הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
הקירות והתקרה היו שחורים. גם החדר.
החושך היה פיזי לגמרי, מוצק, נוכח, דורסני. הפסקת החשמל באה לי ברע. המאוורר פסק מלפעול, האפלה התעבתה סביבי.
קמתי מהמיטה, מצנפת השינה לראשי, פוסע יחף על רצפת העץ הסדוקה.
הקפדתי כמובן לצעוד בכוח, להרתיע את התיקנים המתועבים. עד שאתה לא דורך עליה, הם לא מפסיקים לנסות לטפס עליך. פעם היה אצלנו איזה משקיף מהאו"ם, הוא דיבר על חשיבות ההיגיינה האישית ועל מקלחות, אמר שהיעדר הרגלי רחצה גורם להתרבות גדולה של יתושים, תיקנים ונחשים.
מי שמדבר. למחרת מובוטו שלח פלוגת נקיון מיוחדת, ומאז השליח לא הוסיף לדבר עוד כלום. שמעתי שבלגיה עד היום לא מוכנה לשלוח לנו מנות אוכל, והיא דורשת את השליח בחזרה.
בהצלחה עם זה, חה.
לא הופתעתי מהפסקת החשמל. מה שבא בקלות - הולך בקלות. והחשמל הגיע מידי בקלות. איזה מיזם מנופח של האו"ם. הגיעו בערך מאה אנשים מהם, הצטלמו והרצו והסבירו ואמרו שהם רוצים לעשות רק טוב לדרום רואנה, ארצי האהובה.
רק טוב, האו"ם, ברור.
הפעם הפסקת החשמל באה לי ברע, מודה. לדברים טובים מתרגלים מהר, גם למאוורר. שינה אחרת לגמרי. הגב שלי זקוק לשינה טובה, המריבות עם השבטים העויינים (פצ'קו, טורמילו ואונצ'ו) מוציאים לי את כל הכוחות. פעם הייתי חזק כמו שור, היום אני רק גב כואב, ידיים מגויידות וכפות רגליים מלאות פצעונים אדומים.
הלכתי בחושך בצריף הקטן שלי. לא הייתי לבד. גם חונצ'ו וקונצ'ו קמו, שמעתי אותם מכים אחד את השני בחושך. מאשימים זה את זה בהפסקת החשמל. חונצ'ו, אם תהיתם, סבור שקונצ'ו לא היה צריך לחבר לחשמל מאוורר כזה גדול, וקונצ'ו סבור שחונצ'ו מבלבל את המוח, ושעדיף שיתרכז בלערבב את הדייסות יותר טוב, למה גם ככה הם יוצאות לו כמו עיסה של בוץ.
שמעתי עוד ועוד פועלים מתעוררים בחושך, מזיעים מהחום. כולם כמוני, הולכים בכוח ומכים את פלטות העץ ששימשו לנו כריצוף.
אני מודה, ולא שמעתם את זה ממני, שלפעמים מאוד בא לי לעזוב את ארצי האהובה. עם הכבוד לרואנדה, גם לאדטוּן, שזה אני, מגיע חיים טובים.
בזמן שיצאתי לחצר, לחפש קצת אור מהירח, התחלתי אפילו ברצינות לחשוב לעבור למדינה מערבית כלשהי. כמה חודשים בספינת מהגרים, קצת מלריה, קצת טטנוס, קצת טיפוס - אבל בסוף מגיעים למדינה נורמלית ואפשר לחיות חיים אחרים. ככה אומרים.
אבל כשיצאתי לחצר, וראיתי את הירח, והיופי הבראשיתי הזה טפטף לי לתוך הנשמה וריפא לי את הגב ואת הברכיים ואת שאר המחושים - ידעתי: לא אבגוד במולדתי, לא אבגוד במובוטו, אשאר פה כל עוד נשמתי באפי.
אדטוּן
החושך היה פיזי לגמרי, מוצק, נוכח, דורסני. הפסקת החשמל באה לי ברע. המאוורר פסק מלפעול, האפלה התעבתה סביבי.
קמתי מהמיטה, מצנפת השינה לראשי, פוסע יחף על רצפת העץ הסדוקה.
הקפדתי כמובן לצעוד בכוח, להרתיע את התיקנים המתועבים. עד שאתה לא דורך עליה, הם לא מפסיקים לנסות לטפס עליך. פעם היה אצלנו איזה משקיף מהאו"ם, הוא דיבר על חשיבות ההיגיינה האישית ועל מקלחות, אמר שהיעדר הרגלי רחצה גורם להתרבות גדולה של יתושים, תיקנים ונחשים.
מי שמדבר. למחרת מובוטו שלח פלוגת נקיון מיוחדת, ומאז השליח לא הוסיף לדבר עוד כלום. שמעתי שבלגיה עד היום לא מוכנה לשלוח לנו מנות אוכל, והיא דורשת את השליח בחזרה.
בהצלחה עם זה, חה.
לא הופתעתי מהפסקת החשמל. מה שבא בקלות - הולך בקלות. והחשמל הגיע מידי בקלות. איזה מיזם מנופח של האו"ם. הגיעו בערך מאה אנשים מהם, הצטלמו והרצו והסבירו ואמרו שהם רוצים לעשות רק טוב לדרום רואנה, ארצי האהובה.
רק טוב, האו"ם, ברור.
הפעם הפסקת החשמל באה לי ברע, מודה. לדברים טובים מתרגלים מהר, גם למאוורר. שינה אחרת לגמרי. הגב שלי זקוק לשינה טובה, המריבות עם השבטים העויינים (פצ'קו, טורמילו ואונצ'ו) מוציאים לי את כל הכוחות. פעם הייתי חזק כמו שור, היום אני רק גב כואב, ידיים מגויידות וכפות רגליים מלאות פצעונים אדומים.
הלכתי בחושך בצריף הקטן שלי. לא הייתי לבד. גם חונצ'ו וקונצ'ו קמו, שמעתי אותם מכים אחד את השני בחושך. מאשימים זה את זה בהפסקת החשמל. חונצ'ו, אם תהיתם, סבור שקונצ'ו לא היה צריך לחבר לחשמל מאוורר כזה גדול, וקונצ'ו סבור שחונצ'ו מבלבל את המוח, ושעדיף שיתרכז בלערבב את הדייסות יותר טוב, למה גם ככה הם יוצאות לו כמו עיסה של בוץ.
שמעתי עוד ועוד פועלים מתעוררים בחושך, מזיעים מהחום. כולם כמוני, הולכים בכוח ומכים את פלטות העץ ששימשו לנו כריצוף.
אני מודה, ולא שמעתם את זה ממני, שלפעמים מאוד בא לי לעזוב את ארצי האהובה. עם הכבוד לרואנדה, גם לאדטוּן, שזה אני, מגיע חיים טובים.
בזמן שיצאתי לחצר, לחפש קצת אור מהירח, התחלתי אפילו ברצינות לחשוב לעבור למדינה מערבית כלשהי. כמה חודשים בספינת מהגרים, קצת מלריה, קצת טטנוס, קצת טיפוס - אבל בסוף מגיעים למדינה נורמלית ואפשר לחיות חיים אחרים. ככה אומרים.
אבל כשיצאתי לחצר, וראיתי את הירח, והיופי הבראשיתי הזה טפטף לי לתוך הנשמה וריפא לי את הגב ואת הברכיים ואת שאר המחושים - ידעתי: לא אבגוד במולדתי, לא אבגוד במובוטו, אשאר פה כל עוד נשמתי באפי.
אדטוּן
