בס"ד
לא כתוב. מקווה שייכתב בימים
הקרובים. אשמח לתגובותיכם.
פרק א'
"תגידי מה בעלך עושה אחרי הכולל, כאילו איך אתם סוגרים את החודש".
שאלה גיטי את פייגי חברתה בפרץ נדיר של 'יאכנעאות'.
פייגי נבהלה קלות, מה קרה לגיטי?!. נכון שבסמינר היינו
החברות 'הכי הכי', הרגשנו קרובות אחת לשנייה בלב ובנפש.
השחנו את עמקי הרגשות והקרביים זו לזו.
דיברנו על הכל כולל ה-כ-ל, על הורים ואחים,
מורות וכמובן כל שאר החברות.
אבל מאז ששתינו התחתנו והקמנו בתים, הקשר העמוק,
הדיבור הקרוב והחשוף לאט לאט התמעט ונמוג.
כמובן בהתחלה, ההפסקה והריחוק היו טבעיים.
היות ושתינו התחלנו במערכת יחסים זוגית,
שמטבעה מילאה אחר הרבה מהצרכים הנפשיים.
שהיה נדמה שרק החברות עם גיטי תספק לי.
כבר לא הוצרכתי כל כך לפטפוטי השעות ארוכות
בטלפון, ושיחות נפש עד לשעות הקטנות של הלילה.
אבל עם התמסדות חיי הנישואים
התחלתי לחוש בחסרונה של גיטי בחיי.
למרות שמערכת היחסים עם בעלי רק פורחת ועולה,
ומשתפרת כל יום לעומת קודמתה.
עדיין אני זקוקה לשיחת בנות קלילה, בלי לחשוש
מפאשלות, ולהיזכר בכל פליטת פה במדריכת כלות.
שלמרות היותה מצוינת, היא הפריזה לטעמי עם
כללים ואזהרות. כאילו שבעלי הוא לא ייצור חי
ודינמי בדיוק כמוני. מה היא חשבה שהוא מתאדה
מכל צעקה קטנטנה.
שיחות הטלפון אט אט חזרו, במשך הזמן
הם אף התארכו, וגלשו מעבר לשאלות נימוסים
או עניינים טכניים.
הרגשתי מאושרת, סוף סוף גיטי חזרה
קצת לתוך חיי.
טיילנו בלילות שבת אחרי הדלקת נרות,
יצאנו יחד למסע קניות.
גיליתי בחדווה שאין כל סתירה בין
חברות קרובה לגיטי לחיי נישואים
מוצלחים ויפים.
עם שניהם יש לי סודות. ישנם המשותפים
רק ביני לבעלי, ויש את הגלויים רק לי ולגיטי.
ואין מלכות נוגעת בחברתה.
לכן אתמול אחרי שביליתי סופ"ש
מלא וגדוש חוויות שונות בבית חמותי
שאותן רציתי לחלוק ולנתח בנחת
ביקשתי מגיטי שתצא איתי לפארק
הנמצא בקרבת מקום למקום מגורינו
חשבתי שאוכל לפרוק קצת ממעמסות
החיים וגיטי תהיה לי לאוזן קשבת.
אז חשבתי. הנה גיטי פותחת בפניי את הנושאים
הכאובים ושואלת על ענייני פרנסה,
אני מכירה את גיטי היא לא באמת רכלנית
שמעוניינת לדעת את המצב בחשבון הבנק שלי.
זוהי דרכה לרמז לי שהיא רוצה לשטוח
בפניי את מצוקתה.
פייגי ננערה מהמחשבות. מחייכת
לגיטי את חיוכה השמור לחברות טובות ומבינות.
יש לי את הסיפור בראש, אבל עדיין לא כתוב. מקווה שייכתב בימים
הקרובים. אשמח לתגובותיכם.
פרק א'
"תגידי מה בעלך עושה אחרי הכולל, כאילו איך אתם סוגרים את החודש".
שאלה גיטי את פייגי חברתה בפרץ נדיר של 'יאכנעאות'.
פייגי נבהלה קלות, מה קרה לגיטי?!. נכון שבסמינר היינו
החברות 'הכי הכי', הרגשנו קרובות אחת לשנייה בלב ובנפש.
השחנו את עמקי הרגשות והקרביים זו לזו.
דיברנו על הכל כולל ה-כ-ל, על הורים ואחים,
מורות וכמובן כל שאר החברות.
אבל מאז ששתינו התחתנו והקמנו בתים, הקשר העמוק,
הדיבור הקרוב והחשוף לאט לאט התמעט ונמוג.
כמובן בהתחלה, ההפסקה והריחוק היו טבעיים.
היות ושתינו התחלנו במערכת יחסים זוגית,
שמטבעה מילאה אחר הרבה מהצרכים הנפשיים.
שהיה נדמה שרק החברות עם גיטי תספק לי.
כבר לא הוצרכתי כל כך לפטפוטי השעות ארוכות
בטלפון, ושיחות נפש עד לשעות הקטנות של הלילה.
אבל עם התמסדות חיי הנישואים
התחלתי לחוש בחסרונה של גיטי בחיי.
למרות שמערכת היחסים עם בעלי רק פורחת ועולה,
ומשתפרת כל יום לעומת קודמתה.
עדיין אני זקוקה לשיחת בנות קלילה, בלי לחשוש
מפאשלות, ולהיזכר בכל פליטת פה במדריכת כלות.
שלמרות היותה מצוינת, היא הפריזה לטעמי עם
כללים ואזהרות. כאילו שבעלי הוא לא ייצור חי
ודינמי בדיוק כמוני. מה היא חשבה שהוא מתאדה
מכל צעקה קטנטנה.
שיחות הטלפון אט אט חזרו, במשך הזמן
הם אף התארכו, וגלשו מעבר לשאלות נימוסים
או עניינים טכניים.
הרגשתי מאושרת, סוף סוף גיטי חזרה
קצת לתוך חיי.
טיילנו בלילות שבת אחרי הדלקת נרות,
יצאנו יחד למסע קניות.
גיליתי בחדווה שאין כל סתירה בין
חברות קרובה לגיטי לחיי נישואים
מוצלחים ויפים.
עם שניהם יש לי סודות. ישנם המשותפים
רק ביני לבעלי, ויש את הגלויים רק לי ולגיטי.
ואין מלכות נוגעת בחברתה.
לכן אתמול אחרי שביליתי סופ"ש
מלא וגדוש חוויות שונות בבית חמותי
שאותן רציתי לחלוק ולנתח בנחת
ביקשתי מגיטי שתצא איתי לפארק
הנמצא בקרבת מקום למקום מגורינו
חשבתי שאוכל לפרוק קצת ממעמסות
החיים וגיטי תהיה לי לאוזן קשבת.
אז חשבתי. הנה גיטי פותחת בפניי את הנושאים
הכאובים ושואלת על ענייני פרנסה,
אני מכירה את גיטי היא לא באמת רכלנית
שמעוניינת לדעת את המצב בחשבון הבנק שלי.
זוהי דרכה לרמז לי שהיא רוצה לשטוח
בפניי את מצוקתה.
פייגי ננערה מהמחשבות. מחייכת
לגיטי את חיוכה השמור לחברות טובות ומבינות.
המשך יבוא בעז"ה