'אֵפֶר' זכר או נקבה??

[יצחק ג.]

רש"י בפרשת חוקת (במדבר י"ט ט') מתייחס אל אפר בלשון נקבה.
'לשלשה חלקים מחלקה'\'מתחלקת'.

יש הסבר בנידון?

 

[אפכא מסתברא]

כל דבר שאין בו רוח חיים - זכרהו ונקבהו.
כמו"כ ייתכן שרש"י התייחס לאפר כאל "פרה אדומה" ולכן נקט ל' נקבה.
ואפשרי גם שרש"י כתב "מתחלק", ומעתיק זריז הוסיף תי"ו...

 

[ערך רב]

למה אתה מקשה על רש"י, ולא על הפסוק עצמו שמסיים: "וְ֠הָיְתָה לַעֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל לְמִשְׁמֶ֛רֶת לְמֵ֥י נִדָּ֖ה חַטָּ֥את הִֽוא"?

 

[שכל הישר]

יד מלאכי כללי התלמוד כלל שט / ‏דוד כוכב
כל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו, כן כתב התי"ט בשם הראב"ע בפ"ב דנזיר מ"ב ובפ"ה דתמיד מ"ד
אמנם הרב הגדול מוהרמ"ז שם בתמיד בפירושו על המשניות כתב שוודאי לא אמר הראב"ע כלל זה וגם שאינו אמיתי שהרי השמש יש בו רוח חיים ונמצא זכר ונקבה ואי איתיה להאי כללא הכוונה היא שכך היא דרכה של תורה לקרותו לפעמים בשם זכר ולפעמים בלשון נקבה כמ"ש רש"י בפסוק המחנה האחת והכהו אבל לא שמה שנמצא בתורה בלשון זכר נוכל לאומרו בלשון נקבה או להפך
וכן כתב הבית דוד בפ"ב דנזיר בשם ספר מקנה אברם וערוגת הבשם ותא חזי מאן גברא רבא דמסהיד עליה להאי כללא ה"ה הרדב"ז ז"ל שבחלק ב' מתשובותיו סי' של"ו כתב שהוא מן הראשונים ושכן היא הסכמת המדקדקים בשם ר"ת ז"ל
וכן מצאתי עוד להרדב"ז ז"ל בקובץ ג' סי' קמ"ו מלשונות הרמב"ם שכתב כן בשם ר"ת בריש קמא אך אני בעניי יגעתי ולא מצאתי לר"ת שכתב כן לא בקמא גם לא בשום דוכתא אחרינא
ועיין תוספתא ריש קידושין [דף] ב' ב' ד"ה קשו שכתבו דאף על גב דמצינו כמה דברים שנקראים בלשון זכר ונקבה כגון יד ושמש ומחנה וכו' היכא דאיכא לשנויי משנינן ובקראי נמי יש שום דרשה ע"ש:
​

 

[יצחק ג.]

אתה צודק ב100%
אך מה אעשה ועבדתי על רש"י....

 

[יצחק ג.]

למה אתה מקשה על רש"י, ולא על הפסוק עצמו שמסיים: "וְ֠הָיְתָה לַעֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל לְמִשְׁמֶ֛רֶת לְמֵ֥י נִדָּ֖ה חַטָּ֥את הִֽוא"?

אתה צודק ב100%
אך מה אעשה ועבדתי על רש"י....

 

[אפכא מסתברא]

עיינתי בהמשך הפסוק ברש"י ומדבריו אכן מתבהר שהוא מתייחס ל'פרה' (הדגשתי בתוך דבריו):
למשמרת. כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורענות, שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל, שנאמר וביום פקדי ופקדתי וגו' (שמות לב, לד), וכשם שהעגל (י) מטמא כל העוסקין בו, כך פרה מטמאה כל העוסקין בה, וכשם שנטהרו באפרו שנאמר ויזר על פני המים וגו' (שם כ), כך ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וגו': (רש"י)
משמע - אפשרות שניה מתוך הודעתי דלעיל.

