הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
ככה זה כשלומדים דברים, הסבירה לי אמא.
ככה זה כששואלים שאלות, אמר לי אבא.
קר לי. אולי זה לא רעיון כל כך טוב לשאול. אבל כל כך רציתי לדעת!, התופעה הזו הדהימה אותי, לפני כמה ימים, כשראיתי אותה, נשביתי בקסמה. איך זה קורה? למה זה קורה?.
זה היה כל כך עוצמתי, לא יכולתי לכלוא את השאלה שלי בפנים, ניסיתי לחפש בספרים בבית, אבל כולם העלו את אותה שאלה ששאלתי אני ולא כתבו תשובה. המשפט האחרון בכל ספר היה זהה.
צא להתבונן
יצאתי, לקחתי איתי את התיק הרגיל, זה שמיועד למתבונן המתחיל, הוצאתי מתוכו את השמיכה והתעטפתי בה, כרסמתי אגס וחיכיתי.
לא ידעתי באיזה שעה זה קורה, אף אחד לא הסכים לומר לי, "תגלה בעצמך" אמרו.
ככה זה אצלנו, ידעתי את זה.
צריך להקריב כדי לדעת.
הסתובבתי לאחור לעבר הבית, דמיינתי או שצלליתה של אמא עברה ליד החלון?
חזרתי להביט בשמיים.
לפתע זה קרה,
קפצתי על רגלי בהתרגשות.
הצבע החל להשתנות, הכחול החשוך פינה את מקומו לצבעים יפייפיים , בוהקים!, זה הים שם אדום, כתום, צהוב ואפילו סגול!
הייתי מהופנט. עמדתי שעה אורכה בלי לזוז, פי פעור.
שמעתי את קולות השכווי, ופעם הראשונה בחיי קישרתי בין בוא השמש לבין קרקוריו.
חיים החלו לרחוש סביבי, חיות החלו להשמיע קולם, בני אדם יצאו לעמל יומם.
בשלב מסוים הבנתי שקיבלתי תשובה.
הוצאתי את מחברת הגילויים שלי ורשמתי-
זריחה- תופעת טבע עוצמתית מלאת חיות וצבעים אשר באה להראות לבריאה כי הגיע השעה המתאימה לקום משינה ולצאת לחיים.
סגרתי את המחברת מרוצה וחזרתי הביתה,
ניגשתי ישר למיטה ונפלתי עליה עייף.
הרגשה של אושר מילאה אותי, סיפוק.
כשעפעפיי כמעט ונעצמו הרגשתי את מגע ידה המלטף של אמא ואת הבל פיה כשהיא לחשה באוזני "חדוות הגילוי, בני".
ככה זה כשלומדים דברים, הסבירה לי אמא.
ככה זה כששואלים שאלות, אמר לי אבא.
קר לי. אולי זה לא רעיון כל כך טוב לשאול. אבל כל כך רציתי לדעת!, התופעה הזו הדהימה אותי, לפני כמה ימים, כשראיתי אותה, נשביתי בקסמה. איך זה קורה? למה זה קורה?.
זה היה כל כך עוצמתי, לא יכולתי לכלוא את השאלה שלי בפנים, ניסיתי לחפש בספרים בבית, אבל כולם העלו את אותה שאלה ששאלתי אני ולא כתבו תשובה. המשפט האחרון בכל ספר היה זהה.
צא להתבונן
יצאתי, לקחתי איתי את התיק הרגיל, זה שמיועד למתבונן המתחיל, הוצאתי מתוכו את השמיכה והתעטפתי בה, כרסמתי אגס וחיכיתי.
לא ידעתי באיזה שעה זה קורה, אף אחד לא הסכים לומר לי, "תגלה בעצמך" אמרו.
ככה זה אצלנו, ידעתי את זה.
צריך להקריב כדי לדעת.
הסתובבתי לאחור לעבר הבית, דמיינתי או שצלליתה של אמא עברה ליד החלון?
חזרתי להביט בשמיים.
לפתע זה קרה,
קפצתי על רגלי בהתרגשות.
הצבע החל להשתנות, הכחול החשוך פינה את מקומו לצבעים יפייפיים , בוהקים!, זה הים שם אדום, כתום, צהוב ואפילו סגול!
הייתי מהופנט. עמדתי שעה אורכה בלי לזוז, פי פעור.
שמעתי את קולות השכווי, ופעם הראשונה בחיי קישרתי בין בוא השמש לבין קרקוריו.
חיים החלו לרחוש סביבי, חיות החלו להשמיע קולם, בני אדם יצאו לעמל יומם.
בשלב מסוים הבנתי שקיבלתי תשובה.
הוצאתי את מחברת הגילויים שלי ורשמתי-
זריחה- תופעת טבע עוצמתית מלאת חיות וצבעים אשר באה להראות לבריאה כי הגיע השעה המתאימה לקום משינה ולצאת לחיים.
סגרתי את המחברת מרוצה וחזרתי הביתה,
ניגשתי ישר למיטה ונפלתי עליה עייף.
הרגשה של אושר מילאה אותי, סיפוק.
כשעפעפיי כמעט ונעצמו הרגשתי את מגע ידה המלטף של אמא ואת הבל פיה כשהיא לחשה באוזני "חדוות הגילוי, בני".
