאלה שצריך לשאול היא האם מפגש של אמנות עם קהל לא קיים אם אין שם לצד היצירה? האם היצירה עצמה לא מייצגת את האמן באופן מספק וכל שאיפתה הוא מפגש עם קהל? חשוב לציין גם שזאת לא פעולת ניכוס: הקרדיט על המהלך הוא שלנו, על העבודות לא".
בשישי באותו השבוע התקיים פאנל (שתוכנן מראש)
על מניפולציות באמנות בהשתתפות הזוג מילגרום.
לא מצאתי שום מידע או תיעוד על מה היה שם, וחבל.
בגדול בגדול - פה זה נגמר.
הנה הסיפור בקצרה
בפודקס של קריאת השכמה. שווה שמיעה.
#מה עכשיו? כמה תהיות
האם בני הזוג והאוצרת יתבעו ויצטרכו לשלם פיצויים או להגיע להסדר משפטי?
החוק הישראלי לגבי זכויות יוצרים מחיר ביחס למדינות אחרות.
בנוסף, ברגע שהמידע הזה חצה גבולות, אמנים אחרים שכן הגישו בקשה יוכלו להצטרף ג"כ לתביעה.
כמה הסיפור הזה ישפיע על עבודתם של בני הזוג?
מיקה עובדת כראש המחלקה לאמנות במכלל מנשר.אבי עובד שם כמרצה.
האם העניין הזה ישפיע על עבודה מבחינת המכללה?
בחו"ל מקובל מאוד לפטר עובד שפעולות פרטיות שלו מזיקות לתדמית החברה. מה יקרה פה?
האם זה יזיק למכללה או שלא אכפת להם?
חיפשתי ולא ראיתי התייחסות לכך.
יצא לקרוא תגובה של מישהו שסיפר שתכנן ללמוד שם,
ובעקבות הבלאגן הזה הוא כנראה שיחפש מכללה אחרת.
ובכלל, האם בשוק העבודה הישראלי יש מקום למוסר מצפוני?
ב"אודות" של מיקה באתר מנשר מצויין כי היא סמנכ"לית כספים בחברת חקלאות מסויימת,
הסיפור הזה יגרום למשהו להשתנות?
מבדיקה אישית שלי, הקישורים לתיקי העבודות ולאתרים האישיים שלהם לא קיימים (404)
החשבונות בסושיאל לא פעילים מלפני כמה שנים. על מיקה יש
ערך קצר בויקיפדיה,
האם מישהו יעדכן ויוסיף מקטע על התערוכה?
מה היא מגיבה לתלמידים שפוגשים אותה במסדרון ומעלים שאלות?
והשאלה הגדולה:
האם הם עדיין חושבים שזה בסדר לנצל אמנים
בשביל ליצור שיח על ניצול אמנים?