 

[יצחק ג.]

עיינתי בהמשך הפסוק ברש"י ומדבריו אכן מתבהר שהוא מתייחס ל'פרה' (הדגשתי בתוך דבריו):
למשמרת. כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורענות, שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל, שנאמר וביום פקדי ופקדתי וגו' (שמות לב, לד), וכשם שהעגל (י) מטמא כל העוסקין בו, כך פרה מטמאה כל העוסקין בה, וכשם שנטהרו באפרו שנאמר ויזר על פני המים וגו' (שם כ), כך ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וגו': (רש"י)
משמע - אפשרות שניה מתוך הודעתי דלעיל.

הגם שבהמשך מדובר מה'פרה' אין הראיה דומה לנידון.

 

[אפכא מסתברא]

הגם שבהמשך מדובר מה'פרה' אין הראיה דומה לנידון.

לא זכיתי להבין מדוע. מצאת הסבר יותר טוב ללשון הפסוק ורש"י?

 

[יצחק ג.]

לא זכיתי להבין מדוע. מצאת הסבר יותר טוב ללשון הפסוק ורש"י?

לדעתי צריך לחלק בין חציו השני של הפסוק שאכן מדבר על 'פרה', לבין חציו הראשון "וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר" המתייחס בבירור לאפר ובלשון זכר.
ורש"י מסביר לנו את פירוש הפסוק והניח וכו' שמדובר על האפר, כשאיבדה את שמה 'פרה'.
וכך הוא במקור הדברים במשנה (פרה פ"ג מי"א), שמתייחסת כ'פרה' עד שנשרפת, ומכאן והלאה נקרא 'אפר' - זכר: "כרכן בשירי הלשון והשליך לתוך שרפתה נשרפה חובטין אותה במקלות וכוברין אותה בכברות ר' ישמעאל אומר במקבו' של אבן ובכברות של אבן היתה נעשית .שחור שיש בו אפר כותשין אותו ושאין בו מניחין אותו העצם בין כך ובין כך היה נכתש וחולקים אותו לשלש חלקים א' ניתן בחיל וא' ניתן בהר המשחה וא' היה מתחלק לכל המשמרות.

 

[אפכא מסתברא]

במחילה, אם יותר לי לחלוק עליך - אין הראיה שאתה מביא מוכיחה לנידון:
שחור שיש בו אפר. פחם שאם יכתשו אותו יעשה אפר: (רש"י)
כאן לשון זכר לא בגלל התייחסות לפרה כאל 'אפר' אלא מפני ה'שחור'.

 

[יצחק ג.]

במחילה, אם יותר לי לחלוק עליך - אין הראיה שאתה מביא מוכיחה לנידון:
שחור שיש בו אפר. פחם שאם יכתשו אותו יעשה אפר: (רש"י)
כאן לשון זכר לא בגלל התייחסות לפרה כאל 'אפר' אלא מפני ה'שחור'.

דוחק לומר ש'וחולקים אותו' מתייחס אל ה'שחור'.

 

[אפכא מסתברא]

צודק.
חוזרת הקושיא אל המקרא עצמו, כדברי רב ערך.
אגב, לשון בעל הטורים שם: "וכשם שאפר הפרה מטהרת כך תפלת הצדיקים גם כן מטהרת"...

 

[יונתן1]

ראו ברא"ם (שם יב): "הוא יתחטא בו באפר הזה. פירוש: אין כינוי "בו" שב אל הפרה, דומיא ד"והיתה לעדת בני ישראל", "והיתה לבני ישראל" (פסוקים ט - י), רק אל האפר".

לדבריו, לשון 'והיתה' מוסב על הפרה. יתכן שגם דברי רש"י מוסבים על המשך הפס' המדבר על הפרה, וכפי שהובא בעקידת יצחק (במדבר שער עט): "אמרו חז"ל והניח מחוץ למחנה והיתה לעדת בני ישראל למשמרת לשלשה חלקים היו מחלקין אותה ..."